אתם נחמדים, אבל הגדר מסתירה אתכם
שלוש שנים של חום תל אביבי הפשירו את שגריר דנמרק בישראל כמעט לגמרי. בשיחה עם ynet הוא מצר על התדמית הנוקשה שיצאה לישראל בחו"ל בגלל העימות עם הפלסטינים וסבור שהתמונה היוצאת מישראל נשלטת על ידי "יחסי ציבור גרועים". במציאות, אורחים שהוא מביא לכאן מופתעים לגלות מדינה "עם חוף ותרבות". ומה הוא אוהב בישראל? "את החום והפתיחות. אתם צריכים להתגאות בזה"
מחוץ לחלון משרדו של שגריר דנמרק בישראל, קרסטן דמסגארד פרושה תל אביב מקצה לקצה, כמו תמונה של עיר לחוף הים התיכון. לרגע אפשר לדמיין שאנחנו בחו"ל, לא במקום שמצוי - למי שמביט מחו"ל לפחות - במצב של מלחמה. הרווח הזה, שבין מציאות ודימוי, עומד במרכז השיחה.
"בעולם לא יודעים הרבה על מהי ישראל באמת", הוא אומר. "כולם שמעו עליה כמובן, אבל מה ששולט בדימוי של ישראל בחו"ל זה הנושאים הפוליטיים. בדנמרק יש דימוי מאוד נוקשה של ישראל – של קונפליקט פוליטי, פיגועים וטרור. הסיפורים על הכלכלה הפורחת חרף האינתיפאדה, על החדשנות, המחקר והפיתוח – אלה לא מגיעים".
זה בגלל בורות, כשל הסברתי או הטיה?
"זה קורה בגלל שהתמונה נשלטה על ידי 'יחסי ציבור' גרועים בתקופת האינתיפאדה. כשאנשים רואים בטלוויזיה את החומה - שאינה עושה לכם יחסי ציבור טובים באף מדינה אירופית בגלל ההיסטוריה שלנו - זה לא מוכר.
"אני חושב שלאנשים בדנמרק ובאירופה כולה, יש תגובה רגשית קשה נגד פיגועי הטרור הנוראים שישראל היתה צריכה להתמודד עימם כל כך הרבה שנים. זה נותן תחושה שישראל היא קורבן לטרור, אבל גם מאפיין את המדינה ואת המצב ששורר פה כמצב של עימות, ולא נוגע בדברים האחרים – בכלכלה הפורחת או בתרבות ובתיירות. כל זה מוסתר".
"בעבודה שלי ראיתי לא פעם את התגובה האופיינית לישראל. בעבר היו חברות גדולות בדנמרק, אפילו כאלה עם משרדים פה, שלא הרשו לעובדים שלהם לבוא לכאן. אבל זה השתנה עכשיו, במיוחד על רקע הירידה במספר הפיגועים וההתפתחויות הפוליטיות כאן.
"כשדנים באים לכאן הם אומרים 'וואו, לא ציפינו לזה'. הם ציפו פחות או יותר למדינה במלחמה... כשאתה יושב בקופנהאגן ורואה חדשות, קשה לדמיין שיש פה חוף ותרבות... כשיש פיגוע או פעולה של הצבא במקום כלשהו בעולם, זה שואב את הכל פנימה. האנשים שבאים לפה חוזרים עם דימוי שונה של ישראל".
זה באמת קצת מבלבל - יש חיים רגילים אבל גם חיילים ברחובות...
"גם אני לא הייתי רגיל לראות חיילים עם רובים ברחוב ועכשיו אני כבר לא רואה אותם יותר. אני נזכר בקיומם רק כשיש אורחים שרואים אותם.... אני מבין כעת שאלה חיילים שחוזרים הביתה לאמא...".
לפני שלוש שנים, כשהוא ובן זוגו הגיעו לכאן, גם הדימוי שלהם על ישראל וישראלים היה כזה. "מה שהפתיע אותי היה הגיוון הגדול בחברה הזאת והטיפוסים השונים שפוגשים כאן. זה מפתיע מישהו כמוני, שבא מתרבות הומוגנית בה אנשים גרו באותו מקום ובאותה צורה במשך דורות. אתה בא למדינה עם חברת מהגרים, עם אנשים שבאו ממקומות שונים בעולם ומנסים לגבש זהות מאוחדת.
"הישראלים יותר טובים מהמוניטין שיצא להם. הופתענו מאוד לטובה מהחום והפתיחות הרבה שחווינו פה. לא חווינו זאת באף מקום בעולם. זה משהו שאתם יכולים להתגאות בו. זה משהו שניקח איתנו כשנעזוב פה... תמיד מדברים על זה שישראלים הם גסים וכל זה... כן זה קיים, אבל זה לא מה ששולט בדימוי שלנו על ישראל".
ומה באשר לדימוי של דנמרק בעיני ישראלים? בעיקר חושבים על המתנדבים בקיבוצים...
"המתנדבים בהחלט לקחו עימם מפה את הדברים הטובים והביאו אותם לדנמרק - אלה שלא נשארו לחיות פה כמובן. היו כאן כ-40 אלף כאלה והם השגרירים הטובים ביותר של ישראל והתומכים הגדולים של ישראל בחברה הדנית.
"עבור ישראל אנחנו עוד מדינה עשירה וקטנה בצפון אירופה, וההבדל בינינו לבין מדינות קטנות ועשירות אחרות בצפון אירופה מיטשטש. יש דימוי מאוד רומנטי של דנמרק בעיני ישראלים; אולי זה בגלל אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן. חושבים שאנחנו מדינה כמו בארץ האגדות, של אנשים מיושנים שחיים חיים טובים בלי בעיות אמיתיות... בקיצור - משעממים. זה מה שאני רוצה לשנות – להבהיר מה אנשים בדנמרק המודרנית עושים, מה הם חושבים, מה הערכים שלהם, מה מניע את הכלכלה הדנית, שהיא אחת החזקות באירופה".
יש קוים מקבילים בין המדינות?
יש בהחלט, במיוחד בסקטורים הכלכליים הקטנים שם אנו חזקים – טלקומוניקציה, טכנולוגיה רפואית, פיתוח תרופות, ננו-טכנולוגיה. בתחומים הללו יש לנו פוטנציאל לשיתוף פעולה אדיר וזה מתחיל לקרות. חשוב לי למתג את דנמרק. להסביר מה מייחד את דנמרק כיום, גם מבחינת עובדות ולא פחות חשוב מבחינת ערכים והתרומה שלנו לעולם".
כשאתה אומר "ערכים" אתה מתכוון לחופש הביטוי ופרשת הקריקטורות...
"זה היה צילצול השכמה לרבים בדנמרק. זה גרם לרבים להבין שאנו חיים בעולם גלובלי, שבו משהו שמתפרסם בעיתון דני הופך כעבור חודש לסיפור הראשי בעולם הערבי.
"הלקח העיקרי לדעתי הוא שאי אפשר לתחום ויכוח בתוך הגבולות שלך, ושיכולות להיות לו בקלות השלכות בעולם. לקח חשוב נוסף הוא שחשוב להיצמד לערכים שלך – במקרה הזה שאסור לפגוע בחופש הביטוי. זה לא אומר שצריך לעמוד בפינות רחוב ולצעוק עלבונות על אנשים אחרים...".
איפה עובר הגבול?
"קשה להגדיר זאת, זה תלוי בנושא. פשוט צריך להבין שלא חייבים להגיד כל מה שחושבים, בין השאר כי צריך לחשוב על ההשלכות. זה לבטח היה קשה לכל דני לראות את הדגל שלו נשרף... זה קרה לדנמרק אבל זה יכול היה לקרות לכל מדינה אירופית".
לפנייה לכתב/ת 
