ליל סדר מתוק - תירוש לקטנים ויינות קינוח לגדולים

השבוע, לפני סדר הפסח, אנחנו בענייני מתוקים. אפשר לאמר בלא מעט בטחון, שיינות מתוקים היו מאז ומעולם הפורטה של הישראלים. הרבה יין לא צרכנו כאן - והיום אנחנו צורכים רק קצת יותר - אבל מהגן, דרך כתה אל"ף, בואכה הצבא, הפגנו חיבה יתרה ליינות מתוקים. יינות קידוש, אצל מי שקידש, יינות לפסח או יינות לברית, זה לא משנה. הם תמיד היו אדומים, ותמיד היו מתוקים.

כיום, כשכבר לא נעים להודות ש"מתוק זה טעים", הרבה מאוד יקבים ישראליים פיתחו יינות אדומים מתוקים, אותם הם עושים "בסגנון פורט". לא משנה שהשימוש במילה פורט – או אפילו במינוח "בסגנון פורט" הוא בעייתי - או עומד להיות כזה - הרבה מאוד יקבים רושמים על הבקבוקים שלהם "פורט".

אבל מלבד יינות פורט, בסגנון פורט או מה שלא תקראו להם, יש בשוק יינות קינוח טובים, אפילו טובים מאוד, וכמה מהם אזכיר כאן, בהמשך.אבל לפני כן - משהו בשביל הצעירים: תירוש.

תירוש - ה"יין" של הילדים

תירוש הוא מיץ ענבים - "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ" (מל"ב י"ח, פס' ל"ב) - שנוצר לפני התסיסה. אף אחד כבר לא יודע - לא בכרמל, ולא מי שיכולתי לדבר איתו ועבד פעם ביקב - מדוע ולמה מייצרים את המוצר הזה. ההנחה היא שכאשר התחילו לייצר אותו - לפני עשרות שנים, הרעיון היה לנצל עודפי חומר גלם, קרי ענבים. מאז ועד היום זרמו הרבה מים בירקון, והרבה מאוד יין, ותירוש הפך למשהו שכולנו - מגדול ועד קטן, חווינו, שתינו וכך או אחרת אהבנו. מי פחות ומי יותר.

כרמל שולטת במשהו כמו 72% משוק מיץ הענבים בארץ. "תירוש" מהווה סדר גודל של 30% מהמכירות שלה. החברה רשמה את המילה כסימן רשום לפני שנים רבות, ועד כמה שידוע לי עדיין אסור על חברות אחרות להשתמש בו.

אז מה יש לנו השנה בשוק? הזמנתי כמה צרכני תירוש בני 7 עד 10 לטעימות עיוורות, והגשתי להם תירוש אדום ולבן, מול "מיץ ענבים" משני סוגים של חברת הכורמים.

מיץ הענבים הטבעי של הכורמים, שלא יכולתי למצוא שום הבדל בינו לבין מיץ ענבים "גפן אדרת" מאותה התוצרת, אמור להכיל רק מיץ טבעי. כתוב עליו שהוא "מועשר בביסולפיט ובסורבט". עד שלא קראתי את התווית (האחורית), לא ידעתי שביסולפיט זה משהו שמעשיר מיץ ענבים. או שמא הכוונה היא לסורבט, שהוא חומר משמר? בכל אופן, הילדים אהבו את ה"גפן פוריה" (ולדעתי הוא מכיל לכאורה תוספת סוכר, למרות שלא כתוב עליו כלום) ושניים מהם אף אמרו שיש לו ריח של אננס. הבקבוק השני – מיץ ענבים טבעי לבן - היה מחומצן ברמת שרי, ואף אחד מהילדים לא סבל את הריח. בקבוק עולה משהו כמו 7 שקלים.

התירוש של כרמל עבר יפה, אבל היה פחות אהוד מהמיץ של הכורמים – שוב, בזכות המתיקות. הוא צלול יותר, אפשר לראות בו צבעי אדום או זהוב-צהוב (ולא חום), והוא מוצר טבעי לגמרי. המחיר שלו כפול ויותר. לסיכום, אם אתם מחפשים משהו בשביל הילדים, ולעזאזל הסוכר והעשרה בסורבט ובביסולפיט - לכו על הכורמים. אחרת - כרמל.

לסיום: יינות קינוח לגדולים

יינות מתוקים יכולים להיות יינות קינוח, אבל לא חייבים לבוא בסיום: הם יכולים ללוות פטה כבד, ואפילו את הכבד קצוץ של תחילת ארוחת הסדר. בקבוק קטן של יין קינוח ילווה בניחותא את קריאת שארית ההגדה שלאחר האוכל. 16% אלכוהול, ולעיתים יותר, יעבירו את הזמן במהירות.

השנה ממש ארבעה בנים לבחור מהם, כל אחד מצוין בפני עצמו, והמרחק בינהם לא רב: ריזלינג בציר מאוחר של יקב ויתקין, אם תצליחו להשיג, נציג יקבי הבוטיק, גווירצטרמינר כרם שעל של כרמל ו"הייטסוויין" של רמת הגולן, יין קינוח משובח שנמצא כבר הרבה מאוד זמן בשוק. הבן האחרון, זה שצריך להיות שונה, הוא יין קינוח אדום: ליקב תבור יש יין קינוח מאוד מעניין מענבי מרלו, יין מאוד מלא וארומתי שהיקב ייצר בכמויות קטנות. זהו יין אדום שיש לשתות מקורר למדי, אבל לא קר מאוד כמו את הלבנים. אם אנחנו כבר בענייני יקבי בוטיק ומחוזקים, אז גם לויתקין יש יין טוב מסוג זה.

אם לא בא לכם להשקיע 65 שקל ויותר לחצי בקבוק, יש השנה בשוק יינות חצי יבשים טובים מאוד: כרמל הוציאו ממש עכשיו יוהנסבורג ריזלינג חצי יבש (12% אלכוהול), שהוא יין רענן, נעים מאוד ועשוי במסורת היינות הגרמניים. מוסקטו של רמת הגולן - יין בכלל לא יקר מענבי מוסקט קנלי – גם הוא יהיה חביב מאוד, למרות שהוא לא ברמת הריזלינג החדש של כרמל.