שתף קטע נבחר

השוק בשדרות: "לקנות מהר, לפני שיירד קסאם"

כמה רוכלים בשוק העירוני עבדו היום למרות השביתה, אבל את אווירת הפחד חשים בכל מקום: קונים מה שצריך ועוזבים מיד, לפני שתיפול עוד רקטה. שיר בת ה-8 חגגה יום הולדת עצוב: "הבית שלי לא ממוגן, איך אקח אחריות על 20 ילדים נוספים?", הסבירה אמהּ. עיר במלחמה

אחד הדברים שמאפיינים יותר מכל את השגרה החדשה של תושבי שדרות הוא קצב החיים. כשבין אזעקת "שחר אדום" לנפילת קסאם עוברות רק עשרים שניות, אין הרבה זמן להתמהמה; צריך למצוא מקום מחסה במהירות האפשרית. ואותה מהירות באה לידי ביטוי גם בחיי היום-יום. בשוק העירוני למשל - למרות ההכרזה על שביתה במסגרת המאבק להפסקת ירי הקסאמים - פעלו היום מספר דוכנים. אמנם אי-אפשר לומר ש"העסקים כרגיל", אבל בכל זאת קיימת תנועה דלילה של לקוחות. וכולם ממהרים. 

 

מטכסים עצה:

  • פרס: קסאם שמסאם, די עם ההיסטריה
  • הצעה: תוציאו משם את הילדים, כמו בלונדון
  • הפתרון? לייזר ליירוט הרקטות

     

    "לקנות מהר, לפני שיירד קסאם", היא אחת הצעקות הנפוצות בשוק. קבוצת נערים משועממים עוברים דרך הדוכנים ביום הראשון לחופש הגדול ומסבירים: "הכול סגור, אין מועדונים, אין לנו מה לעשות. או שנשב בבית, או שנלך לעבודה עם ההורים".

     

    פעם, אומרים המקומיים, היו האנשים מבלים יום שלם בין דוכני השוק - קונים, מטיילים, עוצרים לקפה משותף, מפטפטים. היום, כשיודעים שבכל רגע עלולה לנחות עוד רקטה, עושים הכל יותר מהר וחוזרים מיד הביתה. אלו שבכל זאת נשארים בשוק יודעים בדיוק מה צריך לעשות עם הישמע האזעקה. אפילו ילדה קטנה בת 10 מכירה את התרגולת בעל פה: "אני נצמדת לקיר או נשכבת על הרצפה. זה מפחיד אבל התרגלנו".


    השוק בשדרות, היום. לקנות וללכת הביתה (צילום: אמיר כהן) 

     

    עצוב היה הבוקר בשדרות. התושבים אמנם נחושים במאבקם, אבל תחושת הניכור משאר חלקי הארץ לא מרפה. "הנכדים לא באים לבקר", "עיר רפאים", "לא ישנים בלילה", "אין לאן לברוח" - אלו רק חלק מהתגובות שנשמעות מפי התושבים.

     

    אינס כהן, תושבת העיר, נותרה בשדרות עם שניים מתוך ארבעת ילדיה. אחד גר בירושלים, השני בבאר יעקב, ושני הילדים הקטנים - בני 9 ו-10 - נשארו איתה בחזית. הבוקר, כשהיא יצאה לשוק העירוני, היא השאירה שני בייבי-סיטר עם הילדים, כדי שישמרו האחד על השני. "הבייבי-סיטר מפחדת להישאר לבד עם שני הילדים אז אני צריכה שתיים, ואני גם צריכה לשלם פי שניים", היא מסבירה. 


    ממשיכים לעבוד, למרות השביתה. השוק בשדרות (צילום: אמיר כהן)

     

    בכלל, נדמה כי נושא הילדים הפך למרכזי במסגרת מלחמת הקסאמים. תחושת חוסר האונים מול מי שאמורים עכשיו להינות מכל רגע קיצי של חופש, אינה נותנת מנוח למבוגרים. "הנכד שלי בן 14, הוא צריך לבלות עכשיו בחופש הגדול אבל אני לא נותן לו לצאת מהבית", אומר אוריאל פוזיילוב, נציג העדה הבוכרית בעיר. "אם יהיה מצב שנצטרך להגיע למקלטים ולישון בהם תהיה בעיה, כי כל המקלטים הם עכשיו בתי כנסת או מועדונים".

     

    תושב אחר, אלי נידם, סיפר כי בכל פעם שנופלת רקטה הוא מיד עורך שש שיחות טלפון: "דבר ראשון אני מתקשר לילדים. הִרשו להם לפתוח את הטלפונים בבית הספר כשנופל קסאם. אחר כך אני מתקשר לשאר המשפחה".

     

    שיר בת השמונה מציינת היום את יום הולדתה, אבל לא חוגגת. אימהּ, חנה, לא ערכה לה השנה מסיבה כי היא חוששת להזמין לביתה את החברים של שיר. "הבית שלי לא ממוגן. איך אני אקח אחריות על 20 ילדים נוספים?", היא שואלת.

     

    הערב, במסגרת המאבק, תוחשך העיר. לא בטוח שזה יעזור מול הקסאמים, אף אחד גם לא יודע עד כמה הצעד הזה יסייע במאבק. התושבים, מצידם, ימשיכו לנסות ולהתרגל לשגרה שנכפתה עליהם לאחרונה, ויקוו לשגרה חדשה ושקטה הרבה יותר.


  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אמיר כהן
    ראש העיר מויאל והמפגינים
    צילום: אמיר כהן
    צילום: אמיר כהן
    חנה ושיר בת השמונה. יומולדת עצוב
    צילום: אמיר כהן
    צילום: אמיר כהן
    אוריאל פוזיילוב. הנכד לא יוצא מהבית
    צילום: אמיר כהן
    מומלצים