תערוכת היין "ישרא-וינאקספו" - סיכום ורשמים

מבחינת היקבים והמשווקים השונים, שמעתי דעות מעורבות: חלק, כרגיל, התלונן על כמות המבקרים הקטנה יחסית מתוך התעשיה, חלק היה הרבה מרוצה יותר. בסך הכל, נראה כאילו שמי שרצה להפגש אחד על אחד עם העיתונאים מחו"ל או הקניינים שהוזמנו, יכול היה לעשות את זה בצורה יעילה וטובה יחסית.

צוות מכון היצוא - מיכל נאמן וגלית מוטאי - עשה עבודה טובה והביא לארץ עיתונאים וקניינים מהסוג, שלפי מה שהבנתי, יכול להיות לו עניין ביין שלנו. הארוח של אלה היה מצוין, והם יצאו מרוצים ממה שראו ומחלק ממה שטעמו. מלבדם, אני לא זוכר שראיתי כאן מבקרים מחו"ל, וחבל.

מנגד, עבודתם של העיתונאים הישראלים היתה הרבה יותר קשה, בעיקר בגלל מחסור בדברים אלמנטריים כמו פינת עיתונות, גישה לאינטרנט ו- WiFi.

היפה והמרשים הם ההתיחסות של היקבים הגדולים לארוע. כל אחד מהם השקיע הרבה מחשבה ולא מעט הון בארגון דוכן גדול ומרשים, וזה יפה מאוד. אפרת, בנימינה, ברקן, יקבי רמת הגולן, כרמל, הצליחו לצאת מהמסגרת השגרתית, השקיעו הרבה ובעצם העניקו שלד לתערוכה. היקבים הקטנים השקיעו בחלקם הרבה מאוד ותרמו את הצבע והשונות. חבל רק שהעלויות לא התאימו לכל אחד, ולא יכולנו לקבל תמונה שלמה יותר של תעשיית היין שלנו. אני מניח שהדברים נבעו מסקפטיות וחשדנות - בחלקה מוצדקת - במיוחד לאור נסיון העבר.

יבואני יין - הכרם, הסקוטית - בנו גם הם דוכנים גדולים למדי, עם תצוגות וגישה נוחה לטועמים. האחים שקד ו"תבור" היו אולי הרדיקלים ביותר בגישה שלהם: תבור החליטו לא להביא יין בכלל, ולהסתפק בתצוגה, ואילו האחים שקד בנו דלפק לקהל, דרכו ניתן היה להגיש קופון ולקבל יין לטעימה.

לבסוף, יבואן חדש יחסית בשוק - ריספקט - היו מה שהייתי מגדיר ה"שמחים" ביותר, ובלי מסכי פלאסמה ודיילות, אבל עם רקע שובב, צוות ותיק בענף ונוכחות של נציג או שניים מחו"ל בדוכן, הצליחו ליצור משהו פחות כבד ויותר חייכני ומאיר עיניים ממה שאנחנו רגילים לראות בתערוכות יין.

באשר לתחרות, מגיעות מחמאות למי שקיבלו מדליות וציונים גבוהים, אבל לחלק 145 מדליות על 400 יינות זה לחלוטין לא רציני ולא ראוי. אפילו אם זה מותר לפי תקנות של גוף בינלאומי כמו OIV, הרי שהיה צריך להפעיל פה שיקול דעת יותר ממסחרי נטו, ולא לתת מדליה לכל יין שלישי. גם תארים כמו "היקב הטוב ביותר בישראל" או "היינן הטוב ביותר בישראל" לוקחים את העניין רחוק מדי: צריך לזכור שהשתתפו רק חלק מהיקבים בישראל והתארים חולקו רק בין המשתתפים במה שהיתה תחרות ראשונה וקטנה מאוד. נקודה נוספת היא רשימת השופטים: בין כל השופטים הישראלים, בולטת מאוד הנוכחות המאסיבית של יינני היקבים הישראלים השונים. קודם כל, ייננים מחפשים דברים ביין שצרכנים לא תמיד מחפשים, והם נוטים להוריד ניקוד על פגמים מינוריים לעיתים. היה צריך להיות תמהיל נכון יותר של שופטים (למען הגילוי הנאות הציעו לי להשתתף, אבל סרבתי). בנוסף, קל מאוד לזהות יינות ישראלים בתוך התמהיל, ויש ייננים שיכולים לזהות את היין שלהם מקילומטר, במיוחד אם הם יודעים מה שלח היקב שלהם.

דבר נוסף, מאוד מאוד מוזר, הוא העדרם של יינות לבנים ישראלים מהתחרות. ספרתי פחות מעשרה יינות לבנים שזכו במדליות. האמנם היין הלבן שלנו (ובכלל) כל כך גרוע, או שבאמת לא נשלחו יינות לבנים לתחרות? תמהני. המארגנים לא פרסמו חלוקה ססטיסטית של יינות לפי מחיר/צבע/גדלי יקבים, וקשה לכן להסיק משהו מכל התחרות הזאת.