שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סוד האיפוק
    האלבום החדש של אפרת בן צור מרפרף בין חדות לטשטוש ולכל אורך הדרך שומר על איפוק. תימורה לסינגר ממליצה
    "מביטה ככה. קודם לא היה לי אומץ להביט... עוד לא שם, אך בקרוב אהיה" (מתוך השיר "עוד לא שם")

     

    אפרת בן צור כבר "שם", בדיסק החדש שלה, ממזגת בהרמוניה בין שתי זהויותיה: היוצרת (שכתבה, הלחינה ושרה) עם היצירה (הדיסק שנקרא על שמה). בין

    שתי הישויות מחבר קולה העדין, הדק והפגיע. הילדותיות הזו, ברמות מסוימות, עלולה להפוך לגימיק או למנייריזם. אבל לכאן נכנס הערך המוסף של בן צור, כשחקנית מדוייקת, שמיטיבה לדעת את סוד האיפוק ונמנעת מהפרזה.

     

    עדיין ישנם בדיסק שירים ארוכים, אולי ארוכים מדי ("כבר הרבה ימים" – כמעט שבע דקות), אבל כולם יפים – במילותיהם ובמנגינותיהם, וחלקם משתנים במהלך ההאזנה. מקרירות מונוטונית מינימלית הם מתמתחים לגוונים המעבים את הלחן במתיקות חמימה.

     

    הדיסק הוא פסקול של מסע במקומות ובזמנים, החוצה ופנימה. בן צור מתקדמת משיר לשיר על גבי אוניות, ספינות, אווירונים ומטוסים. מנווטת בין ויתורים (בשיר "כל יום") למימושים ("אבוא אליך"), בין קרבה ("אחר כך יתגשמו") לריחוק (רוב השירים). אבל ליתר ביטחון, גם במהלך ההתרחקות, היא משתדלת להישאר בסביבה - "אולי אקח רכבת אל מקום קרוב" ("חושבת על זה").

     

    היא נקרעת מסיוטים בשיר "מפלצת", אבל מרגיעה את עצמה באותו שיר בפסוקים מתוך "קריאת שמע על המיטה": "ואל יבהלוני רעיוניי וחלומות רעים והרהורים רעים". הסוף, בכל מקרה, טוב. "אחר כך יחייכו האנשים שבכו", היא מבטיחה בשיר האחרון.

     

    בין השירים ראויים לציון "הילדה שרה לנחל" – השיר היחיד שאת מילותיו כתבה אישה אחרת, לאה גולדברג, ושהופיע לראשונה במופע ובדיסק "שרות לאה גולדברג". הוא משתלב בטבעיות עם שאר השירים, צבוע בצבעם. השיר "אבוא אליך", המוכר יותר, שוחרר בצדק כסינגל ראשון וכקליפ. הוא קליט ומנווט את המאזין אל שאר השירים, שנטייתם לרחף אינה נבלמת, אבל נשלטת.

     

    ואכן, ניכרות בדיסק ידיים מכוונות איכותיות. בין המפיקים המוזיקליים של השירים (שחלקם גם מנגנים בו): ברי סחרוף, פיטר רוט וברוך בן יצחק מלהקת "רוקפור". בין הנגנים: שלומי שבן, אמיר צורף, קרני פוסטל ועמיר רוסיאנו (ג'נגו). ולמרות ריבוי המפיקים והמעבדים, שורה על הדיסק אחידות צלילית מלודית בהפקתו של ניצן זעירא.

     

    ולבסוף – העטיפה ודפי המילים: בשחור-לבן אלגנטי מככבת בן צור בסרט אווירתי, שמשתתפים בו גם עצים, אנטנות, גשרים מטושטשים, בתים מסתוריים וציור ילדים. כמו שירי הדיסק, גם הצילומים משחקים בעדינות בין חדות ברורה לטשטוש סודי, כשמאחוריו ומכל צדדיו החשוכים מאותתים סימני הדרך.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים