המדריך לצילום כוכבים: חלק ראשון
גלקסיות, כוכבי לכת ושבת רחוקים, לוויינים החוצים את השמים ומטאורים, הם רק חלק מהעצמים השמימיים אותם תוכלו לצלם באמצעות ציוד בסיסי למדי. חלק ראשון
את ציוד הצילום האסטרונומי ניתן לחלק, איך לא, לשלושה סוגים:
- צילום עם עדשה ללא עקיבה
- צילום עם עדשה ועקיבה
- צילום עם טלסקופ
בסוג הראשון כל מה שצריכים הוא סרט מהיר, מצלמת רפלקס וחצובה. פשוא ממקמים את המצלמה על החצובה, מכוונים לאזור המעניין, וחושפים. את אורך החשיפה יש לקבוע לפי מה שמנסים להוציא מהתמונה, ומתאורת השמים באשור - כלומר, ככל שתהיו באזור יותר חשוך ניתן יהיה לחשוף ליותר זמן.
מה אפשר לצלם?
כוכב הצפון - בגלל סיבוב כדור הארץ נראה כאילו מסתובבים כל הכוכבים ומקיפים את כוכב הצפון. לכן אם תכוונו את המצלמה לכוכב הצפון ותחשפו לזמן ארוך, מה שתקבלו זה קשתות של כוכבים, ארוכות יותר ככל שהכוכבים רחוקים יותר מהצפון, כאשר הוא קבוע במקום. בצילום כזה כדאי לחשוף לכמה שיותר זמן (תלוי כמובן באזור שאתם נמצאים בו) בכדי לקבל קשתות כמה שיותר ארוכות.
שביל החלב - בלילות הקיץ ניתן לראות את שביל החלב במלוא הדרו. כל מה שצריך זה לצאת לאזור חשוך, ופשוט להסתכל לכיוון דרום. אי אפשר לפספס את פס האור שחותך את כל השמים. בצילם כזה עדיף, לדעתי, לחשוף לזמן קצר, כי לא רוצים שהוא יהיה מרוח יותר מידי. ב-5 דקות עם סרט של 400 ועדשה של 28 מ"מ f/2 הצלחתי להוציא תמונה יפה של שביל החלב.
לווינים - ישנם לווינים בהירים מאוד שניתן לתפוס אותם עם רקע של הכוכבים. לווינים מסוג אירידיום הם הכי בהירים, ומידע עליהם ניתן למצוא באתר heavens-above. אם תכניסו שם נתונים מדווקים על המיקום שלכם, תוכלו לקבל מידע על כל הלווינים הבהירים שעוברים בשמים. סקלת הבהירות היא הפוכה - ככל שהעצם יותר בהיר הוא מקבל מספר יותר נמוך, וזו פונקציה לוגריתמית - על כל הפרש של 5 דרגות בהירות, העצם בהיר פי 100. לכן לווין בבהירות 8- יהיה בהיר פי 100 מלוין בבהירות 3-. לשם השוואה - הירח המלא הוא בבהירות 12-, השמש 26-.במקרה זה עדיף שהחשיפה תהיה קצרה ככל האפשר בכדי להדגיש את תנועת הלווינים בשמים על פני הכוכבים.
מטאורים - ישנם לילות מסוימים בשנה בהם ניתן לראות כמות גדולה של "כוכבים נופלים". גם במקרה זה כדאי שהחשיפה תהיה לא ארוכה מידי, 10-15 דקות. מטרות טובים הם כאלו שקצב נפילת המטאורים הוא גבוהה במיוחד. בקיץ ניתן לצפות במטר ה"פרסאידים" ב-11 באוגוסט. ישנן שנים מסוימות בהן ניתן לראות עשרות אלפים במטר הליאונידים. המטאורים יראו כקוים ישרים שיחתכו את הקשתות אותן יותרים הכוכבים. ישנם מטאורים שמתפוצצים, וכאלו שמשאירים אחריהם שובל עשן שנראה למשך כמה דקות.
לצילומי ליאונידים - לחצו כאן .
לרשותכם גם כלי לחישוב של תאריך ועוצמת מטר מטאורים .
אפקט מעניין נוסף שאפשר לעשות: כאשר מצלמים שבילי כוכבים, כלומר חשיפות ארוכות של כוכבים ללא עקיבה, אפקט יפה זה לשנות את הפוקוס בהדרגה ולאט. מה מקבלים? בהתחלה כוכב נקודתי, ווכל שהפוקוס נמתח מקבלים צורת מניפה כשהכוכב מתנפח. בעזרת אפקט כזה אפשר לראות יפה את צבעי הכוכבים.
באופן כללי בצילום כוכבים ללא עקיבה כדאי להשתמש בעדשה רחבה, ובצמצם פתוח. אלא אם רוצים לחשוף להרבה מאוד זמן בלי שהשמיים יהיו מוארים. כמו בכל צילום, זה דורש זמן ללמוד את הטכניקה.
בשיתוף האגודה הישראלית לאסטרונומיה .
לפנייה לכתב/ת 
