שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תמיד פולני

    הסופר הפולני סטניסלב לם אמנם הלך ללמוד רפואה כדי לרצות את משפחתו, אך חוץ מזה עשה בדרך-כלל את ההיפך ממה שציפו ממנו. נועה מנהיים נפרדת מאחד מגדולי סופרי המדע הבדיוני שהלך השבוע לעולמו בגיל 84

    "הייתי מפלצת," אמר על ילדותו הסופר סטניסלב לם, שהלך אתמול לעולמו, בגיל 84. לם תיאר את עצמו כילד מופרע במיוחד, שהסכים לאכול רק מתחת לשולחן, או שהיה מוכן להתרצות ולעשות מה שנתבקש רק לאחר שאביו היה עולה על שולחן האוכל ופותח וסוגר מטריה.

     

    לם טען שאיננו זוכר דבר מתקופה זו, וכי כל המידע שיש לו עליה מגיע מסיפורים שסופרו לו בשלב מאוחר יותר של חייו, אך העקשנות הבלתי-נדלית, הנטייה לעשות דברים "להיפך" והדבקות בסגנונו שלו, אפיינו גם את חייו ויצירתו של מי שנחשב, בצדק גמור ולמורת רוחו הרבה, לאחד מגדולי סופרי המדע הבדיוני.

     

    הוא נולד ב-1921, בלבוב, אז בפולין והיום באוקראינה, למשפחה יהודית. לם החל לכתוב בגיל 4, אך כפי שהוא עצמו מעיד, לא היה לו שום דבר חשוב לדווח עליו בתקופה זו. אביו של לם היה רופא, ולם עצמו החל את לימודי הרפואה שלו בזמן שהנאצים פלשו לפולין. את שנות המלחמה בילה בנדודים ובמחבוא, כשהוא נעזר בתעודות מזויפות. עם תום המלחמה השתקע בקרקוב כדי לסיים את לימודיו באוניברסיטה. לם מספר שהתלבט בתקופה זו אם להיות רתך, עבודה שהתנסה בה בשנות המלחמה ושהכניסה לו כסף טוב, או להיות לרופא, אך בחר ברפואה כדי שלא לאכזב את משפחתו, כמו כל ילד פולני טוב.

     

    הוא פרסם את סיפור המדע הבדיוני הראשון שלו בשנת 1946, בירחון פולני, אך פרסום הרומן הראשון שלו, "בית החולים של העיוותים" (בתרגום חופשי להחריד) התעכב כמעט שמונה שנים. בשל דרישות הצנזורה הוא נאלץ לשוב ולשכתב אותו שוב ושוב, עד שהיה לשביעות רצונם של הקומיסרים הקומוניסטים, שראו את כתיבתו כחתרנית ומסיתה. הרומן יצא סוף סוף לאור ב-1956, ולם למד את הלקח שלו היטב. ספריו המורכבים, הפילוסופיים והמתוחכמים מרובדים בקפידה, מסתירים שכבות של משמעות שנותרת חתרנית גם עשורים לאחר שנכתבה, מעוררת מחשבה ופרובוקטיבית.

     

    שבע שנים אחרי שראה אור ספרו הראשון, ב-1961, פרסם לם את "סולאריס", שנחשב ליצירתו החשובה והמשפיעה ביותר. "סולאריס" עוסק במפגש הטראומטי בין האנושות לבין ישות חייזרית ובלתי מובנת – אוקיינוס ענק ותבוני המסוגל לחדור למחשבותיהם של בני האדם המקיפים אותו וליצור מתוך מחשבותיהם וזכרונותיהם יצוגים סינטתיים, מעין שכפולים תודעתיים. אל התחנה מגיע הפסיכולוג קריס קלווין, שמונה כדי לסייע לצוות התחנה להבין את היישות הענקית. אך כשהוא מגיע הוא מגלה כי הצוות כולו רדוף על ידי זכרונותיו שקמו לתחייה סביבו, ואף הוא מקבל "מבקר" בדמות נערה שאהב, ושהתאבדה.

     

    "סולאריס" של לם הוא יצירת מופת מטלטלת העוסקת בחקר הזיכרון, באשמה, במיניות ובתת-מודע ובקושי האנושי – והאובססיה האנושית, ליצור קשר בכל מחיר. "סולאריס" הוסרט פעמיים – לראשונה על ידי הבמאי הרוסי הנפלא, אנדרי טרקובסקי, שעיבד לקולנוע גם יצירת מד"ב חתרנית נוספת, "פיקניק בשולי הדרך", מאת האחים סטרוגצקי (שמו של הסרט הוא "סטאלקר"). לאחרונה עיבד גם סטיבן סודרברג את "סולאריס" ליצירה מהורהרת ומלאת אווירה בסיועו של ג'ורג' קלוני.

     

    למרות הניסיונות הקולנועיים המעניינים של שני הבמאים, נותרת יצירתו הספרותית של לם חמקמקה וקשה להגדרה. מלבד יצירות פילוסופיות כ"סולאריס" הוא כתב גם אגדות עתידניות וסאטיריות כדוגמת "הקיבריאדה" – מחזור סיפורים על מערכות היחסים בין בני האדם לרובוטים שלהם; ספרים הנקראים ונכתבים כהזיות סמים פרנואידיות ומבעיתות – "כנס העתידנים"; ורומנים מהורהרים ומעודנים כ"חזרה מהכוכבים".

     

    לא אוהב מד"ב

     

    למרות עיסוקו החוזר ונשנה של לם בעתיד, בהתפתחויותיו הטכנולוגיות של המין האנושי, בחייזרים וברובוטים, לם עצמו סלד מהז'אנר שבתוכו כתב ושבחוקיו השתמש. הוא התבטא פעמים רבות נגד המדע הבדיוני, וטען שהוא כתוב רע, שטחי, ובעיקרו חובב הרפתקאות ותו לא. הוא טען שהז'אנר, לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו, הוא סוגה ספרותית נחותה וחסרת ערך, שאינה מתעניינת ברעיונות חשובים או בצורה הספרותית כלל. התבטאויותיו החוזרות ונשנות בנושא הובילו ל"תקרית לם" שבה הוזמן לקבל חברות של כבוד מטעם התאחדות סופרי המד"ב האמריקאית, אך נתקל בהתנגדות עזה מצד כמה מחברי האגודה, וביניהם גם סופר המד"ב פיליפ חוזה פארמר.

     

    למרות התנגדותם של חברי אגודה אחרים, כמו אורסולה ק. לה-גווין, בוטלה החברות-של-כבוד ולבסוף הוקע לם על ידי האגודה ב-1976. את לם, הילד שאכל מתחת לשולחן, שהכריח את אביו לבצע תעלולים עם מטרייה וששרד כסופר מכובד ומוערך תחת השלטון הקומוניסטי והצנזורים שלו, כל זה לא הטריד מיוחד. הוא טען שדעותיו בנוגע לז'אנר היו ידועות כבר כשהוזמן לקבל את הכבוד שהוצע לו וכי אין לו שום דבר אישי נגד חברי האגודה או נגד ארצות הברית, למרות ש"יהיה זה שקר לומר שהתקרית הגבירה את הערכתי לסופרי מד"ב."

     

    אחת התוצאות המשונות יותר של התבטאויותיו של לם נגד סופרי המד"ב האמריקאים היתה מכתב ששלח הסופר פיליפ ק. דיק לאף.בי.איי בשנת 1974, שבו הוא מבקש מהבולשת הפדרלית לפעול בעניינו של לם ושל סוכניו בארה"ב, בשל התקפותיו על דיק ועמיתיו. דיק, שהיה כפי הנראה שרוי באחת מהתקופות הסכיזופרניות ביותר שלו, מעלה את ההשערה ש"לם הוא כפי הנראה כינוייה של ועדה מחברת ולא אדם אחד, מאחר שהוא כותב בכמה סגנונות, ולעיתים קורא שפות זרות לו ולעיתים לא." הוא מוסיף ואומר שיכולותיו היצירתיות של "הלם" הולכות ומתמעטות וכי התקפותיו "הגסות, מעליבות ובורות בתכלית של לם...הצליחו להרחיק ממנו את כולם מלבד הקומוניסטים המושבעים."

     

    פיליפ ק. דיק, אגב, היה סופר המד"ב היחידי אותו העריץ לם, והוא טען שיצירותיו של דיק השפיעו רבות על כתיבתו (השפעה זו ברורה מאוד ביצירתו "כנס העתידנים", למשל). אסימוב וולס היו עוד שני יוצרים שהצליחו לחמוק משבט לשונו.

     

    ולא תהיה למוות ממשלה

     

    ב-1987 הודיע לם בשידור חי לאומה הפולנית כי הוא פורש מכתיבה. מאז הוא חי חיים מבודדים למדי, הרחק מעינה הבולשת של התקשורת. הוא המשיך לפרסם מידי פעם מאמרים או סיפורים קצרים, אך גם התבטאויותיו מהשנים האחרונות מוכיחות כי הילד שאהב לעשות ההיפך עדיין חי ומפעם בתוכו. לאחר ה-11 לספטמבר טען לם ש"הפיגוע הוא שיעור נורא המראה לנו עד כמה מסוכן להתנתק מכדור הארץ ולחלום על לוויינים ולייזרים חלליים להגנה מפני טילים, כאשר סכנת מוות אורבת בקומה נמוכה הרבה יותר" – לא בדיוק מה שהייתם מצפים מסופר מדע-בדיוני לומר, אבל יתכן שהוא לקח את הפיגוע כעלבון אישי, מאחר והתרחש יום לפני יום הולדתו, ה-12 לספטמבר.

     

    לם הקפיד, כל חייו, לא לומר מה שמצפים ממנו, או לפחות, להסוות את כוונותיו במומחיות, ביצירתיות ובכישרון עצום. יצירותיו המופלאות אולי מתרחשות בכוכבים רחוקים, אך הן עוסקות במחוזות הזיכרון ובנבכי הנפש האנושית, במה עשוי לקרות לה, מה עלול ומה כבר קרה. לכן, למרות הסתייגותו מההשתייכות לז'אנר וחוסר רצונו להשתייך למועדון שמקבל חברים כמוהו, סטניסלב לם מבטא ביצירתו את המשמעות האמיתית של המדע-הבדיוני, מוצא לו כמה משמעויות נוספות ומרים את הז'אנר כולו לגבהים פילוסופיים ואיכותיים מרשימים.

     

    ספריו של לם תורגמו ל-41 שפות, נמכרו ב- 27 מליון עותקים, ושמונה מהם ראו אור בעברית: "סולאריס", "עדן", "חזרה מהכוכבים", "יומני כוכבים", "טייס החלל פירקס", "כנס העתידנים", "סיירת החלל 'ניצחון'", ו"הקיבריאדה". החוקר אברהם יוסף מאוניברסיטת בר אילן כתב מחקר מרתק בן 200 עמודים על יצירתו של לם, שבו הוא עוסק, בין השאר, בהבטים של יהדותו של לם שבאו לידי ביטוי ביצירתו, בגילויי המיניות בספריו ובמשמעות השמות שהעניק לדמויותיו.

     

    בעיבודו של סודרברג ל"סולאריס" מצטט קריס קלווין, בגילומו של ג'ורג' קלוני, שורה משיר של דילן תומס, שכאילו נכתב עבור "סולאריס" ו"סולאריס" בעבורו. גם הספד זה יסתיים בשורה מתוך אותה יצירה, בתקווה שתתקיים גם לגבי יצירתו של גדול סופרי המד"ב הפולנים, אחד מחשובי הסופרים של הז'אנר הזה אי פעם, או כפי שהוא אולי היה מעדיף להיזכר, פשוט סופר נפלא – "אף כי אוהבים יאבדו לא תאבד האהבה; ולא תהיה למוות ממשלה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    לם. הרים את הז'אנר
    צילום: רויטרס
    לאתר ההטבות
    מומלצים