פרץ והפנסיונרים הביסו את ביבי

הבוחר הישראלי אמר אתמול "לא" גדול, מהדהד, רועם למדיניותו הכלכלית והחברתית של בנימין נתניהו, שר האוצר בשנים 2003 עד 2005. אי-אפשר לפרש את תוצאות הבחירות בדרך אחרת; הן לא היו משאל עם על ההתנתקות, כפי שאמר ביבי. הן היו משאל על מדינות הקיצוצים האכזריים בזכויות הסוציאליות של נתניהו עצמו. ובמשאל הזה הוא הפסיד ומדיניותו הפסידה והשקפת עולמו הפסידה. הניצחון של עמיר פרץ על בנימין נתניהו משמעותו ניצחון השקפת העולם הכלכלית השמאלית-סוציאלית על האידיאולוגיה הימנית-ליברלית.

לא רק יו"ר העבודה הביס את נתנהו; גם מפלגת הגמלאים כמעט והביסה אותו, וגם ש"ס ניהלה נגדו תעמולה פרועה; כן, אותה ש"ס מ"ביבי טוב להודים". מבחינתם של הפנסיונרים, ההצבעה הייתה מחאה נגד ההשתלטות של משרד האוצר על קרנות הפנסיה וביטול חלק מזכויותיהם; נגד ההפחתה העמוקה והמיותרת בקצבאות הקשישים שמשלם הביטוח הלאומי (הן כיום מן הנמוכות בעולם המערבי); נגד הרפורמה בשוק ההון, שנתפסה בציבור כהעברה כפויה של קופות הגמל לידי קבוצה של ברוקרים תאווי-רווח; נגד העלאת-פתע של גיל הפנסיה ונגד הכוונה המוצהרת של נתניהו לצמצם עוד ועוד את משקל המגזר הציבורי במשק.

אבל לא רק הפנסיונרים הצביעו למפלגת הפנסיונרים. עשו זאת גם בוחרים צעירים, שחשו דחייה ורתיעה מ"מהפכת נתניהו" - שוק חופשי שלוח רסן ובלתי מתחשב - ותוצאותיה. את הטון בבחירות אלו קבע יו"ר העבודה, עמיר פרץ. הוא תפס בחושיו את המרירות המצטברת בציבור, והכתיב את אחד משני הנושאים הגדולים של הבחירות הללו - את הנושא החברתי-כלכלי - ולא הרפה ממנו. המאבק בעוני, בזכותו, הפך סקסי.

בראיון שהעניק פרץ בדיוק לפני שנה ל"ידיעות אחרונות" הוא אמר: "בעוד שנה אהיה ראש ממשלה". פרץ, אז יו"ר ההסתדרות, צדק כשהעריך שהבחירות לכנסת יוקדמו, צדק כשהעריך שהוא יעמוד בראש מפלגת העבודה וצדק כשהעריך שהוא יביס את נתניהו. הוא לא יכול היה לנבא את הקמתה של קדימה, אבל גם כך יצא מהבחירות כשידו על העליונה. מיום כניסתו של נתניהו לאוצר היה עמיר פרץ המתנגד הגדול והתקיף שלו, האיש שיצא להילחם בכל, או לפחות ברוב הרפורמות שנתניהו הנהיג. פרץ אמנם לא יהיה ראש הממשלה הבא, אך רבים סיכויו להיות שר האוצר הבא ולגלגל לאחור לא מעט מהמהלכים של ביבי.

נתניהו סבור שבעוד שנים אנשים יבינו שהקיצוצים שלו, הרפורמות שלו, היו מכאיבות אך חיוניות להצלת המשק. הוא טועה. חלק מהצעדים שעשה אכן נבעו מצורכי השעה וממצבו הקשה של המשק ב-2003, אך חלקן הארי נבע ממשהו אחר: מאידיאולוגיה כלכלית קיצונית. הם חרגו מכל מידה סבירה משום שלא השיקולים של עלות-תועלת הדריכו אותו, אלא השיקולים של אידיאולוגיה קיצונית. את האידיאולוגיה הזו הישראלים סרבו לקנות, לא בכלל ולא מביבי בפרט.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: הצבעה לפי הכנסה