חוקי המשיכה נקבעים לפי הגנים
מחקר ישראלי חדש קובע כי ההבדלים בין רמות התשוקה המינית אצל בני האדם נובעים משונוּת גנטית. לטענת החוקרים, בעתיד ניתן יהיה לטפל בבעיות מיניות בשיטות של רפואה גנטית
ההבדלים בין רמות התשוקה המינית אצל בני האדם נובעים משונוּת גנטית, כך קובע מחקר ישראלי חדש. החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע לבני אדם להבין את מיניותם וכן לטפל בהפרעות מיניות בעתיד. לדבריהם, לא מן הנמנע שבעיות מיניות המטופלות כיום בשיטות הפסיכולוגיה הקלאסית, יטופלו בעתיד בשיטות של רפואה גנטית.
כתב העת המקוון Molecular Psychiatry דיווח על המחקר, פרי מאמצים משותפים של חוקרים בראשותו של הפסיכולוג פרופ' ריצ'רד אבשטיין, ראש מרכז שיינפלד לגנטיקה אנושית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ומבית החולים הרצוג, ושל קבוצת מחקר בראשותו של פרופ' רוברט בלמקר מהיחידה לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
עוד בנושא
הושלם פרוייקט הגנום האנושי
סוכנויות הידיעות
בתום 16 שנות עבודה ומחקר, בהן השתתפו חוקרים מרחבי העולם, הושלם אחד מהמיזמים המדעיים השאפתניים והמרכזיים של העשורים האחרונים. הפרויקט הושלם עם סיום מיפויו של גן מספר 1 - אחד החשובים בכרומוזומי האדם, המעורב בשורה ארוכה של מחלות קשות. כעת, מקווים החוקרים כי המידע, הזמין בחינם למדענים, ישמש למיגור מחלות ולפיתוח תרופות גנטיות חדישות, כמו גם מחקרים גנטיים אחרים
המחקר מספק לראשונה נתונים המראים כי הבדלים פשוטים ברצף ה-DNA משפיעים על התשוקה המינית, על העוררות ועל התפקוד המיני ומובילים להבדלים ולגיוון בתכונות הגנטיות הנראות לעין (פֶנוֹטִיפּ). "הממצאים מרחיקי לכת", אומר פרופ' אבשטיין, "והם מבשרים שינוי מהפכני בדרך ההתייחסות של החברה, ובמיוחד של הפסיכולוגיה, ליסוד כה מרכזי בהתנהגות האנושית".
עד כה, הטיפול בבעיות מיניות מיוחס למדעי ההתנהגות והפסיכולוגיה ומעט מאוד ידוע על הבסיס הביולוגי להבדלים בין בני האדם בכל הקשור להתנהגותם המינית. ההתקדמות, שחלה באחרונה במחקרי גנטיקה מולקולרית של התנהגות ואישיות, מחקרי הדמיה של עוררות מינית ותפקוד מיני ומחקרים נוירו-אנדו-קרינולוגיים שונים, מראים כי להבדלים אינדיבידואליים בהיבטים רבים של המיניות האנושית, בדומה לתכונות אנושיות אחרות, יש בסיס מוצק בתחום מדעי המוח.
התקדמות זו בהבנת הבסיס הביולוגי של המיניות האנושית מספקת דרך חדשה לבחינת השוני בנורמות מיניות מבלי להעביר שיפוט מוסרי, טוענים החוקרים.
במחקר עדכני זה, בחנו החוקרים את ה-DNA של 148 סטודנטים ישראלים בריאים, נשים וגברים, והשוו את התוצאות עם שאלוני הערכה עצמית שמילאו הנבדקים על תשוקה מינית, עוררות מינית ותפקוד מיני. התוצאות הראו מִתְאָם בין המשתנים בגֵן D4, האחראי לייצור קולטן דופמין DRD4, לבין דיווחיהם של הנבדקים על מיניותם.
מעניין לראות ששינויים אחדים בגֵן זה מדכאים תשוקה, עוררות ותפקוד מיניים. בעוד שלאחרים השפעה הפוכה, כלומר, הם מגבירים תשוקה מינית. החוקרים מאמינים שהמשתנים המגבירים את התשוקה המינית הם מוטציה חדשה יחסית אשר הופיעה באדם הנבון Homo sapiens לפני 50 אלף שנה בזמן 'היציאה מאפריקה'. קרוב ל-30% נושאים את המוטציה המגבירה את התשוקה המינית, בעוד ש-60% נושאים את המוטציה המדכאת תשוקה מינית.
פרופ' אבשטיין צופה שהודות למחקר זה ולהתקדמות בתחום מדעי המוח ביחס להתנהגות מינית, יתרחש שינוי תפיסתי, שדרכו יתפתחו דרכים חדשות לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני שיתבססו על אסטרטגיה של טיפול גנטי ולא על ספת הפסיכולוג. עוד מציינים החוקרים כי במקרים רבים הבדלים בדחף המיני כמו "תשוקה מינית נמוכה" עשויים להיות נורמליים ולא להצביע בהכרח על הפרעה בתפקוד.
תשוקה מינית? הכל גנטי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
