עטרה ליושנה

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער נמצא בשנת מיחזורים. אחרי שהעלו בתחילת העונה את "שמוליק של זהרה" בפעם הרביעית, כעת הם מביאים לנו גרסה מחודשת (ורביעית) ללהיט המוזיקלי של שנות השמונים, "מעלה קרחות". הפעם לא הסתפקו רק בטקסט המחורז והמקסים של אפרים סידון ובמוזיקה של מירון מינסטר, אלא גם החזירו את הבמאית המקורית, ציפי פינס, שהסכימה להתגייס למבצע ולהחזיר עטרה ליושנה. סוסים מנצחים כנראה לא מחליפים.

הטקסט השנון של סידון עדיין נותר אקטואלי ואפילו יש בו משהו מותאם יותר לזמננו, עם תוכניות המציאות הטלוויזיוניות, שבהן בוחרים שגרירים כמו דוגמניות. כמובן שהעיתונאי שמסקר את התחרות לבחירת ראש העיר הוא כבר לא עיתונאי של עיתון כתוב, אלא כתב טלוויזיה . המשל הבסיסי על קבלת האחר, במקרה זה השעיר, נותר רלוונטי לישראל של היום.

הבימוי של פינס קצבי ויעיל, והמעצבות כנרת קיש (תפאורה) ודנה צרפתי (תלבושות) בנו היטב את העולם הססגוני של הקירחים. המוזיקה של מינסטר, לעומת זאת, נשמעת קצת מיושנת. למרות זאת, הריקודים היפים שבנתה איריס לנה מחפים על החולשה של הצליל.

כל השחקנים מגישים ביצוע אנרגטי ומלא חן – בולטים במיוחד מוטי כץ, בתור ראש העיר המסכן, ויעל עמית בתור אשתו הבוגדנית. גם צמד הצעירים, יונתן פז בוגנים ושמרית ששון, בתור הרומיאו ויוליה של הסיפור, מגישים ביצוע מקסים. בסך הכל מדובר בהפקה צבעונית, שמחה ועשויה היטב.