מרי כבר מכירה את אולמרט
הנשיא בוש פינה לאולמרט שש שעות מלוח הזמנים שלו, מאות הנבחרים בקונגרס הריעו לו והצוות הטרי שלו, שמורכב גם מאנשי שרון, שיתף פעולה. אפילו מרי, עובדת הבית הלבן שמתגעגעת לאריק, בטוחה: "אנחנו עוד נכיר את אולמרט היטב". רוני סופר היה וראה איך הוכתר ביקור ראש הממשלה בוושינגטון בהצלחה
לא פחות מ-12 נשיאים התחלפו בבית הלבן מאז שמרי מסירני (80) החלה לעבוד כאחראית התקשורת הזרה במחלקת המדינה האמריקנית, שעיקר עבודתה בהיכל הנשיאותי בוושינגטון. מימי טרומן ועד ימי בוש ג'וניור, היא ראתה את כולם, ליוותה את כל מי שהגיע למשכנו של האיש מספר אחת בארצות הברית. את אולמרט היא כבר ראתה מסתובב בבית הלבן אך לא ידעה מיהו האיש, "ובכל זאת, בקצב שבו באים ראשי הממשלה הישראלים לבית הלבן, אני עוד אכיר אותו היטב", היא אומרת.
בינתיים אנו ממתינים בפתח חדר העיתונות, הצופה אל גינת הבית הלבן, ללימוזינה של ראש הממשלה הטרי שצפוי להגיע בכל רגע.
את שרון לעומת זאת מסירני זוכרת מצוין: "יום אחד אני עומדת פה בכניסה ומרגישה שמישהו טופח לי על הכתף. אני מסתובבת ורואה מאחורי את ראש הממשלה. זאת אומרת ראש הממשלה אריאל שרון, אלא מי? הוא בא להגיד לי שלום. כל פעם שהיה מגיע - הוא היה אומר לי שלום. איזה איש, איזה אסון כל הסיפור הזה עם השבץ שקיבל. שאלוהים יברך אותו בבריאות טובה", היא אומרת ועל פניה צער אמיתי.
אולמרט בא להכיר
כמה ימים לאחר מכן, עומד אולמרט מול הכתבים המדיניים במטוס חזרה לישראל לבוש בחולצה לבנה ועניבה, לאחר שאת המקטורן השאיר במחלקת עסקים. ידיו בכיסים, הוא נשען מהורהר על המחיצה שבה בוהק מסך הקולנוע של הבואינג 767, עליו מוקרנים נוהלי הבטיחות וההצלה במקרה וחלילה, אתם יודעים. המטוס עומד להמריא ומול העיתונאים המצטופפים במחלקת תיירים הוא מתלבט בקול - "מה ההישג הכי חשוב לי בביקור?".
"מכיוון שכבר כתבתם שהנושא הפלסטיני והנושא האיראני סוכמו מבעוד מועד", הוא אומר, "אז אגלה לכם שהדבר הכי חשוב עבורי היה להעמיק את ההיכרות האישית שלי עם הנשיא בוש. אמנם נפגשנו לא מעט בעבר, אבל הנסיעה הזאת הייתה משהו אחר, משהו הרבה יותר עמוק. זה בא לידי ביטוי גם בפגישות העבודה עם כל הצוות, אבל בעיקר בפגישה בארבע עיניים, או יותר נכון בשש עיניים, כי בוש התעקש שגם עליזה תהיה איתנו על מרפסת טרומן, הצופה אל הנוף היפהפה של מונומנט וושינגטון. אלה היו שעה וארבעים דקות מאוד אינטימיים, מאוד קרובים".
"איזה עוד ראש מדינה מקבל כזה יחס, שנשיא המעצמה הגדולה בתבל מפנה לו כמעט שש שעות בלוח הזמנים הצפוף שלו? אני מאוד מאוד מרוצה מהבחינה הזאת", אומר אולמרט, עיניו זוהרות, והוא בוחר מילים מדודות להעביר את ההתרגשות של בן נחלת ז'בוטינסקי מבנימינה שנשיא ארצות הברית חפץ ביקרו.
עבודת צוות
אל המסע לוושינגטון אולמרט כמובן לא יצא לבדו. צוות החדשות של ערוץ 2 התגאה בצלמם, מאיר בן הרוש, שהצליח לתפוס בשוֹט אחד חמישה מעוזריו של ראש הממשלה המגיעים אל הדיוטי-פרי של נתב"ג, רגע לפני שהטיסה לארצות הברית יוצאת לדרכה לכיוון הבית הלבן.
בצילום נראים ישראל מימון, דובי ויסגלס, שלום תורג'מן, אסי שריב ועובד יחזקאל, עוזריו הקרובים של אולמרט, צועדים יחד, כתף אל כתף. מי שאינו בקי ירים גבה וישאל נו אז מה? מה הסיפור הגדול? אבל מי שנמצא בסוד העניינים, יודע שבתמונה האחת הזו גלום סוד ההצלחה של מפגש הפסגה. "אילולא העבודה הנפלאה של הצוות הזה, בעיקר של דובי, שלום וטורבו (ד"ר יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת רוה"מ - ר.ס.) לא היינו מגיעים להישג הזה", החמיא מאוחר יותר אולמרט באצילות מתוזמנת היטב לצוות שלו ולאנשי שרון גם יחד, שהסכימו להיוותר עימו כדי להוביל את ספינת ישראל קדימה.
כאן המקום לבאר עבור מי שאינם מכירים את הזרמים התת-קרקעיים בלשכת ראש הממשלה כי עד לפני הקמת הממשלה החדשה, היו בלשכה היו מחלוקות עזות על תפקידים ועמדות כוח. בעיקר תסכולים של אנשי שרון על אנשי אולמרט שזה מקרוב באו והוצנחו אל תפקידים בכירים. לכלוכים עפו בשקט בין הצדדים, מתחת לשולחן.
סיפור קטן של מקרה אחד, יכול ללמד יותר מ-1,000 תמונות על מה שהיה אז: בוקר אחד בשבועות האחרונים קיבל עיתונאי טלפון מאחד מבכירי לשכת שרון. קולו של האיש היה קפוא ומתכתי ובוודאי שלא כתמול שלשום. "מאיפה הבאת את מה שכתבת?" הוא פתח בלי גינונים. "ממי שקובע מי יהיה מה בלשכת אולמרט החדשה", השיב העיתונאי. "טוב", סיכם הבכיר, "אז אני מבקש שלא תתקשר אלי יותר. מעכשיו דבר איתו", אמר הבכיר וטרק את השפופרת.
והנה, לא חלפו להם אלא שבועות ספורים, ויחזקאל עובד, היועץ הקרוב של אולמרט עובד כתף אל כתף עם ישראל מימון, מזכיר הממשלה המיתולוגי מימי שרון על הפקת האירוע הנוצץ. ד"ר יורם טורבוביץ, שהובא על ידי אולמרט לנהל את הלשכה כראש הסגל, מחליף חיוכים עם יועץ התקשורת של שרון, אסף שריב. ושלום תורג'מן ודב ויסגלס, אנשי שרון מובהקים, עושים עבור אולמרט עבודת קודש חרוצה אצל אנשי בוש, כולל בדיחות של דובי, שמתברר שמאוד מצחיקות את הנשיא האמריקני.
וכיתתו חרבותם לחיוכים וחניתותיהם לביקורים נוצצים בוושינגטון.
ככה בונים נאום לקונגרס
יום שלישי השבוע, 23:30, בבית ההארחה הרשמי של הבית הלבן, הבלייר האוס בוושינגטון: אחרי יום מפרך, שתחילתו בטקס קבלת פנים ושיחות ביטחוניות חשובות בפנטגון שמעבר לנהר הפוטומק האפור, ושיאן בכמעט שש שעות של אישית לוחצת עם הנשיא בוש בבית הלבן, ראש הממשלה אולמרט עוד לא עולה על פיג'מה. אנשיו מתרגלים אותו בפעם האחרונה על הנאום שלו, העתיד להינשא למחרת מול שני בתי הקונגרס האמריקני.
דמעות בעיני הנוכחים. הנאום בקונגרס. צילום: איי.פי
טורבוביץ, ויסגלס, תורג'מן, ובעיקר יועץ התקשורת אסי שריב, עמלים על הנאום. העניבות פרומות, השרוולים מקופלים, מלטשים כאן מילה ושם חידוד, מתקנים מבטא, מציעים צורת עמידה, מנחים להיישיר מבט אל האנשים היושבים בשורות הראשונות, אל מצלמות הטלוויזיה העתידות להעביר את הנאום בשידור חי, מבקשים מראש הממשלה שלא להיחפז, לאפשר את מחיאות הכפיים המנומסות, להמתין לסנאטורים ולחברי הקונגרס שיקומו לכבודו במשפטים מסוימים, עד שיחזרו לשבת. רק סמוך לחצות מסתיים התרגול הנוסף, השלישי מאז הגיעו לוושינגטון, ואולי ה-30 מאז הוחל בכתיבת הנאום בלשכת ראש הממשלה בירושלים.
גם אחרי התרגולים, כשצוות מתפרק והולך לישון, ניכרת אצלם, ובמיוחד אצל ראש הממשלה, מעט מתיחות לקראת היום הגדול שמצפה למחרת בגבעת הקפיטול. עדיין לא ידוע להם באיזו הערכה יתקבל נאומו הגדול של אולמרט, הם חושבים שמדובר בנאום טוב, אבל לא בטוחים באשר לתגובות.
וכאשר הנאום נישא, ונבחרי העם האמריקני במאותיהם - בראשם חברי הקבינט של בוש, סגן הנשיא ויו"ר הישיבה המיוחדת של שני הבתים, דיק צ'ייני, חמשת מפקדי המטות המשולבים של צבא ארצות הברית ומאות האורחים הגודשים את יציעי הקונגרס קמים על רגליהם - לא יכול היועץ שריב לעצור את התרגשותו.
ברגע השיא של הנאום, כאשר מספר ראש הממשלה בפני הקונגרס על הנער האמריקני דניאל וולץ ז"ל, שנהרג בפיגוע בתל אביב ושלסבו הוא העניק בעבר כראש העיריה את אות יקיר ירושלים, מחליף אולמרט מבטים עם שריב לאור האהדה לה הוא זוכה והדמעות הפורצות מעיני הנוכחים. שריב מנענע את ראשו ימינה ושמאלה לאות השתאות מהההצלחה הכבירה ואולמרט מחזיר לו חיוך כבוש לאות סיפוק ותודה.
הבדיחה שלא הצחיקה
"ומה היה הרגע המרגש ביותר בביקורך?", מנסה אחד העיתונאים במטוס ראש הממשלה לצבוע צבעים חיים בביקור שעבור רוב הישראלים לא מהווה אירוע מרגש במיוחד. "הרגע המרגש ביותר היה", משיב אולמרט, "כשכל הסנאטורים וחברי הקונגרס, וכל האולם כולו עמד על הרגליים, כאשר סיפרתי את הסיפור של הנער האמריקני דני וולץ.
"הנער הוא קרוב משפחה של חבר הקונגרס אריק קנטור מוירג'ניה, שהיה נוכח איתנו באולם בעת הנאום. אמרתי את מה שאמרתי וראיתי את כולם נעמדים, מוחאים כף לאות הזדהות. עמדתי שם על דוכן הנואמים, ראיתי את בני המשפחה בוכים וגם לי עלו דמעות בעיניים. כמעט בכיתי בעצמי", הוא משחזר נרגש. המזל הגדול שלו הוא שבטרם ייחנק שוב בדמעותיו קורא לו הצוות למהר ולחזור למחלקת ביזנס כי המטוס עומד להמריא מזרחה, לארץ ציון ירושלים.
ובכל זאת, יש עוד נקודה אחת שיש להתייחס אליה - אחת מהשתיים עליהן נסב הביקור הישראלי בוושינגטון. אהוד אולמרט, ראש ממשלה טרי, שולט בעצמו בדרך כלל. הוא אמנם הפליא לעשות זאת בוושינגטון, אבל גם לו קשה שלא להתמוגג מכך שהנשיא האמריקני פינה לו את אחר צהריים וערב שלמים, והפיח ברעיון ההתכנסות שלו חיים. ההתרגשות אמיתית, אבל מאידך התחושה לא נוחה.
נדמה שבוש וממשלו יודעים להחניף היטב לאגו הלאומי הישראלי, ומוכנים לזרוק ביטוי לא מחייב כמו: "רעיון נועז", כדי לצמרר ולרגש את ראש הממשלה. אולם בפועל, עד כמה המחוות הרגשניות אכן מהוות זריקת עידוד לתכנית התכנסות שאין לאל ידה להבטיח גבולות בטוחים ובוודאי לא שלום? האמת היא שממשל בוש אינו נלהב, וזאת לשון המעטה, מהצעד הישראלי החד צדדי.
עם זאת, בכיר בפמליית ראש הממשלה ניסה לאבחן אותות חיוביים: "בוש מתעניין בתוכנית, הוא שואל שאלות, הוא ביקש ממזכירת המדינה קונדוליזה רייס לברר פרטים. זה סימן טוב, סימן טוב מאוד", הוא אומר. אלא שמצד שני, נראה שאולי דווקא הבדיחה שאמר ברגע של משובה ראש צוות לשכת ראש הממשלה החדש, ד"ר יורם טורבוביץ, חבויה האמת על תמיכת בוש וממשלו בתכניתו של אולמרט. "אולי כשבוש אמר BOLD IDEA הוא התכוון לומר 'רעיון קירח'" (BOLD באנגלית זה נועז אך נשמע גם קירח - ר.ס), אמר טורבו לקול צחוקם של העיתונאים שבאו לקבל תדריך לילי בבלייר האוס. רק פרצופו של ראש הממשלה נותר רציני אל מול משובת העייפות הלא מחושבת של עוזרו הבכיר, והוא אינו מחייך אליו בחזרה. הדבר האחרון שראש ממשלת ישראל צריך בביקור ההיסטורי עבורו בוושינגטון, הוא שמישהו יחשוב שתוכנית ההתכנסות שלו היא בדיחה.
לפנייה לכתב/ת 
