מרוצו של "מר ישראלי" אחר קורת הגג
אחרי הצבא והמסע להודו או דרום אמריקה, חוזר הישראלי הצעיר ארצה ומתחיל את מסלול חייו האמיתייים. עוזב את בית ההורים, גר בדירה שכורה קטנה ויקרה, מכיר בת זוג ועובר לגור אתה ומשם בלית ברירה לדירה בפרבר עירוני, אח"כ לקוטג' עם טעם של כאילו כפר והרבה משכנתא. ואז כשהילדים גדלו ויצאו לדרכם שוב מחפשים בני הזוג ישראלי את הדירה במרכז ת"א שקרובה לכל דבר. בעקבות נדודיו של הישראלי המצוי
עוד על הישראלי והכלכלה ביום העצמאות ה-58 של ישראל:
- הצרכן הישראלי: שונא שעובדים עליו
- המטייל הישראלי: מכוער, אבל פחות
- הישראלי העובד: הרבה יותר מהעולם המערבי
- הישראלי והסלולרי: לא יכול בלעדיו
- הישראלי כבר לא שבוי של הבנקים
את "בתוליו" בתחום הנדל"ן איבד מר ישראלי כבר עם שחרורו מהצבא, או ליתר דיוק עם השיבה מהודו, נפאל, דרום אמריקה, ארה"ב או אוסטרליה. אחרי שנחת חזרה בארץ, מתחיל ה"מרוץ". תוך כדי לימודים קדחתניים למבחן הפסיכומטרי (מרתון ישראלי לכשעצמו), וכשרגל אחת כבר שלוחה לעבר חיי הקמפוס החמימים, הוא מבין שלהישאר לגור עם ההורים זה לא עסק. הוא מחפש לו פינה משלו.
הדירה השכורה הראשונה
שוק הדירות להשכרה בישראל מאופיין בעיקר על ידי קהל של סטודנטים במרכזי הערים הגדולות - סביב הקמפוסים הגדולים - תל אביב ,ירושלים, באר שבע וחיפה. מר ישראלי הצעיר שבחר בתל אביב - עיר ללא הפסקה, מגלה מהר מאד שהיא גם עיר ללא דירות להשכרה.
כיוון שמגורים לבד נחשבים למותרות בשלב הזה של החיים ובשל מחירי השכירות האסטרונומיים, יחפש מר ישראלי הצעיר דירה עם שותפים. החיפוש אחר כוך טוב בתל אביב היא משימה שאין לזלזל בה, בייחוד לאור העובדה כשעל כל דירה שמתפרסמת קופצים לפחות עוד עשרה בדיוק במצבך - גם הם מרוששים, מתחילים בעוד שבוע את שנת הלימודים ועדיין חיים על ארגזים אצל הדודה בגבעתיים.
חיוך של אושר גדול נסוך על פניו של מר ישראלי עם חתימת החוזה על "המציאה" החדשה - דירת 3 חדרים בקומה שנייה במרכז תל אביב. המחיר, 750 דולר, המרצפות משנות הארבעים, המטבח משנות החמישים ואת מערכת החשמל התקינו ממש עם המצאת הנורה של אדיסון.
שם בדירה יכיר מר ישראלי, עוד מר ישראלי כמוהו, רק קצת פחות נקי ומסודר - השותף שלו. בשיחת טלפון קצרה הוא יספר להוריו בגאווה: "אמא, אבא, שכרתי את הדירה הראשונה שלי" (או במילים אחרות - "תתחילו לשלם").
נא להכיר: גברת ישראלי (או: המעבר לכוך הזוגי)
חיי האקדמיה עושים טוב למר ישראלי הצעיר והוא נעשה חכם מיום ליום. בינתיים בדירה, הספיק לחוות פיצוץ בצנרת, קריסה של מערכת החשמל, שריפת גוף החימום בדוד, תריס תקוע וסכסוך עם בעל הבית. ובחזרה לקמפוס. שם, על כרי הדשא יושבת גברת ישראלי הצעירה, אוכלת סלט מקופסא. מר ישראלי שם עליה עין כבר לפני שני סמסטרים וזה צ'אנס שלו. כן, הפעם זה עובד.
ואז מתחיל שלב הנדודים - לילה אחד ישנים אצלו, כשברקע המוסיקה הרועשת של השותף שלו, ולילה אצלה - כשברקע השותפה הקולנית שלה. ועכשיו, שמברשת השיניים שלה מונחות כבר באופן טבעי בכוס הפלסטיק שליד הכיור, נשאר רק לעבור לגור ביחד - סוף לתקופת "דזינגוף 99", הרווקות מתה סופית.
בפני מר וגברת ישראלי נפתחת אופציה נוספת בשוק הדירות להשכרה. במודעה בעיתון היא תצוין כ"מתאימה לזוג" או במילים אחרות - בואו תגורו שניכם בדירה המיועדת לאדם אחד. לרוב מדובר בדירה מחולקת אך משופצת. מעיין חלל אחד עם כוך בקצה המשמש כ"חדר שינה", המטבחון וסלון הם חלל אחד בהתאם לצו האופנה (ובעיקר כי פשוט אין ברירה), מה שיוצר את אשליית "הדירה המרווחת" שתתנפץ בהמשך.
אחרי שהצליחו הזוג ישראלי להוריד את המחיר ל-650 דולר הם מרגישים שיכרון כוח רגעי, כאילו ניהלו מו"מ לרכישת קונצרן גדול מהמדינה.
עד מהרה נאלץ הזוג לגלות את חוכמת החיסכון במקום, וכך שרויים להם יחד בערבוביה המחשב, הספרים, הפירות והירקות, והמיקרוגל על שולחן הדלפק הצר, שגם הוא, דרך אגב, חלק מה"עיצוב הצעיר", והלא נוח, שמפאר דירות משופצות רבות.
חולמים על בנימינה - גרים באם המושבות
לא עוברת שנה, עוברות שנתיים, ושיחת טלפון נוספת: "אמא, אבא, אנחנו מתחתנים" (או שוב במילים אחרות: "לא הגיע הזמן לשבור איזו תכנית חסכון?"). ברוב פאר והדר מתחתנים השניים על אחת המדשאות באזור השרון ומהיום יהיה שמה של הכלה הטרייה גברת ישראלי-ישראלי, כמו כל אישה עצמאית שמכבדת את עצמה.
הרחם של גברת ישראלי מתחיל לשלוח את אותותיו וזה מסמל את תחילת הסוף של תקופת המגורים בשכירות. פתאום "חושבים משפחה" ואז כמעט באופן אוטומטי עולה המחשבה על בית פרטי עם גינה. כבר בדיון הראשון בנושא מספרת גברת ישראלי על חברים מהעבודה שגרים בבנימינה, בפרדס חנה, בזכרון יעקב ובמושב באזור השרון, "ממש עשרים דקות מתל אביב. עם הרכבת שמתפתחת וכביש 6 אין בכלל בעיה". אלא שכן יש בעיה - מחירו של בית פרטי בשטח בנוי של כ-200 מ"ר, על קרקע של 800 מ"ר עולה בממוצע כ-330 אלף דולר. מדובר באזורים הפסטוראליים והקרובים יחסית למרכז שהפכו בשנים האחרונות למבוקשים ביותר, והמחירים בהתאם.
הזוג ישראלי מוותר על הבית עם גינה ופונה לאופציה שהיא נחלתם של רבים - שכונות לזוגות צעירים, ובכל עיר ישנם פרויקטים כאלה. בשנים האחרונות בולטים כמה מוקדים גדולים ומבוקשים במיוחד: שכונת "אם המושבות" בפתח תקוה, שכונות במתחם "עיר ימים" בנתניה, שכונות חדשות במערב ראשון לציון, בקריית אונו, בגני תקווה ובעיר מודיעין. בשכונות הללו ניתן לרכוש דירות 4 חדרים במחירים שבין 200 ל-250 אלף דולר.
כמו רבים וטובים אחרים, גם בני הזוג ישראלי לא יכלו לממן דירה מהונו העצמי ונטל משכנתא. על פי נתוני חברת סקרי המשכנתאות finehome, רוכש הדירה הממוצע נוטל משכנתא של כ-500 אלף שקל, המהווה 58% ממחיר הדירה. תשלום המשכנתא הוא למשך 20 שנה, ומדי חודש נוגסת ההלוואה כ-3,500 שקל בממוצע מהתקציב המשותף של הזוג ישראלי.
המעבר מדירה לקוטג'
עברו מספר שנים ומשפחת ישראלי התרחבה - והדירה מתחיל להיות צפופה ל-5 נפשות. בינתיים בני הזוג ישראלי עובדים סביב השעון וימי הקמפוס העליזים נראים כמו זכרון מעורפל. ממחזרים את המשכנתא ומגדילים אותה ועל הדרך הם משתעבדים לעוד 20 שנה - בשביל קוטג' דו קומתי ברמת השרון, עליו שילמו כ-390 אלף דולר. בינתיים הילדים כבר גדלו, סיימו את השירות בצבא וכבר בדרך חזרה מ"הטיול של החיים" בחו"ל. בני הזוג ישראלי, כבר עייפים משנים של עבודה והחזרי הלוואות, אלא שעכשיו מישהו צריך גם לעזור לילדים.
סוף המסע - חוזרים לנקודת ההתחלה
עם תחילת המסע של הילדים מתחיל המסע של הזוג ישראלי בעקבות קורת הגג להסתיים. בני הזוג צריכים להחליט אם לגור לבדם בקוטג' "כדי שיהיו חדרים וחצר משחקים לנכדים", או למכור אותו ולעבור לדירת שני חדרים בתל אביב - שם ישנם חיי חברה ותרבות עשירים לאוכלוסייה המבוגרת. במקרה הזה בחרו הזוג ישראלי לחזור לתל אביב - שם כזכור הכל התחיל. ואז מצלצל הטלפון, על הקו מר ישראלי הבן: "אמא, אבא, אנחנו מתחתנים"... וחוזר חלילה.
לפנייה לכתב/ת 
