שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    מקרא וארכיאולוגיה: לחפור את ספר בראשית
    המחקר הארכיאולוגי טוען כי התיאורים המקראים בספר בראשית אינם משקפים תקופה ארכיאולוגיות אמיתית וברובם אינם נכונים. ספר חדש, המתחקה אחר הקשר בין ההיסטוריה לבין התנ"ך, מציג נקודת מבט שונה על הדברים

    מדוע טוען המחקר הארכאולוגי שהתיאור המקראי אינו משקף תקופה ארכאולוגית כלשהי? אציג את עיקרי הטיעונים נגד האמינות ההיסטורית של ספר בראשית:

     

    1. הופעתם של הפלשתים, החיווים והחיתים הייתה רק בראשית תקופת הברזל (סוף האלף השני לפנה"ס) ולא קודם לכן.
    2. הארמים הנזכרים בספר בראשית, הופיעו לראשונה על במת ההיסטוריה רק בסוף המאה ה-12 לפנה"ס.
    3. הכשדים מופיעים לראשונה בתעודות חיצוניות רק באלף הראשון לפנה"ס.
    4. תיאור הגמל כבהמת משא מתורבתת בסיפורי האבות, אינו תואם את הידוע על ביות הגמל שהחל רק בסוף האלף השני לפנה"ס.

    טיעונים אלה אינם חדשים, אך יש בהם התעלמות מכמה מחידושי המחקר הארכאולוגי, שעשויים דווקא לאשש את התיאורים המקראיים ולא להפריכם.

     

    קבוצות אתניות הנזכרות בספר בראשית

     

    בספר בראשית נזכרות קבוצות אתניות אך לא כולן נזכרות בתעודות חיצוניות. אי-אזכורן אינו שולל את קיומן, שכן גילוי תעודות קדומות הוא אקראי. אף על פי כן קיימות עדויות היסטוריות וארכאולוגיות למציאותן של קבוצות אתניות, שנאמן שולל את קיומן בתקופת הברונזה התיכונה. הוא טוען שהארמים מופיעים לראשונה על במת ההיסטוריה רק במאה ה-12 לפנה"ס, אך במקום אחר הוא אומר כי: 'השם "ארם" נזכר בתעודות בודדות מכל רחבי המזרח הקדום החל מסוף האלף השלישי לפנה"ס ואילך'. נכון הוא שארם כמדינה מופיעה רק בשלהי האלף השני, אך בשום מקום בספר בראשית לא נזכרת מדינה ארמית אלא רק משפחות ארמיות שמהן יצאו האבות.

     

    גם החיתים היו קיימים כבר בסוף האלף השלישי לפנה"ס . רמז לקיומם נמצא בהר המרכזי בחפירות תל שילה, בצורת תליון כסף גדול שעליו רקוע הסמל הקפדוקי – סמל אלוהות חיתי. לדעת ברנדל שחקר את הממצא, מוצאו של התליון הוא מאנטוליה. חופר האתר סבור שבשילה היה מקדש בתקופות הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת וסביר להניח שאת האל החיתי עבדו חיתים שהביאו לשם את התליון ממקום מוצאם. לדעת מפרסמי הממצא, התליון קשור לנוכחותן של קבוצות צפוניות בכנען באותה תקופה. גם כאן סותר נאמן את דבריו בנוגע לאי קיומם של החיתים ומשתמש בתליון כראיה לחדירה של קבוצות צפוניות לארץ כנען באותה תקופה.

     

    נוסף על תגלית זו אין להתעלם מכך שבתקופת הברונזה התיכונה 1 (2000-1800 לפנה"ס בקירוב) נמצאו בארץ כלים שמוצאם מאנטוליה, קשר שאינו מוכר בתקופות אחרות. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם נתוני בדיקות שנערכו בשלדים של נקברים מתקופת הברונזה התיכונה באפרתה שבגוש עציון. מן הבדיקות עולה שמוצאם של הנקברים הוא אולי מאנטוליה. עם זאת אין לצפות לזיהוין של קבוצות אתניות רק על פי חרסים וארכיטקטורה. לקושי זה כמה דוגמאות במחקר הארכאולוגי, כפי שמעיר נאמן במאמרו.

     

    החיווים: עם דמיוני?

     

    החיווי נמנה על עמי כנען. בסיפור על דינה בת יעקב שכם בן חמור מכונה 'הַחִוִּי' (בראשית לד, ב); כלומר המשפחה השלטת בשכם בתקופת האבות ואולי המייסדת של שכם הייתה חיווית. גם הגבעונים שכרתו ברית עם יהושע היו חיווים (יהושע ט, ז). אולם למרות אזכורים מפורשים במקרא אין המחקר מצליח לזהות את החיווים בתעודות חיצוניות. לכאורה, לפנינו דוגמה לעם 'דמיוני' שמנקודת מבט ארכאולוגית איננו קיים. אולם יש הרוצים לזהותם עם החורים או אולי עם שבט חורי; ואכן בבראשית לו, ב, נכתב שאשת עשו אהליבמה הייתה בת ענה בת צבעון החיווי ואילו בפסוק כ' כתוב שצבעון וענה נמנו עם בני שעיר החורים. גם במרכז החיווים שבארץ שכם, מתנשא מצפון לעיר שכם הר עיבל (דברים יא, כט), ששמו כשם אחד מאלופי החורי בשעיר (בראשית לו, כג). בניגוד לחיווים, מוכרים החורים מכמה מקורות מאזור צפון מסופוטמיה. תעודות הנושאות שמות חוריים נמצאו בחברון, בגזר, בתענך ובשכם.

     

    בעיה דומה מתעוררת לגבי הפלשתים הנזכרים בספר בראשית שחיו על פי עדות הספר, בצפון מערב הנגב בנחל גרר ושבראשם עמד מלך. אין אלה הפלשתים הנזכרים בספר שופטים ומוכרים מתעודות מצריות. האחרונים חיו במישור החוף ובראשם עמדו סרנים. ייתכן שהשם המשותף לשתי הקבוצות נבע ממוצאם מאזור הים האגאי ואנטוליה. ואכן, בחפירות ארכאולוגיות בצפון מערב הנגב התגלו קברים ייחודיים שאין להם מקבילות בארץ אך יש להם מקבילות ביוון, קפריסין ואנטוליה. הקברים מתוארכים לסוף תקופת הברונזה התיכונה ולתקופת הברונזה המאוחרת.

     

    גונן מציינת בעבודתה על הקבורה בתקופת הברונזה המאוחרת שיטת קבורה ייחודית בתיבות חרס (לרנקסים). קבורה כזו, שבה נמצאו עצמות ילדים בתיבת חרס, נמצאה בגזר שבשפלה ובגן הפרסי בעכו. השיטה הייתה נפוצה בתרבות המינואית בכרתים, והיא 'מרמזת על קשר כלשהו עם העולם המינואי'. אמנם הקברים מתוארכים לשלהי התקופה, אך הממצא הארכאולוגי מצביע על כך שקבוצות מהים האגאי שהו בארץ בצפון מערב הנגב (אזור נחל גרר) מאות שנים לפני שהפלשתים המוכרים מהתעודות המצריות הגיעו לארץ.

     

    ראוי לציין שבחפירות באתרי יישוב שנעשו באזור כמעט שלא הצליחו להתחקות אחר אותן קבוצות אגאיות. רק החפירות בקברים אפשרו להבחין בכך. הדבר מצביע על הקושי בזיהוי קבוצות אתניות על פי ממצא ארכאולוגי בלבד. לנתונים אלה מתווסף ממצא שפורסם לאחרונה: בחפירות בתל הרור שבצפון מערב הנגב התגלה שבר של פיטס (קנקן גדול) ועליו חרותת בכתב מינואי. בדיקות של הרכב חומר הגלם של הכלי (בדיקות פטרוגרפיות) מלמדות שהכלי נוצר בכרתים. החופר אורן מציין שעדויות נוספות ממצרים ומכנען מלמדות על קשרים בין מצרים וכנען עם כרתים, כמו גם ארמון מתקופת הברונזה התיכונה שהתגלה בכברי שבמערב הגליל ובו תמשיח (פרסקו) בסגנון מינואי. מעניין שוב להדגיש שהממצא המובהק הזה נמצא בעיקר בצפון מערב הנגב ומשתלב עם ממצאי הקברים שהוצגו לעיל.

     

    ייתכן שלקבוצות אלה התכוון הכתוב 'וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם' (דברים ב' כג).

     

    שאלת אור כשדים

     

    שאלה נוספת שאינה נוגעת ישירות לגורמים האתניים הנזכרים בארץ-ישראל בתקופת האבות ולמעשה אינה עוסקת בארץ-ישראל כלל היא שאלת אור כשדים הנזכרת בספר בראשית. השאלה לא נפתרה עדיין מכיוון שהכשדים מוכרים רק בתקופות מאוחרות. עם זאת טוען גרינץ שבמקורות ההיסטוריים, המאוחרים כולם לתקופת הברונזה התיכונה, השם הוא כלדיים באות למ"ד ולא באות שי"ן, כלומר המילה כשדים המופיעה בתנ"ך היא מילה עתיקה המשקפת מציאות קדומה. השאלה צריכה להיפתר כמובן במסגרת המחקר המסופוטמי ולא במסגרת הארכאולוגיה הארצישראלית.

     

    הגמל

     

    טענה ידועה היא שהגמל לא שימש בהמת משא לפני סוף האלף השני לפנה"ס. טענה זו שהתבססה על הידע של שנות השישים אינה עומדת בפני הביקורת כבר יותר מעשרים שנה. בולייט בספרו מביא קטע מתעודה מאללח' שבצפון סוריה (שכבה VII, המתוארכת למאה ה-17 לפנה"ס) ובה כתוב 'מנת מזון אחת לגמל'. עופר בר יוסף טוען שהשימוש בגמל היה קיים כבר באלף הרביעי לפנה"ס, עדויות לכך נמצאו באירן, ואכן בחפירתם של כהן ודיוור באתר בהר הנגב (באר רסיסים), משלהי האלף השלישי, נמצאו עצמות של גמל יחד עם עצמות של עזים.

     

    הגמל בספר בראשית מופיע בעיקר בקשר למדבריות ממזרח לארץ ישראל – במסעו של עבד אברהם לחרן, בחזרתו של יעקב מארם, ובסיפור מכירת יוסף, שם נזכרת שיירת גמלים של ישמעאלים הבאה מן הגלעד. אולם השימוש בו היה כנראה מוגבל; ראיה לכך בסיפורם של בני יעקב היורדים למצרים ומשתמשים בחמורים ולא בגמלים.

     

    ייתכן שהגמל היה בשימוש בתקופה זו בעיקר במדבריות שממזרח לארץ ישראל. בולייט משער שהגמלים לא היו שכיחים אז ושימשו בעיקר להובלת משאות ודברים יקרי ערך. לדעתו, עבד אברהם נשלח עם הגמלים כדי להפגין את עושרו של אברהם ולשכנע את לבן ובתואל להסכים לשלוח את רבקה אל מעבר למדבר הסורי, לארץ כנען.

     

    מתוך הספר "לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכיאולוגיה", יצחק מייטליס, הוצאת ראובן מס, 2006, 287 עמודים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Sky Balloons
    חפירות ארכיאולוגיות. מסתורין לגבי התיעוד המקראי
    צילום: Sky Balloons
    מומלצים