כך תצליחו בחיים: 5 כללי זהב

מי שלא יכול לשאת את המהמורות שבדרך למעלה - את הקנאה, חוסר הפרגון, המקלות בגלגלים, האינטריגות והתסכול - לא יצליח. או במילים אחרות: כולנו פולניים. נולדנו לסבול, ומי שלא יכול להתמודד עם זה, ינופה מהתחרות בשלב מוקדם.

פיקאסו ניחן לא רק בכישרון ייחודי, אלא גם ביכולת להתמיד למרות הסבל שחווה עם כל ציור. יכולת זו היא שהפכה אותו מצייר מוכשר לאמן דגול.

על פי זליגמן, ההתמדה היא אחד ממרכיביו העיקריים של כוח הסבל. כוח הסבל מסייע להתגבר על קשיים, אבל ההתמדה היא זו שמאפשרת לנו להשיג את התוצאה המיוחלת: להמציא דפדפן חדש באינטרנט, לשבור את שיא העולם בקפיצה לגובה, או לפתור את המשפט של פרמה. לכן חוסר היכולת להתמיד מסביר מדוע אנשים שהכישרון נוזל להם מהאוזניים לא מצליחים להרקיע לשחקים.

"התקשורת מחזקת את האשליה של הצלחה באינסטנט, שכדי להצליח צריך פשוט להתגלות", אומר פרופ' אלמוג, "אבל הצלחה אמיתית תלויה בהשקעה לטווח ארוך. זה מסביר למה רוב 'הכוכבים הנולדים' הם מטאורים שכשם שהם עולים, כך הם נופלים".

האלוף האולימפי גל פרידמן, שזכה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה ובמדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה, מנסה להעביר לבני נוער בחדרה ובאור עקיבא את אותו מסר בדיוק: כדי להצליח, צריך להשקיע. פרידמן, המעביר פעילויות ספורט במסגרת ארגון הג'וינט, מספר כי הוא מנסה ללמד את בני הנוער איך להתגבר על כישלונות ולהמשיך קדימה. "הם צריכים להבין שיכולת יש להם. כל השאר זה רק עניין של רצון. הילדים מסיימים טיול אופניים אתגרי אחרי שהם מתלוננים שאין להם כוח להמשיך, וכשהם רואים שהם כן יכולים, זה נותן להם סיפוק אדיר. כל ההרגשה שלהם על עצמם משתנה לגמרי".

מארקס עשה פרסה וחזר לביתו. הוא התפטר מעבודתו, הסתגר בחדרו, ישב וכתב. בינתיים, מחוץ לחדר הסגור נאלצה אשתו למשכן את כל רכושם. מקץ 18 חודשים של הסתגרות, ויתור על חיי משפחה ועל חיים בכלל, יצא מארקס

מהחדר, כחוש וצהוב מניקוטין, ובידו צרור עבה של לא פחות מ-13,000 עמודים. "מאה שנים של בדידות" ראה אור בשנת 1967 ושינה לעד את פני הספרות העולמית. בשנת 1982 זכה מחברו בפרס נובל לספרות.

מרכיב משמעותי חשוב בכוח הסבל הוא משמעת עצמית. הרבה משמעת עצמית. אם פירושה של ההתמדה הוא להמשיך לעשות משהו לאורך זמן, המשמעת העצמית כופה עלינו להימנע ממשהו או לוותר עליו - להפסיק לשתות, להפחית מהסיגריות, או לכוון שעון מעורר. פיקאסו, אגב, לא הצליח להתגבר על נטייתו לקום מאוחר.

במחקר שבדק ביצועים אקדמיים של מתבגרים, מצא זליגמן כי מחסור במשמעת עצמית הוא הסיבה העיקרית לכך שתלמידים אינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם. הוא תולה זאת בחינוך לסיפוק מיידי, שמקשה על הצעירים לוותר על תגמול לטווח קצר למען רווחים בטווח הארוך. את הפתרון שיסלול את הדרך להצלחה אקדמית הוא רואה בתוכניות לימוד העוסקות במשמעת עצמית.

להוציא את ההצלחה מהכישרון אל הפועל דרוש זמן. כמה? הרבה. באותו מחקר שפורסם ב-'Psychology Today' נמצא שבממוצע דרושות עשר שנים (!) כדי לקצור את הפירות. כל ההתמדה, המשמעת העצמית וכוח הסבל שנוכל לגייס שווים כקליפת השום בלי כמות מספקת של סבלנות.

ההצלחה העכשווית היא תוצאה של המון עבודה (צילום: דן לב)

"אנשים מצליחים מוכנים לעבוד הרבה", אומר ד"ר שטרנגר. "קחו לדוגמה את מוצארט. מוצארט היה ילד פלא, אבל כדי שהפלא לא ייעלם הוא התאמן שמונה שעות ביום כבר בגיל שש. ככה זה גם בתחום העסקי, החוק ברור: בלי השקעה - אין תשומה".

את המחיר שדורשת ההצלחה קל להמחיש בתחום הספורט. גם הספורטאי המצטיין ביותר חייב להקפיד על שגרת אימונים מייסרת. יום ללא אימון, יומיים ללא שמירה על תזונה קפדנית, עלולים לחרוץ את גורלו בתחרות. או כפי שאומרת פרופ' מברך: "גם כוכב נולד צריך לעבור אימונים. הוא אולי נולד בטלוויזיה, אבל עשה כמה דברים לפני זה. הוא לא באמת נולד עכשיו".

גם הרקדן אור כחלון, התגלית האחרונה, החל לרקוד בילדותו. אנחנו ראינו בטלוויזיה רק את התוצר הסופי ולא את כמויות הזיעה שהגיר בשנים האחרונות. במגמת הריקוד בבית הספר תלמה ילין הוא נחשב לאחד המוכשרים - והמשקיעים. הזרקור, מתברר, נדלק מעליו אחרי שנים של מאמץ באפלה. כמו שאמר פרופ' שטרנגר: "מי שמשקיע מגיע". הכוכבים שממשיכים לנצנץ לאורך שנים הם אלה שמשקיעים את זמנם, כוחם ונשמתם במטרה.

פרופ' דין סימונטון מאוניברסיטת קליפורניה מצא במחקרים שערך מינון גבוה של אופטימיות אצל מצליחנים. "האופטימיות עוזרת לשרוד תקופות קשות, כשצריך להתגבר על מכשולים", הוא מסביר בריאיון ל"מנטה", ומרחיב:

"המשמעות של אופטימיות היא איך מפרשים את הכישלון. הפרשנות של אדם אופטימי תהיה שכישלון נקודתי אינו מורה על חוסר יכולת אלא על צורך להשתדל ולהשקיע יותר. לכן הוא ימשיך להתמיד ולעבוד עד שההצלחה תגיע". ואמנם, במחקר שנערך על סוכני ביטוח בארצות הברית, מקצוע שסובל מאחוזי דחייה גבוהים במיוחד, נמצא שסוכני ביטוח שהיו אופטימיים יותר, ושלא נתנו לאחוז הסירובים הגבוה לרפות את ידיהם, מכרו 37% יותר ביטוחים בשנה הראשונה לעבודה מעמיתיהם הפסימיסטים.

"זה נכון בכל תחום שבו רוצים להתקדם ולהצליח, לא רק ביטוח", טוען פרופ' אהרון בן-זאב, נשיא אוניברסיטת חיפה וחוקר בתחום הרגשות. "האופטימיזם הוא נבואה שמגשימה את עצמה. כאשר אנחנו חושבים שנצליח, אנחנו פועלים מתוך עמדה שנצליח. מצב הרוח הרגשי שלנו חשוב מאוד לפעילות. ההרגשה משליכה מיד על מה שאנו עושים".

פרופ' בן-זאב מוסיף כי אפשר גם לחנך לאופטימיות. החינוך לאופטימיות דורש מאיתנו להבחין בין הסיבות השונות לכישלון - סיבות הקשורות בנו וסיבות שקשורות בסביבה. את הסיבות הפנימיות אפשר לשנות, מהסיבות החיצוניות פשוט אסור להתייאש. "צריך לקחת כנתון את העובדה שאי אפשר להצליח בכל פעם ובכל דבר ולהשלים עם זה שיהיו לנו כישלונות", מסביר פרופ' בן-זאב. "היכולת לשלוט במצבנו הרגשי חיונית להצלחה שלנו. אסור לנו לתת לרגשות לייאש אותנו בנסיבות של כישלונות זמניים, ולעומת זאת גם לא להכניס אותנו לאופוריה במקרה של הצלחות מקריות".