הישראלי והסלולרי: לא יכול בלעדיו
הצרכן הישראלי אוהב ושונא את מכשיר הסלולר שלו: מצד אחד הוא לא יכול בלעדיו, ומצד שני הוא שונא את האנטנות, את החברות שמעלות לו מחירים ואת החשבון בסוף החודש. אבל בשורה התחתונה הוא ממשיך לדבר וגם מהטלפון הנייח
אנחנו אוהבים לדבר, וברוב המקרים בקול רם. סיבוב ברחוב בכל עיר שהיא בישראל, נסיעה ברכבת או ישיבה בבית קפה, תגלה כי התנוחה הנפוצה ביותר של הישראלי היא יד שמצמידה לאחת האוזניים מכשיר סלולרי, ודיבור קולני.
הצרכן הישראלי אוהב את מכשיר הסלולר שלו, אבל גם שונא אותו. מצד אחד הוא לא יכול בלעדיו, ומצד שני הוא שונא את האנטנות (שבלעדיהן הוא לא יוכל לדבר), את החברות שמעלות לו מחירים מספר פעמים בשנה ואת החשבון בסוף כל חודש. אבל הקיטורים נשארים בגדר קיטורים בלבד. כי פעולה צרכנית מהותית נגד חברות הסלולר לא נעשתה בארץ, למרות כמה נסיונות סרק.
עוד על הישראלי והכלכלה ביום העצמאות ה-58 של ישראל:
- הצרכן הישראלי: שונא שעובדים עליו
- מרוצו של "מר ישראלי" אחר קורת גג
- הישראלי העובד: הרבה יותר מהעולם המערבי
- המטייל הישראלי: מכוער, אבל פחות
- הישראלי כבר לא שבוי של הבנקים
שוק הסלולר בארץ רווי, כששיעור החדירה הוא מהגבוהים בעולם ועומד על כ-114%. לא זו לא טעות. על פי נתוני חברות סלקום, פרטנר ופלאפון, יש כיום כ-7.5 מיליון מנויים המחזיקים במכשיר סלולר. יותר מאנשים. על פי מחקר שפירסמה בשבוע שעבר חברת מריל לינץ', ישראל נמצאת במקום הרביעי בעולם בשיעור חדירת הטלפון הסלולרי, אחרי איטליה, יוון ופורטוגל. בשימוש בסלולר אנחנו נמצאים במקום השישי בעולם - עם מספר ממוצע של 313 דקות ללקוח בחודש. והחשבון? פה אנחנו נמצאים במקום פחות גבוה - עם חשבונית חודשית ממוצעת של 34 דולר.
הישראלי אוהב לשדרג
אבל למרות שהשוק רווי, ולכולם יש מכשיר, יצרניות המכשירים כמו נוקיה, סמסונג ומוטורולה, מדווחות על מכירות של 1.8 כאלו מדי שנה, עם מגוון השכלולים: דור שלישי, מצלמות מובנות, וידאו ועוד פונקציות שונות ומשונות. איך זה קורה? אנחנו פשוט אוהבים לשדרג. החברות מפתות אותנו עם הנחות ומסלולים, ואנחנו מתפתים וקונים מכשיר עם עשרות פונקציות - שאת רובן אנחנו כלל לא יודעים לתפעל. אבל העיקר ששלנו הכי קטן והכי משוכלל.
הסלולרי הפך גם לסמל סטטוס בקרב הילדים ובני נוער. כמעט לכל בני הנוער יש מכשיר סלולר, כאשר טווח הגילאים הולך ומתרחב. למעשה, על פי סקר שערכה פלאפון עולה כי יותר מ-50% מהילדים בגילאי 11-5 מחזיקים במכשיר סלולרי.
ומה אנחנו עושים עם הסלולרי שלנו? אנחנו עדיין, למרות הכל, בעיקר מדברים באמצעותו. אבל גם שולחים הרבה הודעות sms (כ-2 מיליארד הודעות בשנה), גולשים באינטרנט, מורידים רינגטונים, פאנטונים וקליפים, וצופים בשידורי וידאו.
הגברת התחרות בתקשורת הנייחת - לטובתנו
הפריחה של שירותי הסלולר פוגעת במקביל בחברת בזק. כי בשנים האחרונות יותר ויותר משקי בית מוותרים על קו הטלפון הנייח בבית ועוברים לשימוש בלעדי במכשיר הסלולר, כדי לחסוך בהוצאות. וכדי להוסיף לבזק מלח על הפצעים, אישר בשנים האחרונות משרד התקשורת למספר חברות להתחרות בבזק בתחום שלה: שוק הטלפונייה הנייחת. HOT היא המתחרה הגדולה ביותר של בזק בתחום זה, וכיום יש לה כבר כ-100 אלף מנויים, רובם ככולם על חשבון בזק. חוץ מ-HOT קיבלו רשיון להפעלת שירותי טלפוניה החברות 012 טלקום, גלובקול ובאחרונה גם סלקום.
מי שמרוויח מכל התחרות הזו הם הצרכנים. כי כלל ידוע בכלכלה הוא, שככול שיש יותר היצע, המחירים יורדים. למרות שבסלולר זה לא ממש עובד, בתקשורת הנייחת זה נראה יותר טוב, ובשוק התקשרות הבינ"ל זה נראה אפילו טוב מאוד.
נתונים שפרסם לפני מספר חודשים משרד התקשורת מלמדים כי כניסתם של 3 מפעילים חדשים בשוק התקשורת הבינלאומית בסוף 2004 (נטוויז'ן, אקספון ואינטרנט זהב), שהצטרפו לבזק בינ"ל, קווי זהב ו-013 ברק, הביאה לעלייה של 9% במספר הדקות היוצאות מישראל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2005. הגידול בהיקף התנועה היוצאת, מיוחס כמובן לתגובת השוק להורדת התעריפים שחלה עם הרחבת התחרות
אז מה למדנו על הישראלי והטלפון? למדנו שאנחנו אוהבים לדבר, ומוכנים לשלם על זה מאות שקלים לחודש. למדנו גם שאנחנו אוהבים תחרות ואין לנו מחוייבות לחברה כזו אחרת. למדנו גם שאנחנו אוהבים לקטר אבל לא עוברים מעבר לשלב הקיטורים. אבל בעיקר למדנו, שאנחנו לא יכולים בלי הסלולרי שלנו (ורצוי שהוא יהיה כמה שיותר קטן).
לפנייה לכתב/ת 
