יומני היקר

"יומנים" הוא המחזה השני של המחזאי הצעיר, אורן יעקובי, העולה בתיאטרון בית ליסין, וגם זה, כמו קודמו, "דצמבר", הגיע לבמה המרכזית אחרי שעבר סטאז' בפסטיבל "פותחים מסך". לא ברור למה נאלץ יעקובי לעבור פעם שנייה את מחסום הפסטיבל, אבל, למי שעוד היה ספק, הוא מוכיח שהוא יודע לכתוב דרמה משפחתית יעילה, משעשעת ונוגעת ללב. בדרך הוא נוגע בנושאים כבדים כמו גילוי עריות או אונס קבוצתי, אך, בסופו של דבר, הוא מתחמק מלהיכנס לעומק לנושאים הטראומתיים הללו ומעדיף להישאר בתוך גבולות הקונצנזוס החמימים.

במרכז העלילה סיפור המשבר של זוג בורגני, לאחר שנתגלה שהבעל, ראובן, בגד באשתו, גליה. ברקע יש התמודדות של גליה עם משברים מעברה, אותם היא פוגשת מחדש דרך היומנים שהיא מגלה בבית אמה שנפטרה. היא גם מעודדת את ילדיה לכתוב יומנים, והמעבר של היומנים הללו לידיים שהם לא נועדו להן הוא המנוע הדרמטי העיקרי. אמנם השימוש הנרחב בתכסיס הזה הוא קצת מאולץ, אך מה שמוסיף את הפיקנטיות והרעננות לטקסט הוא צמד הילדים החכמים, שיש להם הרבה מה להגיד על כל נושא, והיומנים מאפשרים להם להתבטא בחופשיות.

הביצוע המשחקי פשוט מעולה. דפנה רכטר, כהרגלה, מגישה ביצוע מהוקצע ומלא ניואנסים בתור גליה המתלבטת. שמעון מימרן בונה דמות חמה ומעוררת אהדה בתור הבעל הנאבק להחזיר לעצמו את משפחתו. תם גל הצעיר כובש לב בתור הבן המבולבל, המחפש את המשפחה האידיאלית, ואילו אפרת בוימולד מוכיחה שהיא שחקנית אמיתית, ולא סתם כוכבת טלנובלות, בתפקיד פזית, המתבגרת, הנעה בין מיניות פרובוקטיבית לבין פגיעות מעוררת רחמים. בסך הכל, הצליחה הבמאית, קארין סיגל, להעמיד הצגה קטנה וחכמה, שקשה לא ליפול בקסמה.