זוגות כדרך הטבע
גברים ונשים כאחד מנסים משחר הבריאה לפצח את השיטה: כיצד למשוך את בן המין האחר ומהי הדרך האידיאלית למצוא חן בעיניו. על תיאוריות ביולוגיות שמסבירות את התנהגות המינים, וגם כמה מילים על טווסים, זוגיות ומשפחה
אחד הנושאים המסקרנים ביותר את הבריות הוא תהליך בחירת בן הזוג. גברים ונשים כאחד מנסים משחר הבריאה לפצח את השיטה: כיצד למשוך את בן המין האחר? מהי הדרך האידיאלית למצוא חן בעיניו? הבנים היו יוצאים למלחמות ושבים הביתה כגיבורים, בתקווה שהבנות יחושו אליהם; פייטנים היו מחברים בלאדות ומזמרים אותן לאהובותיהן. עד העת החדשה נדרש מן הבנות אך מעט. רצוי שתהיינה שייכות למשפחה מיוחסת. על מנת לפתות את הבנים נתבקשו להציג את גופן. בנות מארצות הקור היו משילות מעליהן את הבגדים. בנות מארצות החום שמסתובבות, כדרך הרגל, במערומיהן היו מתקשטות לכבוד הלוחמים.
עוד בנושא
מדוע קיים אי-שוויון בין המינים
יהודה בלו
הופעתו המרהיבה של הטווס הזכר בעונת הרבייה משמשת מקור הנאה לעיני הצופים. לעומתו, נראית הנקבה כיצור חדגוני ובלתי מושך. תופעה זו קרויה דו-צורתיות זוויגית, וחוקרים רבים מנסים להסביר מדוע היא קיימת
השאלה ששואלים הכול היא מהי המידה הנכונה? בת באירופה הקרה תוכל להשיג לעצמה מחזר נלהב ממבחר רב של גברים אם אך תתערטל, אולם תקפא למוות עד מהרה. בת שבט אינדונזי לא תוכל לשאת על צווארה קילוגרמים רבים של מחרוזות צדפים, מבלי שתוכרע תחת כובד המשקל. מאידך, בחור לא ילך יחף ויאכל לחם יבש כל חייו, רק כדי לרכוש מכונית הדורה, בתקווה שבתו של השכן תסכים לבלות עימו את הערב. כלומר, על היצורים למצוא את שביל הזהב בין נכונותם להקדיש אמצעים שיסייעו בהשגת בת הזוג, ובלבד שמאמצים אלה לא יסכנו את שרידותם.
את התשובה למידה הנכונה מנסים הביולוגים למצוא כבר מספר דורות ועדיין לא עלה בכוחם. לכאורה, מובן מאליו מדוע ברוריה תסכים לצאת הלילה עם משולם. הוא עומד לשלם עבור זוג כרטיסים לסרט הקולנוע, אולי יקנה גם פופקורן וקולה. היא, כמובן, מפיקה רווח מן השהות עימו. זוהי ההיפותזה של התועלת הישירה. ציפור שתראה כי הזכר טרח וכבר בנה קן מהודר למענה, תסכים להזדווג עימו, כי נמנע ממנה הצורך לסייע בהכנת הקן; לבטח אם יספק לה ולצאצאיה גם מזון והגנה. דוגמה נוספת, קרקור הצפרדע מצמצם את זמן החיפוש של הנקבה אחר הזכר, ובכך חוסך ממנה עלויות אנרגטיות וחשיפה מיותרת לסכנות. הסוגיה הבלתי פתורה היא מה מרוויחה הנקבה במקרים שהזכר אינו מעניק לה דבר, מלבד מראה מלבב של נוצות צבעוניות. האם היא מפיקה תועלת עקיפה מכך?
הטווס שמוצאו ממזרח אסיה משמש כעוף נוי בחצרות הבתים. אמנם כבד טווסים נחשב למעדן של ממש, אולם מעולם לא גידלו אותם כדי שישמשו למאכל. את עין האדם שבתה הופעתו המרהיבה של הטווס. בעונת הרבייה צומח מניפת נוצות ארוכות ויפהפיות בגבו של הזכר, והמראה הפרוס שלה עוצר נשימה. משום שגם ילדים כבר יודעים שהנוצות המהודרות נועדו למשוך את הנקבות, ולא כדי להנעים את זמנם של בני האדם, מיד ימצא זאטוט שישאל את הוריו: איך הטווס חי עם מניפת הגב המגושמת בחיי הבר? במילים אחרות, שואל הילד, האם הטווס לא חרג מן המידה הנכונה, האם לא סטה משביל הזהב והוא מסכן את הישרדותו. ברם, לא האדם "הדביק" את הנוצות לטווס אלא האבולוציה. מסתבר שלמרות הסרבול הרב, ממשיכה אוכלוסיית המין לשרוד בהצלחה ולא להיעלם מן העולם.
הרבייה אצל בעלי החיים מגדילה עד מאד את סכנת התמותה. צפרדע זכר המקרקר כדי לקרוא לנקבה, בולט יותר לאוזני העטלפים. צבי העסוק בגירוש מתחרים שפלשו לשטחו אינו שם לב בשעה שנמר מתגנב מאחוריו. יש מינים שבהם יוצאים הזכרים למסעות ארוכים כדי לאתר נקבה מתאימה. באותם ימים ולילות הם רחוקים ממסתור וחשופים לסכנות רבות. גם נוצות הטווס מכבידות עליו להתחמק מציפורני אויביו. אין כל ספקות לגבי העובדה שזכר שצמחו לו נוצות בינוניות מגדיל את סיכוייו לחיות. אם כך, כיצד חיים הטווסים "בניגוד לחוקי הטבע", ולמה לא משתרשת במטענם התורשתי התאמה למניפת גב פחות מסורבלת? את התשובה לכך מספקות הנקבות.
גם הנקבות מסתכנות מאד בשל הרבייה. היריון אצל היונקים מכביד עד מאד. מן הנקבה המטפלת בצאצאים נדרשת השקעת אנרגיה רבה, העלולה לגרום לירידה בערנותה ולקושי בהימלטותה מפני טורפים. משום כך, אין הנקבה מזדווגת עם כל זכר הנקרה בדרכה. כל המחקרים מאששים כי הבחירה בזכר אינה אקראית. נקבת הטווס בוחרת בזכר בעל מניפת גב גדולה ביותר. יתכן שאין היא מייחסת חשיבות רבה לצבעוניותן, אלא רק לכך שהן מטילות עליו קושי מסוים. הזכר לא מספק לה דבר מלבד המטען הגנטי שישאו צאצאיה. האם לנקבת הטווס יש דרך לבדוק את הדנ"א של הזכר, אך רק על ידי התבוננות במניפת נוצתיו?
היפותזות הגנים הטובים
ההשערה הקלאסית מניחה שהנקבה מעדיפה זכרים דשנים על פני זכרים צנומים, משום שמראה של זכר מפוטם יכול להעיד על גנים מובחרים בכל הנוגע ליכולת שיחור המזון. הגנים האלה יעברו לצאצא וכך יוכל גם הוא לפטם את עצמו, ובבוא היום גם למצוא חן בעיני נקבה. קיימות מספר היפותזות שהוצעו בהקשר זה, ולכל אחת מהן תומכים ומתנגדים.
היפותזת הבנים הסקסיים גורסת שזכר בולט במראהו נבחר על ידי הנקבה רק מפני עצם היותו בולט. בהנחה כי תכונה זו מועברת בתורשה, הרי שגם לצאצאיו יש סיכוי להיות בולטים, ומשום כך ליהנות מהצלחה רבה אצל הנקבות. ברם, אין כל הסבר מדעי מניח את הדעת, מדוע זכרים מסוימים מושכים בהופעתם יותר מאחרים. אחד מהם ששנוי עדיין במחלוקת הוא עצם נדירותם. מספרם של טווסים הנושאים נוצות ארוכות במיוחד הוא מועט, ולכן קל להם להתבלט יותר בפני הנקבות.
עקרון ההכבדה הוצע על ידי פרופ' אמוץ זהבי. זהבי גורס שמדובר בעצם בעניין של פרסום. לפי התיאוריה שלו, הפרסומות בעולם החי אמינות ביותר, אחרת לא יכלו להתקיים. לפיכך, זכר בעל נוצות ארוכות במיוחד, מסוגל להציג פרסומת בולטת יותר בפני הנקבות המתלבטות. הפרסומת עצמה לא נועדה להראות את יופיו והדרו, אלא את המאפיינים המכבידים של מראהו.
קרי, חרף ההכבדה שיוצרות הנוצות הארוכות, מצליח אותו זכר לאתר מזון ולהתחמק מאויביו. זהו למעשה מבחן של כשירות: קישוט מוגזם מעיד על כשירות מצוינת, שכן זכר ששרד ולא נטרף, חרף מעמסה שכזו, עבר את מבחן החיוניות. המאפיינים המכבידים של זכר כזה לא יביאו תועלת ישירה לצאצאיו הזכרים, מאחר שהם יקבלו בירושה את ההכבדה, אבל הנקבות מבין הצאצאים יוכלו להפיק מהם תועלת עקיפה מבלי לשלם עליה מחיר, בכך שמאפיין ההכבדה יסייע להן בבחירת בן זוג מבין הזכרים. כלומר, הן תברורנה את הזכר לפי טיב הפרסומת שלו. במילים אחרות, זכר עם נוצות ארוכות מיטיב להוכיח לנקבות את חיוניותו ואת הגנים הטובים שלו, בכל הנוגע להתחמקות מטורפים ולחיפוש מזון.
את היפותזת הטפילים הציעו המילטון וצוק (Hamilton & Zuk). הם טענו שישנו קשר בין הגנים לעמידות לטפילים לבין הגנים האחראיים לביטוי תכונות הזכר. קרי, יש קשר בין הופעה נאה ובין בריאות טובה. לטענתם, לבעלי חיים חולים או חלשים יש מראה מוזנח. ולכן אפשר לשער כי נוצות ארוכות וצבעוניות מאפשרות לזכר להוכיח את עמידותו. כלומר, נקבה הבוחרת בזכר בעל נוצות מהודרות חפצה להבטיח הגנה לצאצאיה מפני טפילים. החיסרון של השערה זו ברור מאליו: הצאצאים עלולים להיתקל בטפילים אחרים בתכלית, כי לאב לא היתה כל חסינות מפניהם.
ברירה זוויגית המערערת את שיווי המשקל (Fisherian runaway selection)
רונלד פישר (Ronald Aylmer Fisher), מאבות מדע הסטטיסטיקה, הציע את ההנחה שבו קיים מצב שנקבה כלשהי, מסיבות כלשהי – לדוגמא, טווס צבעוני מאד בולט יותר בתוך היער ולכן קל לזהותו בסבך העלים - מעדיפה זכר בעל נוצות ארוכות, ומוכנה להזדווג עימו. הזכרים שיתקבלו מזיווג שכזה ישאו הגנים לצמיחת נוצות ארוכות שמקורם מהאב, והנקבות ישאו את הגנים להעדפת זכר עם נוצות ארוכות שמקורם מהאם. אם באוכלוסיית המין, אין מצב הפוך שבו נקבה מעדיפה זכר עם נוצות קצרות, ובחירתן של יתר הנקבות היא אקראית, הן נוצות ארוכות והן נוצות קצרות מקובלות עליהן, הרי די בכמה נקבות עם העדפה לנוצות ארוכות כדי להעלות באופן מתמשך באוכלוסיה את שכיחות הזכרים בעלי הנוצות הארוכות.
היפותזת ניצול חושי (Sensory exploitation hypothesis)
השערה זו הוצעה על ידי ריין (M.J. Ryan) שטען כי יכולת המשיכה של זכרים מסוימים אינה קשורה בהכרח לשיקולי התאמה, אלא למבנה המערך החושי אצל הזוויג הבוחר. מערך זה כולל בתוכו מספר העדפות שמקורן בפילוגנזה של המין. למשל, סביר להניח שאבחון תנועת עצמים התפתח בד בבד עם כישורים אחרים ללכידת הטרף או התחמקות מטורף. מאחר שרגישות זו לתנועה כבר מובנית בתוך המערך החושי, זכר שישתמש בתנועתיות כאשר הוא מציג עצמו לפני הנקבה, יוכל לעורר אצלה תגובה חזקה יותר, וכך יהיה לו סיכוי טוב יותר לזכות בתשומת לבה ולהיבחר. לדוגמא, זכרים של אקרית המים יוצרים בגוף המים תנודות הדומות לאלה שיוצר טרפם. הנקבות מגיבות לאיתות זה ומתקרבות לזכר עד שהוא יכול להזדווג עימן.
דוגמה אחרת היא רגישות גבוהה לצבעו האדום של פרי המשמש כמזון. רגישות זו עשויה לגרום לנקבה לשים לב יותר לזכר שצבע גופו אדום מאד, מאשר זכר שצבעו חיוור או שגופו זרוע רק כתמים אדומים. כלומר, גם אם אין תועלת ממשית לבחירת זכר בעל נוצות ארוכות, הרי נקבה שרגישה לתכונה זו מסיבה מסוימת, תבכר להזדווג עימו על פני אחרים. לא תמיד מובנת לנו העדפה זו. יתכן שעוף מסוים ניזון בעבר מצמח בעל גבעולים ארוכים מאד ושפרחיו צבעונים ביותר, והרגישות שהתפתחה אליו באופן אדפטיבי, גורמת לנקבה להימשך לזכר בעל נוצות ארוכות וצבעוניות, אף אם הצמח כבר חלף מן העולם.
עיקרון ההקרבה (The Sacrifice Principle)
העיקרון שהוצע על ידי כותב שורות אלה גורס שהנקבה מפיקה תועלת ישירה מבחירת הטווס בעל הנוצות הארוכות. במידה שיופיע טורף יתקשה זכר בעל נוצות ארוכות להימלט, וסיכוייו להיפגע גבוהים יותר לעומת סיכוייה שלה. אפשר שזו הסיבה שהנקבה בוחרת להזדווג עמו על פני אחרים שהם בעלי נוצות קצרות יותר. נקבת הטווס בוחרת בזכר בעל נוצות ארוכות, משום שבקרבתו גדלים סיכויי השרידות שלה. למעשה, בנושאו את הנוצות הארוכות מוכן הזכר להקריב את עצמו כדי לזכות בנקבה. היות שיותר זכרים בעלי נוצות ארוכות מצליחים להתרבות מאשר להיטרף, ממשיך הדימורפיזם להתקיים אצל הטווס במלוא עוצמתו. אם המצב היה הפוך, הברירה הטבעית היתה פועלת בכיוון מנוגד לזה שפועלת הברירה הזוויגית, וכל הזכרים בעלי הנוצות הארוכות מדי היו נעלמים אט אט.
ראו גם: מדוע קיים אי-שוויון בין המינים
לפנייה לכתב/ת 
טווס - הזכר צבעוני ומרהיב
צילום: אלי עמר
... ואילו הנקבה אפורה ו"משעממת"
צילום: טל כהן
