הסבר קצר בעניין ביקורת המסעדות

חלק מקוראי "בלייזר" תהו על הסתירה בין פרויקט "שקם את עצמך" לבין היותי מבקר המסעדות של העיתון. ובכן, צחי כנען, הדיאטן הקליני החביב עלי (שזו ההזדמנות להודות לו על השינוי המבורך בתפריט שקטע באיבו את טורניר הפרוקטולוגים הארצי על התואר הנכסף "מי דוחף את היד עמוק יותר לתחת של קיפניס"), מסביר שלהיות בדיאטה אין פירושו להימנע לגמרי מאוכל טוב.

בתפריט דיאטטי, מתברר, יש מקום גם לאוכל המוגדר כ"משמין", בשני תנאים: ראשית, לא להגזים. אם כבר אכלת מנת בשר מדממת ולצדה מחית תפוחי אדמה עם בצל מטוגן, נסה להסתפק רק בחלק מהתוספת, ואם תוכל לוותר על הלחם והחמאה שמגישות רוב המסעדות כסטנדרד, הרי שיצאת בזול.

שנית, אם מדובר ביוצא דופן, כלומר ארוחה אחת בתדירות של פעם בשבועיים, ניחא. כמו שלא הופכים לאלכוהוליסטים כשיוצאים לשתות פעם בשבוע (גם אם משחררים מעט את הרסן) וכמו שלא הופכים לג'אנקיז ממסיבת טראנס פעם בחודש, כך גם לא משמינים מארוחה מדי פעם במסעדה.

חוץ מזה, נכון שאין יותר מדי מנות דיאטטיות במסעדות טובות, ונכון למשל שבשיפודיה יהיה קשה מאוד למצוא אפילו אחת כזאת, אבל מנת דג בגריל או שיפודי פרגית אינם מכת מוות לדיאטה, בתנאי שמרחיקים מהם את הצ'יפס. כך גם מנת חומוס או טחינה לא תחסל את משטר הקלוריות, בתנאי שמצרפים אליה סלט ירקות במקום ערימה של פיתות.

ובכלל, כבר סיכמנו שקל יותר להיות בדיאטה מאשר לשמור על תוצאותיה, ומאחר שאין סיכוי שמישהו יכול להימנע ממסעדות לשארית חייו, עדיף לנסות למזער את הנזק לגזרה ולייצר תפריט קבוע שלצדו ארוחה או שתיים במסעדה לא יגרמו להשמנה בלתי הפיכה.