במשרדי הממשלה מעדיפים פקס על אימייל: מה עושים?

אחת השאלות המעצבנות בעיני מתחילה במילים "מה מספר הפקס שלך?". המכשיר המצייץ מתקופת האבן אהוב במיוחד על משרדי הממשלה, ועכשיו ברור גם למה. 

ידיעה שפורסמה אתמול (ג') ב"ידיעות אחרונות" גילתה כי במשרדי הממשלה מעדיפים להשתמש בפקס או בדואר חלזון על פני דואר אלקטרוני. הסיבה: לפי ההסכמים בין המדינה להסתדרות, שנחתמו בשנות ה-80', זכאים עובדים שמפיצים מסמכי נייר רבים לתוספת שכר.

כמות הנייר שבה משתמש העובד באופן ישיר לצורך עבודתו היא אחד המדדים ברכיב השכר של עובדי המדינה שנודע בשם "שכר עידוד". עלות שכר העידוד למדינה בכל שנה: כ-200 מיליון שקלים, חלקם בעבור פרסומים שהיו יכולים בקלות לעבור גם בדואר האלקטרוני.

המטרה המקורית של ההסכם בין ההסתדרות לנציבות שירות המדינה הייתה לתגמל עובדים חרוצים. בין היתר נקבע, שככל שכמות המסמכים שהפיץ עובד גדולה יותר, כך הפרמיה שמתווספת לשכרו גדולה יותר. רבים מהעובדים מנצלים היטב את הכלל, מפיצים ומפרסמים מסמכים רבים. אבל ההסכמים אינם מכסים משלוח מסמכים בדואר האלקטרוני, ולכן, אין תמריץ אמיתי להתייעל והפקידים עסוקים בעיקר להפיץ עוד ועוד ניירות.

מה עושים כדי לתקן מצב חלמאי כזה, שאם לא היה אמיתי, בוודאי היה מזכיר סאטירה על ביורוקרטיה מסואבת במיוחד. על פי הדיווח, במשרד האוצר מודים כי השיטה מיושנת, ואינה מעידה בהכרח על תפוקת העובדים. הם פועלים לתיקון המצב ובאחרונה אף הוקם צוות עבודה שבוחן מחדש את הנושא בתיאום עם נציבות המדינה. תנו לי לנחש: הם בטח יעלו את המסקנות על הכתב. דו"ח מודפס של 60 עמודים, לא פחות. 

אז איך מפרידים בין פקיד הציבור לבין ידידו הטוב, מכשיר הפקס? נוסף על ביטול ההוראה המגוחכת, אולי כדי לשקול קנסות לפקידים שלא עונים למיילים לצד בונוסים לפקידים שמפעילים בלוגים וזמינים און ליין לכל שאלה? נכון ל-2006, עדיין מדובר בפנטזיה.