שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סימן לאיכות - האם יש קשר בין מדליות לטיב היין?

    יינות רבים מתהדרים במדליות בהן הם זכו בתחרות זו או אחרת ונשאלת השאלה האם הן אכן מעידות על איכות היין. שגיא קופר מנסה לתת על כך תשובה

    ממש לפני הפסח התפרסמו תוצאות של שתי תחרויות יין שהתקיימו בתחילת אפריל. הראשונה, שחשובה יותר ליין הישראלי, היא "אשכול הזהב", והשניה היא "וינאיטלי", תערוכת ותחרות היין האיטלקית.

     

    מידת הרלוונטיות של מדליות ותחרויות יין לאיכות היין היא שאלה שרבים שואלים. אחת הבעיות היא שלעיתים רחוקות מאוד מפרסמים המארגנים את רשימת היינות שהוגשו לתחרות ואת רשימת השופטים (אני אגב, לא שופט בתחרויות – יש לי מספיק צרות גם ככה, ואני גם לא מרגיש שהידע והמיומנות שלי מספיקים בשביל לבחון תריסר בקבוקים בבוקר אחד). חסרה לי השקיפות הזאת, אבל אני יכול להבין את מה שעומד מאחוריה.

     

    אבי בן עמי למשל, מי שמארגן כבר מספר שנים את תחרות אשכול הזהב, אומר שהסיבה לכך שהוא לא מפרסם רשימת שופטים היא שאין לו רצון שהקהל יתעסק בשאלת מי שפט וכמה הוא טוב, אלא בשאלת היין ומה איכותו. למי ששואל, הוא מספר מי ישב בפאנלים, ואנשי התעשייה, הוא אומר, ממילא יודעים. את רשימת היינות שהוגשו לתחרות ולא זכו, או את הציונים של היינות, אומר בן עמי, לא מפרסמים בתחרויות כדי לא לפגוע ביצרני היין שלא זכו בציונים או מדליות. ההפרשים יכולים להיות על חודה של נקודה, וזה שיין מסוים לא זכה, לא אומר שהוא לא ראוי. פשוט, אחד השופטים אהב אותו טיפה פחות (או יותר), והדירוג השתנה. מסיבה זו ראוי בעיני להתיחס לכל הציונים השונים כאל המלצות בלבד, ולא יותר.

     

    בוינאיטלי זכה הבלאן דה בלאן ("בלנק דה בלנק", בלשון היקב) במדלית על יוקרתית. היין, מבציר 99', הוא אכן יין ראוי וטוב, ללא ספק, אבל אם מסתכלים על רשימת היינות האחרים שהתמודדו – היינו רוצים לראות אותו אולי זנב לאריות, מאשר ראש לשועלים. יינות של רקאנטי, תשבי וגם יינות אחרים של רמת הגולן, קיבלו ציונים לשבח, חלקם לצערי בין עשרות יינות אחרים, למרות שפה ושם היו גם בתוך רשימה מצומצמת.

     

    המלצות או לא, למדליות חשיבות צרכנית גבוהה, וכל היקבים שאיתם אני מדבר מודים שמדבקת מדליה על הבקבוק עוזרת מאוד למכירות. הצרכנים – וגם אלה שכאן, בארץ, צריכים לדעת שלא כל היינות שזוכים בתחרות הם יינות שבפועל נמצאים על המדף. המרלו של כרמל שזכה במדלית זהב עוד מעט יוחלף במרלו משנת בציר מתקדמת יותר (2004), הבציר מאוחר של ויתקין עוד מעט אוזל ויינות אחרים עדיין בכלל לא על המדף.

     

    קחו את היינות של פסגות כדוגמא: לא טעמתי את אלה שזכו, אבל הם עדיין לא בשוק. אלה של שנה שעברה שונים בהחלט מ"חומר למדליות". גם היין של יקב זמורה, הקברנה סוביניון 2004, שקיבל מדליית זהב, לא יהיה בסופו של דבר אותו יין: מה שקיים עכשיו בשוק וזכה במדליה שהה 14 חודש בחביות, ואילו מה שיצא בכמות גדולה יהיה יותר זמן בחבית – 20 חודשים תמימים. אז נכון, הוא יראה יותר עץ, ויינן היקב – ברוך יוסף - אומר שזה רק ישפר וירכך אותו היות ומדובר בעץ לא חדש, אבל זה לא יהיה בדיוק אותו יין.

     

    קורה שיקבים שולחים יינות מוקדם מדי לתחרויות. יין שרק עבר ביקבוק, למשל. מייננים שמוכנים להודות בכך, שמעתי על יינות שנשלחו לשיפוט שבועיים וגם פחות לאחר שבוקבקו. יינות כאלה קשה להעריך, ולרוב הם גם לא זוכים.

    בעיה אחרת בתחרויות היא בעיית הזיופים. ישנן די הרבה שמועות על יינות שהוגשו בעבר ולא היה כל כך קשר בין מה שהוגש לשיפוט ובין מה שהיה בפועל על מדפי החנויות. במילים אחרות: מבקבקים דבר אחד ומדביקים תווית אחרת.

     

    ה- International Wine Challenge, אולי התחרות היוקרתית יותר בעולם, הכריזה השנה שהיא עומדת לבדוק יינות לאורך השנה. כלומר: המארגנים שומרים דוגמאות מהיינות – יש להניח שמאלה שיפתיעו מדי – וישוו אותם אל מול דוגמאות שירכשו במשך השנה הקרובה בחנויות היין. בדיקות כימיות ובחינות טעימה הן כבר שנים מתוחכמות מספיק ויכולות לאמר בודאות אם מדובר באותו יין או ביין אחר. גם מחיר בדיקה הוא לא בשמים, וקל מאוד לערוך בדיקה כזאת ולקבל פרופיל של יין, ברור ומוחלט. ואגב, הוא לא חייב להיות זהה ב- 100%. אמורה להיות שונות בין יין שבוקבק לפני חודשיים ואותו יין שבוקבק לפני 10 חודשים, השאלה רק כמה ואיפה...

     

    אז לסמוך על מדליות או לא? כמו על הדברים הנאמרים כאן, הייתי אומר: כן, במידה. לא על כל תחרות, ועם קורט של מלח והרבה על סמך טעימות וחוויות אישיות.

     

    שני צ'יליאניים לסיום

     

    ואם המלצות: הנה המלצה לשני יינות צ'יליאניים. צ'ילה מתחברת אצל רבים מאיתנו עם תדמית זולה, אבל חבל שזה כך. פה ושם יש פנינים גם במחירים הנמוכים יותר, כמו בשתי הדוגמאות הבאות. מחירי היין מצ'ילה עולים, תאשימו את הסינים בעניין הזה ואת הדרישה שלהם לנחושת, ואם אתם בעניין, כדאי לקנות ולשמור.

     

    דה מרטינו לגאדו קברנה סוביניון 2003 - זהו יין בעל אופי מרשים, צבע ואיכויות פרי מעולים. ללא ספק, אם מחפשים תמורה הולמת למחיר סביב 50 ש"ח – זהו יין מצוין. למשקיעים – כן, גם במחירים האלה יש במה – אם ישמר בתנאים טובים, הוא יחזיק היטב עוד כמה שנים. יבוא: החברה הסקוטית, מחיר מומלץ לצרכן של 56 שקל.

     

    אסקודו רוחו 2001 - היין הזה הוא פרי פעילותו של יקב הברון רוטשילד בצ'ילה. הוא בעל צבע אדום כהה, נוטה לחום, אך צלול ונקי. באף הוא מורכב ומגלה מענד שלם של ארומות טובות ומאוד מעניינות; "עולם ישן" טוב, בעולם חדש. כמו היין הקודם, טוב מאוד למחירו (כ- 70 שקל). לשתות השנה. יבואן: הכרם.

    פרטים נוספים על היינות האלה ויינות צ'יליאניים אחרים אפשר למצוא כאן.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אחד המחליטים. ראול קסטלני, שופט בתחרויות יין
    מומלצים