על הקשר המסתורי בין השר מולוטוב, מחתרת הלח"י ונערה צרפתיה אחת

לפני שנתחיל בפרישת עלילותיה של קנוט וחומר הנפץ בבריטניה, הדייקנות הכרונולוגית מחייבת לשוב מספר שנים לאחור אל תחילתה של עלילת חייה המפותלת של גיבורת הפרשה. בטי (אליזבת) קנוט/לזרוס נולדה ב-1928 בפריז. אמה, אריאנה סקריאבין, היתה בת אצולה רוסית, אחייניתו של השר הסובייטי ויאצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב ובתו של המלחין המפורסם אלכסנדר סקריאבין, אשר לאחר נישואיה הראשונים (לאביה של בטי) התגיירה ונישאה למשורר היהודי דוד קנוט.

בגיל 12 עבר עולמה של בטי טלטלה עזה עם כיבושה של צרפת בידי גרמניה הנאצית. כמו רבים מהילדים בני דורה קטעה המלחמה את תקופת הילדות שלה באבחה חדה, ובגיל 14 כבר שימשה כאשת קשר בתא מחתרת אנטי נאצי שהקימו הוריה. ב-1944 התייתמה מאמה כאשר נורתה אריאנה על ידי אנשי מילציה צרפתית ומשתפי פעולה עם הגרמנים. לאחר פלישת בעלות הברית לצרפת באותה שנה הפכה קנוט בת ה-16, לכתבת צבאית בעיתון "קומבה", אך נאלצה לחדול כאשר נפצעה מפיצוץ מוקש באחד הקרבות.

בגיל 18 פירסמה בטי את חוויותיה מימי המלחמה בספר "לה רונד דאן מוש" (מעגל הזבובים), אולם למרות ההצלחה היחסית התקשתה למצוא שלווה בכתיבה בלבד. בהשראת צוואתה של אימה, אשר לאחר התגיירותה היתה לתומכת נלהבת בלאומיות יהודית אגרסיבית, החליטה הסופרת המתחילה להתגייס לטובת המאבק הציוני והצטרפה לשלוחה האירופית של מחתרת הלח"י. שנים לאחר מכן כשנשאלה בראיון עיתונאי לפשר ההחלטה ענתה: "האמת היא שהאצ"ל פנה אלי לפני הלח"י. אולם אני נמשכתי יותר ללח"י. שמעתי שמנהיגם נפל חלל ושהם היו מעטים. ברי כי אלו לא היו הסיבות היחידות, העיקר היתה אימי".

ב-1947 עסק הלח"י בתכנון פעולות אלימות נגד מטרות בריטיות גם מחוץ לגבולות הארץ, כחלק ממהלך זה אומנה קנוט במשך שבועיים בהרכבה והפעלה של מטעני נפץ. במהלך האימונים, כך סיפרה, שאלה בתמימות: "ומה עושים כשכל החוטים האלה (של מטען הנפץ) מתבלבלים ומתהווה פתאום קצר, למשל?" על כך ענה לה המדריך במלה אחת: "מתים".

עם הגיעה ללונדון שכרה קנוט חדר במלון והקדישה את היומיים הבאים לתצפיות על המטרה - משרד המושבות הבריטי (הממונה על שלטון המנדט בא"י). ביום ג', ה-16 באפריל, היא מסתגרת בחדרה ומתחילה בהרכבת מטען הנפץ, רק כדי לגלות כי השעון שנועד לשמש מנגנון השהיה נשבר. לאחר מסע לילי הזוי בחנויות לונדון היא מצליחה למצוא שעון חלופי מתאים.

בשעות הבוקר שלמחרת מפקידה בטי את מזוודתה בתחנת הרכבת "ויקטוריה" ויוצאת לעבר היעד, חובשת כובע מהודר, עוטה מעיל פרווה ואוחזת מטען חבלה קטלני, מתקתק ומתוזמן לפיצוץ.

בשער הבניין היא מבחינה בקבוצת שומרים המונעים את הכניסה (יום לפני כן בתזמון מקרי תלו הבריטים את איש האצ"ל דוב גרונר ועל כן הוגברה השמירה).

למרות זאת ממשיכה החבלנית הצעירה במשימה. בקור רוח היא ניגשת אל עבר השומרים ומבקשת להיכנס לחדרי השירותים בבניין. נאמנים לפקודות שקיבלו השומרים מסרבים, אולם בהשראת שלוש הדקות שנותרו במנגנון ההשהיה המתקתק בחיקה, מצליחה קנוט לנפק קסם נשי ועוקפת את הדרישה למסמכים מזהים במשפט: "שמעתי כי האנגלים הם ג'נטלמנים, והנה כשאשה מוכרחת להיות כמה דקות ספורות לבדה, דורשים ממנה ניירות כדי לדעת בת כמה היא".

בטי קנוט מספרת על עלילותיה כמטמינת פצצות בשירות הלח"י

כשתי דקות נותרות בשעון העצר לפני הפיצוץ וקנוט עוברת את השומרים וממהרת אל השירותים שם היא מבחינה במנקה ועוצרת. היא ממתינה מספר שניות לצאתה ואז מסתגרת באחד התאים, מצמידה את המטען למושב האסלה, יוצאת מהבניין ונמלטת מהמקום במהירות. 

דקות לאחר מכן שבה ליזי הארט, אותה מנקה תמימה אל חדרי השירותים ומבחינה בחבילה מונחת באחד התאים. היא מסירה את נייר העטיפה ותוך כדי כך מנתקת מבלי משים את חוטי החבלה. רק בדרך נס המטען אינו מתפוצץ בידיה. החבלנים הבריטים מגיעים במהירות למקום ומפרקים את הפצצה.

בזכרונותיו מתאר אחד מראשי ה"סקוטלנד יארד" את האירוע: "אחד ממחוגי השעון היה לחוץ מדי אל הזגוגית שלו, והשעון כולו עמד מלכת בטרם הגיעו המחוגים לשעת האפס. היה לנו מזל שאם לא כן היה נפער במשרד המושבות חור גדול מזה שנפער כשנה לפני במלון המלך דוד בירושלים".

בעוד החבלנים הבריטים עסוקים בפירוק המטען, מצליחה קנוט להימלט מבריטניה. עם הגיעה לפריז היא שומעת לראשונה על הכישלון ופורצת בבכי חסר מעצורים.