גם כן רפורמה

לפני שנה וחמישה חודשים, ב-9 בפברואר 2005, נפל דבר בישראל: המפקח על הבנקים, יואב להמן, פירסם הוראה לפיה לקוחות הבנקים לא יוכלו יותר לחרוג ממסגרת האשראי שהוקצתה להם. בפיקוח על הבנקים ציינו אז, כי ההוראה החדשה נדרשת כדי להפסיק את הנוהג שהתפתח בישראל של חריגות מהאוברדראפט המאושר, לעיתים בשיעורים מהותיים (ובעברית: הרבה אנשים מוציאים הרבה יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם). עוד נמסר אז מבנק ישראל, כי על מנת לתת ללקוחות ולבנקים להיערך לכך, ההוראה תיכנס לתוקף בינואר 2006.

חלף חודש, עברו חודשיים, 10 חודשים היה לנו להתכונן - וינואר 2006 התקרב בצעדי ענק. מה נעשה? מרטו מאות אלפי לקוחות בנקים שעוד לא הפנימו את ההוראה והמשיכו לחרוג מהמינוס. ומה נעשה אנחנו עם אותם לקוחות? הרהרו לעצמם ראשי הבנקים (שפתרון לאובדן הריביות על החריגות הם כבר מצאו בדמות עמלות חדשות).  ומה אני אעשה עם הברוך הזה? מלמל לעצמו בוודאי יואב להמן. 

ואז - ב-7 בדצמבר 2005 - הוא מצא פתרון. בחוזר ששלח להמן באותו יום אל הבנקים, נכתב כי יש בכוונתו לאפשר תקופת הסתגלות בת 6 חודשים ביישום ההוראה. ובמלים אחרות: הוא דחה את הרפורמה בחצי שנה. בנק ישראל היה נתון באותו זמן ללחצים פוליטיים, הבחירות היו באופק והפוליטיקאים לא רצו בוחרים עצבניים. וכך בנק ישראל התקפל.

לקוחות הבנקים שעדיין לא הסדירו את מסגרת האשראי שלהם נשמו לרווחה כמו גם אלפי בעלי עסקים קטנים. חלקם הסדירו בחודשים האחרונים את מסגרת האשראי, אבל חלק גדול מהם לא. להמן היה מודאג, ולקראת סוף מרץ 2001 הוא הודיע כי ההתקדמות בהסדרת מסגרות האשראי בבנקים איטית מדי. לפי בדיקת בנק ישראל, רק ב-55% מהחשבונות הוסדרה עד מרץ המסגרת, ולהמן הורה לבנקים לנקוט בצעדים יעילים לקידום התהליך.

כנראה שזה הצליח, כי באמצע יוני הודיע בנק ישראל ש-92% מלקוחות הבנקים כבר הסדירו את המסגרת. אלא שבמקביל התברר ללהמן כי למרות החתימה, למעלה מ-20% ממשיכים לנהל את חשבון הבנק שלהם עם חריגה. מה יהיה? תהו בטח בבנק המרכזי: עוד פחות משבועיים ההוראה אמורה להיכנס לתוקף, ואחד מכל חמישה בעלי חשבון בנק חורג מהאוברדראפט. צ'קים יחזרו, הכספומטים יסרבו להוציא להם כסף, וההמונים הזועמים ייצאו לרחובות כשאנחנו בטח נהיה השעיר לעזאזל.

אבל ללהמן היה פתרון לבעיה. במכתב הבהרות שהוא שלח לבנקים הוא למעשה הודיע, במלים אלו, כי "לקוח שהבנק אפשר לו לאורך זמן לנהל את חשבונו תוך חריגה ממסגרת האשראי, ולא מסר ללקוח התראה על כוונתו הממשית לבטל או להפחית לו את מסגרת האשראי, הרי שיש להתייחס לחריגה כזו כאל חלק בלתי נפרד ממסגרת האשראי של אותו לקוח". ובמלים פשוטות: הוא הורה לבנקים להפוך את החריגה מהמסגרת של הלקוחות לגובה המסגרת. ככה בדיוק מטאטאים בעיות מתחת לשטיח.

בינתיים ה-1 ביולי התקרב, והח"כים התעוררו. משה כחלון הודיע, כי בכוונתו לזיום חקיקה מהירה שתדחה את הרפורמה. ח"כ רוחמה אברהם, יו"ר ועדת הכנסת, הודיעה כי הגיעה להסכמה עם שר האוצר לפיה הרפורמה תידחה בשלושה חודשים. הירשזון הכחיש אחרי שעתיים, ולמחרת בבוקר התברר כי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, התקשר למנהלי הבנקים וביקש מהם לא לפעול בקשיחות כלפי הלקוחות ולתת להם עוד זמן להסתגל להוראה.

בצהרי אותו יום הצביעה הכנסת נגד הצעת החוק לדחיית הרפורמה, והיא תיכנס לתוקף ביום ראשון הקרוב. להמן בטח נשם לרווחה למרות שמדובר היה בנצחון פירוס. כי לא לרפורמה הזאת פילל בנק ישראל: הוא לא הצליח לחנך אותנו, החריגות של רבים יהפכו למסגרת שלהם, הבנקים יעניקו ללקוחות תקופת הסתגלות של שנה ומסגרות אשראי חד צדדיות. ובקיצור - עולם כמנהגו נוהג.