לזהות את הרוע

"האדם רוצה להבין את העולם שבו הוא חי. הוא מתאמץ, מונחה בשאיפה בדרך זו או אחרת לבאר את ההיגיון הפנימי או את הארכיטקטורה של הקיים. הוא אוהב התחלות וסיומים גלויים, בקיצור, הוא כמה לדעת מה היה לפני ומה אחרי כן, מה נובע ממה ומה קשור במה", כתב ואצלב האבל, מחזאי, סופר ומהפכן, נשיא צ'כוסלובקיה לשעבר ואחד האנשים הנערצים בעולם. למפגש עם האבל, שנערך אמש (ד') בתיאטרון בית ליסין בתל-אביב, הגיעו עשרות בודדות של משתתפים שביקשו לגעת באותה תמצית נרמזת ולחלוק כבוד לאיש שהפך למיתוס בזכות מאבקו העיקש למען זכויות אדם בארצו.

האירוע נפתח בהשקת תערוכת הצילומים "אסיר, נשיא, אזרח", אשר הוצבה באכסדרת התיאטרון ומלווה דרך עינית מצלמתו של אולדריך שקאכה שלושים שנות פעילות פוליטית וחברתית מתקופת ימי מאסרו של האבל בבית הכלא בצ'כוסלובקיה ועד ימיו כמנהיג מוערך ובעל שם עולמי. משם עברו הנוכחים, שכללו בין השאר אנשי ציבור, סופרים, אנשי תיאטרון ופוליטיקאים, בהם שרת החינוך יולי תמיר, יוסף טומי לפיד, אורנה פורת, יהושע סובול ודוד גרוסמן, לחדר החזרות של התיאטרון שם נערך דיון בנושא תיאטרון, ספרות ופוליטיקה.

מתוך התערוכה. צילום: ניב קלדרון 

מכתב זה לנשיא צ'כוסלובקיה הקומוניסטית והקמת חזית ההתנגדות למשטר, הובילו בשנת 1975 למאסרו של האבל, אשר בעקבותיו הפך לסמל ומופת עבור העם הצ'כי. כמחזאי וסופר עסק האבל בנושאים אוניברסליים שטורדים את המין האנושי, אך כפוליטיקאי נדרש למחוייבות לעם אחד ומדינה אחת. כשנשאל על-ידי מנחה הדיון, העיתונאי אורן נהרי, כיצד מיישבים קונפליקט שכזה, ענה האבל: "לא הרגשתי שיש סתירה בין העמדות האוניברסליות שלי לבין הצ'כיות שלי. השתדלתי לשמר כבוד כלפי זכויות האזרח, כבוד אנושי, פלורליזם פוליטי, כלכלת שוק ושורה ארוכה של ערכים נוספים שניסיתי לקדם בארצי. אני סבור שאם הייתי חי בארץ אחרת, הייתי חותר אל אותם הדברים. לא הרגשתי מעולם שהמאמץ לקידום המטרות הלאומיות עומד בסתירה לערכים בהם אני מאמין. ההיפך, תמיד סברתי שהאינטרס הלאומי הכי גדול שלנו הוא לשרת ערכים אלה. כאשר שמים מעל לערכים האוניברסליים, ערכים לאומיים ולאומניים אני מייד מתחיל לחשוש ולחשוד".

נהרי הקפיץ את יושב הפאנל יוסף טומי לפיד ממקומו כשפנה לשרה יולי תמיר ואמר שכמו הנשיא האבל, במדינה שונה ותוך לקיחת סיכונים שונים, גם היא היתה חלק מתנועת מחאה ומאוחר יותר עשתה את הדרך אל שולחן הממשלה. "איזו השוואה זו?", שאל לפיד והשרה תמיר חיזקה את דבריו ואמרה: "זה אחד המקרים הבודדים בהם אני מסכימה עם לפיד. אנחנו היינו תנועת מחאה בתוך משטר דמוקרטי, וגם אם היו טאבו ששברנו, מעולם לא נזקקנו לאומץ ולנחישות שהיו לאנשים בצ'כיה, לא עברנו את מסלול הייסורים שהם עברו".

לפיד, שהתרגש מאוד מנוכחותו של האבל, אמר: "ואצלב האבל היה בכלא כשאינטלקטואלים רבים נשארו מחוצה לו. זכותו הגדולה שהצליח להעביר את המסר מבית הסוהר אל העולם כולו. ויקטור הוגו אמר שכאשר יש רעיון שהבשיל זמנו, לא ניתן לעצור אותו, אבל בשביל שרעיון יבשיל ויגיע זמנו, דרושים אנשים שיביעו אותו. אנחנו יושבים פה בנוכחות אחד משלושת האנשים ששינו את גורלה של אירופה. האחרים היו גורבצ'ב ולך ולסה. כשיכתבו את ההיסטוריה של אירופה מן הקומוניזם אל החופש, לשלושתם יהיה בה מקום של כבוד וכבני אדם אנחנו חייבים להיות להם אסירי תודה על כך".

אורנה פורת בתערוכה. צילום: ניב קלדרון

אחרי שעה ארוכה בה הקשיב לדוברים אמר האבל: "עם רוב הדברים שנאמרו על-ידי עמיתי הסכמתי. אני סבור שהמשימה הכי גדולה של אנשים שיצאו ממשטרים קומוניסטיים היא להעביר את הניסיון שלהם הלאה לאנשים שלא חוו משטרים מסוג זה. הלקח הגדול ביותר של העם שלי הוא שאסור לוותר לרוע, שצריך לזהות אותו מן ההתחלה. הדבר הכי גרוע זה פוליטיקה של פשרה וויתור. גם בימינו יש דיקטטורות ומשטרים טוטאליטריים כמו בקובה, בלרוס, בורמה וצפון קוריאה. כל מי שמרגיש אחריות כלפי העולם בו הוא חי צריך להתעניין במה שקורה במדינות האלה. האיחוד האירופי נוטה לעתים לעצום עין בפני אי כיבוד זכויות אדם במדינות מסוימות בגלל אינטרסים כלכליים. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך, ובדיוק בשל כך חשובה הצטרפותן לאיחוד של מדינות חדשות שבעברן היו חלק מהאימפריה הסובייטית ומנסות כעת להכניס עקרונות חדשים לאיחוד. הן אולי חברות פחות מפותחות ולבטח בעלות פחות אמצעים, אבל יש להן מה לתת. הן מביאות לאיחוד את הניסיון והן מזכירות שאת הרוע צריך לזהות ואסור לוותר לו. אם לא נעשה את זה, זו תהיה תחילת הסוף".