הצרכן הישראלי: שונא שעובדים עליו
הצרכן הישראלי אוהב מותגים ומבצעים, ומוכן לנסוע קילומטרים אחריהם. אבל הוא הפך יותר ויותר לצרכן ערני ולא מתעצל להתלונן כשהוא מרגיש שמוליכים אותו שולל
הוא רגיש למחיר, מושפע מפרסומות, חובב מבצעים, מוכן לנסוע אחריהם לסופרמרקט מחוץ לעיר, אבל דבר אחד הוא שונא מאד - שמוליכים אותו שולל, והוא יודע להתלונן. המשפט שהכי אהוב עליו הוא: "שלא יעבדו עליכם". הוא אימץ אותו בחום בשנים האחרונות ודואג להעניש את מי שעושה לו את זה. זהו הצרכן הישראלי החדש.
נכון שאין פה אף גוף מאורגן עם שיניים חזקות שדואג לצרכנים. נכון שהארגונים למען הצרכן דלי אמצעים ולכן גם דלי יכולת. ונכון שאף פעם לא היה פה חרם צרכנים רציני שהביא להורדת מחירים. אבל הצרכן הישראלי לא פראייר. ואם הוא מגלה ששילם ביוקר, הוא כבר יידע למחות. כי הוא מאד רגיש למחיר, והוא הופך רגיש יותר ככל שהוא מתבגר.
עוד על הישראלי והכלכלה ביום העצמאות ה-58 של ישראל:
- המטייל הישראלי: מכוער, אבל פחות
- מרוצו של "מר ישראלי" אחר קורת גג
- הישראלי העובד: הרבה יותר מהעולם המערבי
- הישראלי והסלולרי: לא יכול בלעדיו
- הישראלי כבר לא שבוי של הבנקים
הצרכן הצעיר מצד שני, די עצלן. כשהוא צריך קרטון חלב הוא יירד לפיצוציה שמתחת לבית, גם אם החלב שם יותר יקר, בדרך יספר בדיחה לקופאית, יוסיף איזו חבילת גלידה, בקבוק משקה מוגז, חפיסת סיגריות ואולי גם אריזת קורנפלקס.
כמה מוציא הישראלי על מזון?
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחה ישראלית מוציאה מדי חודש 1,370 שקל בממוצע על מזון - סכום המהווה 16.3% מכלל ההוצאה החודשית של משק בית ישראלי ממוצע.
הצרכן הישראלי מחזיק בממוצע 1.7 כרטיסי אשראי וזהו אמצעי הקניות הנפוץ ביותר שלו. הכרטיס שלו מחויב מדי חודש ב-3,300 שקל בממוצע, וסכום הקנייה הממוצעת שלו עומד על 230 שקל. את הקניות הוא מעדיף לבצע ביום חמישי, וזהו היום שבו כרטיס האשראי שלו מגוהץ הכי הרבה פעמים.
יחזור תמיד לסופר החסכוני
את סל הקניות הגדול שכולל מוצרי מזון בסיסיים, בשר וחומרי ניקוי, מעדיף הצרכן הישראלי הממוצע לעשות ברשת מזון מוזלת. ולא משנה לו אם קוראים לה ביג או דיל או חצי חינם או רבע קופה. איך הוא יידע שהיא מוזלת? תסמכו עליו. הוא ישמע ממכרים, ממשפחה או יסתמך על פרסומים, אבל בסוף הוא יגיע למקום שייתן לו את הסל המשתלם ביותר תמורת הכסף שלו. והכסף שלו חשוב לו יותר מחווית הקנייה שמנסים למכור לו. אם תזמינו אותו, הוא יקפוץ לביקור בסופרמרקט החדש והמעוצב. למה לא. אולי אפילו יטרח לעשות בו איזו קנייה או שתיים. אבל בסוף הוא יחזור לסופר החסכוני. המדפים לא מסודרים? לא נורא. הוא רגיל.
הצרכן הישראלי מושפע מאוד מהנחות ומבצעים. הוא נוהג לחפש את המוצרים שבמבצע, יש לו כרטיס חבר למועדון לקוחות, אבל הוא ממעט להשתמש בקופונים במהלך הקנייה. למרות שהוא חשוף ואף מושפע מפרסומות, הוא נוטה שלא להאמין לפרסומים של רשתות שטוענות שהן הזולות ביותר. בעיניו, הרשתות הפרטיות הן הזולות ביותר, ולא משנה אם יספרו לו אחרת. את קניות המזון שלו הוא עושה אחת לשבוע ונוהג לשהות בממוצע כשעה בחנות לצורך רכישת המזון. הוא יסתובב בין המדפים, יבדוק מחירים, ישווה בין מוצרים, יסתכל על התוויות, יבחן את הרכיבים של המוצר, יתקשר בסלולרי להתייעץ עם בן או בת הזוג שמחכה בבית, ויעיר לקופאית אם הסימון או התווית חורגים ממה שכתוב בספר החוקים של משרד התמ"ת. בטח שהוא זוכר את החוקים... הוא מדקלם אותם. בסוף, או שיוסיף את המוצר לעגלת הקניות או שלא, אבל העיקר שהבדיקה נעשתה. אם התשובות שיקבל לא ימצאו חן בעיניו, הוא לא יהסס להגיע אפילו לתקשורת עם הסיפור שלו. כי הוא הכי שונא שמנסים להטעות אותו.
הצרכן הישראלי אוהב מותגים, ולמותגים יש חשיבות בתהליך הקנייה שלו. אבל דווקא בתחום המזון זה פחות משמעותי בעיניו. הוא אולי יגיע לקניות עם החולצה הממותגת ויחנה את הרכב המפואר שלו בחניון של הסופר, אבל כשהוא יתלבט איזה מוצר להכניס לעגלה, הוא יבחר לאו דווקא את זה היקר והממותג. מה שלא רואים מחוץ לבית, עדיף לקנות בזול ומהר. כי מה שהצרכן הישראלי הכי שונא זה לעמוד בתור.
אבל הוא מאד אוהב לקבל שירות. הוא נהנה שמשרתים אותו באופן אישי ונותנים לו יחס הוגן, למרות שבשנים האחרונות הוא התרגל קצת לתת לעצמו "שירות עצמי". הוא אוהב שפותרים לו בעיות מהר ולא מושכים את הטיפול. נכון. הוא קצת קפדן, חשדן, מתלונן (לעיתים כרוני) ויודע להציק כשצריך, אבל הוא גם יודע להעריך במקום שעוזרים לו. לעיתים אפילו ישלח מכתב תודה לגוף או לאדם שפתר לו את הבעיה, יגיד מילה טובה ויבטיח לשוב לקנייה חוזרת. כזה הוא הצרכן הישראלי של ימנו. ואם לא "תעבדו" עליו, הוא יהיה ממש נחמד אליכם.
לפנייה לכתב/ת 
רצים אחרי המבצעים
צילום: טל כהן
מומלצים
