הפצצה בדרך. האם צה"ל מוכן?

האם אנחנו מוכנים? השאלה הזו מהדהדת לאורכו של הפרויקט המיוחד של ynet העוסק באיום הפצצה האיראנית. לשאלה הזו משמעויות רבות - פוליטיות, כלכליות ואנושיות. האם צריכה ישראל להכין את אזרחיה למצב של "מלחמה קרה", איום גרעיני מתמשך מול האויב ממזרח - או שעדיף להמתין, להרגיע ולסמוך על העולם? האם הגיע הזמן להשקיע תקציבים בתוכניות חירום, למקרה של אזעקת אמת? ואולי כולנו מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהאמין ש"יהיה בסדר"?

בשנת 2009 החיים של כולנו עלולים להשתנות ללא היכר. אגף המודיעין בצה"ל סבור כי בהתאם לקצב הפיתוח הנוכחי, זו השנה שבה ישיגו האיראנים את הפצצה - ויכפו למעשה מצב של מלחמה קרה מול ישראל. או גרוע מזה - לפי האיומים הנשמעים בימים אלה מטהראן בדבר "מחיקת" מדינת ישראל מהמפה.

איש במערכת הביטחון בארץ לא רואה בדברים מסוג זה של הנשיא האיראני מחמוד אחמדי-נג'אד דיבורים חסרי שחר. "לא היה מנהיג יותר רציני ממנו בשנים האחרונות. צריך לקחת את כל מה שהוא אומר ברצינות גמורה, ואפילו יותר מזה", אומר ל- ynet גורם ביטחוני בכיר.  

שיהאב 3 בשטח. צילום: איי.אף.פי.

אבל מה קורה בפועל? זו השאלה הקשה. האמת היא שלא כל כך הרבה. בישראל בעיקר עוקבים מרחוק אחר מה שקורה באיראן. הגישה הזו מודגמת בראיון שהעניק לאחרונה ל-ynet הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, לרגל יום העצמאות, שבו הבהיר כי ישראל "לא צריכה לקפוץ בראש" נוכח מה שקורה בטהראן. גם פיקוד העורף, האחראי על הגנת כולנו ובני משפחתנו, לא קיבל שום פקודה להיערך לאיום, אפילו לא במתכונת של הסברה עתידית לאזרחים. קצין בכיר בצה"ל מסביר כי מדובר "בעימות הקר המורכב ביותר המונח לפתחו של העולם ושל ישראל".

האם להישען רק על החץ?

ויש גם האיום בתגובה. לישראל, כך על פי פרסומים זרים, שלוש צוללות מדגם "דולפין" המצוידות בטילים גרעיניים. מדובר למעשה באמצעי שאמור לתת מענה לפגיעה בישראל באמצעות טילי שיוט כתגובה על ירי לעבר המדינה או במידה ובסיסי האטום הקרקעיים ייפגעו במתקפת פתע. הטילים, מסוג "הארפון", משוגרים מעומק של כמה עשרות מטרים, נעים לעבר המטרה בגובה של 250 מטר במהירות של למעלה מ-800 קמ"ש ומסוגלים לבצע פגיעה ישירה באמצעות צילומי לוויין.

יכולת זו, כך על פי הפרסומים בסוף שנת 2003, נותנת לישראל יתרון גם במקרה של פגיעה בכוח אווירי שמצויד בפצצות גרעין, כך שיכולת ההגנה (במקרה של התקפה מצומצמת) או יכולת ההתקפה היא מהאוויר, הים והיבשה. עוד עולה מפרסומים זרים כי לישראל טילי קרקע-קרקע מסוג "יריחו", היכולים לשאת גם ראש קרב גרעיני. טווח טילים אלה מגיע לאלפי ק"מ, ונחשב כחלק מנשק "יום הדין" שיש לישראל. במקביל, חיל האוויר ממשיך גם בימים אלה להצטייד במטוסי ה-F-16I (סופה), שהחלו להגיע לארץ בשנת 2004. מדובר במטוס הקרב החדשני ביותר, עם מערכות ישראליות מתוחכמות ויכולות שונות, בהן מערכות נשק מתוחכמות וטווח טיסה ארוך.

ללא קשר להמשך פיתוח והצטיידות בטילי "שיהאב 3" (טיל לטווח של 1,300 ק"מ) ו"שיהאב 4" (טווח של כ-2,000 ק"מ). ביכולתו של הראשון להגיע לישראל, היתר מאיימים גם על מדינות באירופה.

"המאמצים שאיראן עושה בכל הקשור לפיתוח טילים הם אדירים. גם כאשר הם מסיימים משהו, הם ממשיכים לפתח יכולות טובות יותר שיאפשרו פגיעה איכותית יותר במטרות", אומר גורם ביטחוני. לאיראנים גם טילי סקאד מדגמים שונים, שעשויים בהחלט להוות איום - בעיקר הסקאד מדגם "D". הם גם מצוידים בטילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע, לפחות משלושה סוגים.

אז על איזה עתיד אנחנו מדברים? "מה שנראה בשנים הקרובות עשוי להעיד כיצד יראו החיים במזרח התיכון בעשורים הבאים", מסכם הגורם הביטחוני. "בישראל נמשיך לפעול לא רק במעקב דרוך, אלא גם בעשייה שהשתיקה יפה לה. ניכנס לתקופה עם מתח אדיר, ונמשיך בפיתוח אמצעים - גם להתקפה וגם להגנה. איראן, מנגד, תמשיך במרוץ הגרעיני שלה, תמשיך במרוץ החימוש, הקהילה הבינלאומית תהיה חייבת להיות הרבה יותר נחרצת, כי יום אחד נגלה שזה כבר מאוחר מדי. צריך לזכור שאיראן למדה מהטעויות של עיראק, זה לא אותו דבר. הם פועלים בכמה אתרים הפרוסים בכל המדינה ,לא כולם ידועים, פועלים בלפחות בשני מסלולים שונים. ומי יודע? אולי יש עוד מסלול סודי - בדרך לגרעין".

• בכתבה הבאה: האם המערכות האזרחיות במדינת ישראל מתכוננות למצב של מלחמה קרה מול איראן - או לפגיעה גרעינית?