שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: זיו קורן
    צילום: זיו קורן
    צ'ק אין
    תזכורת: מזה שבעה חודשים עסוק ניר קיפניס בשיקום גופו, ובמקביל בבחינת נפשו. ניסוי ז': קיפניס, חמוש בשתי עלמות נאות, יצא להתפנק בסוויטה של מלון צפוני לעשירים - ולבדוק איך משפיע מראה של מיליונר (מתחזה) ורב-שגל (היה רוצה) על הסביבה. תוצאת הניסוי: האורחות במלון הוכיחו שמה שעושה את זה לנשים, אפילו יותר מכסף - הוא נשים אחרות. התפתחות בלתי צפויה א': אירוע אינטימי נרשם דווקא בין קיפניס לאחד בשם ג'ק. התפתחות בלתי צפויה ב': הנבדק נחרד לגלות צד פמיניסטי באישיותו. הרופאים אובדי עצות

    "אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים - מרחיבים דעתו של אדם", פסקו חכמינו עליהם השלום. אני לא בטוח שארון הספרים היהודי בבית משפחת קיפניס מקנה לי את הזכות לנסות לקלוע לדעת החכמים, אבל יכול להיות שאותם קופירייטרים של העולם העתיק התכוונו לכך שברגע שהשגת את כל השלושה (אישה, דירה וכלים) אתה פטור מלהוכיח משהו למישהו ויכול לעסוק גם בדברים שמרחיבים דעתו של אדם.

     

    לפני שיעוטו עלי גדודי הנשים הלוחמות המנויות על "בלייזר" - פמיניסטיות, אגב, קרועות על "בלייזר", במיוחד על ה"ספיישל מין אנאלי" מהגיליון הקודם - בגלל תהליך ההחפצה שעוברת דמות האישה בין השורות, אני רוצה לומר שני דברים להגנתי. ראשית, זה לא אני. זה חז"ל שהתחילו. ושנית, אולי תנסו פעם להפסיק לדבר בקלישאות ותראו שלרוב הסטיגמות הגבריות על נשים אחראיות הנשים בעצמן. והביקור שלי ב"יערות הכרמל", אחוזת הספא והבריאות ששמה מעיד על מיקומה, היא נקודה טובה להתחיל בה את הסיפור.

     

    כוסית א', כוסית ב'

     

    לפני שניגש לעצם העניין, אני מרגיש צורך להסביר את מיקומו של הטקסט הבא בין פרקי פרויקט "שקם את עצמך": אחרי שסימני הדיאטה ומכון הכושר ניכרים היטב על קיפניס המשודרג, אחרי ששיער כתפיו וגבו נוכש למשעי, ואחרי עוד אי אלה הרפתקאות הקשורות לחיצוניותו ולפנימיותו של הניאו-קיפניס - ניסינו לחשוב מה עוד מבדיל בין פטישים לאחד האדם.

     


    תעשו לי טובה, אל תעירו אותי

     

    לצורך העניין ראיינתי נשים שאת דעתן אני מעריך - כל השלוש - כדי לגלות שחלק מההילה העוטפת גבר מושך תלויה גם במה שידו משגת. כרטיס אשראי מוזהב, למשל, עושה להן את זה ובגדול (מה שמסביר את כשלונם של כרטיסי הפלטיניום; אחרי הכל, מה הטעם בכרטיס שממבט ראשון נראה כמו כרטיס אשראי רגיל). אבל יותר מכל אלה, מה שבאמת עושה את זה לנשים הן דווקא נשים אחרות.

     

    למה? כי בהנחה שאתם לא משלמים לבת לווייתכם (לכן אף פעם אל תלכו על מישהי שנראית כאילו שילמו לה), חזקה עליה שהיא נמצאת איתכם בגלל סיבה אחרת: או שיש על שמכם אחוזה בטוסקנה, או שהרגע סיימתם לכתוב את "האודיסאה", או שיש לכם זין באורך מטר וחצי, או שהשד יודע מה יש בבבון הזה שהפצצה המדהימה הזאת מביטה בו במבט מצועף. כך חושבת לעצמה כל אישה. היא כבר יודעת שיש בך משהו, כי בעוד שנשים לא מאמינות לאף מלה שיוצאת לנו מהפה (ובצדק) - הן סומכות על נשים אחרות בעיניים עצומות. כדי לבחון מה בדיוק זה עושה לנשים, אני מאמץ לחיקי את הצמד שיכונה להלן "כוסית א' וכוסית ב'", שתי נשים צעירות וטובות מראה שמתלוות אלי ליומיים של פינוק אינסופי ביערות הכרמל.

     

    גבר של מונית

     

    את השואו שלי אני מתחיל עוד בכניסה, והאמת, אפילו בלי להתכוון: כדי להגיע ליערות הכרמל אני מתקשר בשעה סבירה כמו 11 בבוקר לנייד של כוסית א', רק כדי לגלות כמה עוד יש לי ללמוד על כוסיות: הבחורה לא רואה אור יום לפני אחת בצהריים, ואחר כך יש לה כל מיני סידורים חשובים (למשל לשתות קפה ב"אפרטו"), ככה שלפני הערב היא לא תגיע. משום כך אני יוצא אל האחוזה בגפי. כבר באקט היציאה מהמונית יש משהו מרשים: מונית ליערות הכרמל עולה הון תועפות (בהנחה שאתם לא גרים בעוספיה), כך שמי שיכול להרשות לעצמו, נו, אתם יודעים.

     

    בעצם, בואו נפתח את זה רגע: גבר מוצלח הוא אחד שיש לו מכונית סבירה משל עצמו. גבר מרשים מחזיק מכונית מרשימה, וגבר מרשים מאוד - מגיע במונית (חייבת להיות מרצדס, וחס וחלילה לא לשבת ליד הנהג), כי בעוד שאישה שנוסעת במונית משדרת מיד שאין לה אוטו או חלילה אף רשיון, גבר שמתרווח לו על המושב האחורי מקבל קרדיט של מישהו שזמנו יקר מדי מכדי לכלות אותו בנהיגה.

     

    בעוד אני גורף את הנקודות הראשונות מהצופות על אקט היציאה מהמונית, נכונה לי הפתעה שבדיעבד הגבירה את הרושם: מתברר ששגריר נכבד של מדינה ידידותית בחר לנפוש במקום, מה שהפך את הלובי למשהו שנראה כמו כנס מחזור של היחידה לאבטחת אישים. שניים מהם בחרו להיכנס בדיוק משני צדדי, מה שהגביר את הרושם לאין ערוך.

     

    רצה הגורל וספות ההמתנה שבקבלה צרות מלהכיל את תנועת המתארחים החדשים שהגיעו למקום. בשל הצפיפות זכו כל הסובבים לקבל שידור חי ומלא של תהליך הקליטה שלי במלון: ראשית, הופיעה ליד שמי כוכבית, שמציינת שיש לקרוא לאחד האקזקיוטיבז ברגע שאני מגיע. שנית, ג'ני - נציגת הקבלה - בישרה לי שהכינו עבורי סוויטה נהדרת. ושלישית, כשנשאלתי אם עוד מישהו מתאכסן איתי בחדר, יצא לי מהפה משפט שנשמע בערך ככה: "אני בסוויטה לבד, אבל יש שתי בנות שצריכות להגיע אלי יותר מאוחר. הן יעשו כבר את הצ'ק אין לסוויטה שלהן בעצמן".

     

    אני נשבע לכם שלא התכוונתי, אבל כמו שאתם יודעים, הדברים הכי טובים יוצאים לנו במקרה. וכך, בטרם השלמתי את המשפט, ראיתי איך כל הממתינות על הספה מוכנות בזה הרגע לעזוב את בני זוגן ולצעוד בעקבותי לסוויטה.

     

    כאן קיפניס מהסוויטה

     

    עד שיגיעו נערות בונד הפרטיות שלי, יש לי זמן לתהות מעט על המקום שאליו נקלעתי. יערות הכרמל הוא מקום שאיכשהו הצלחתי תמיד להחמיץ: בתור יליד חיפה, הרעיון של לבוא לנופש במקום שפעם היה יעד לטיולי השבת הרגליים שלי נראה לי קצת לא הגיוני. אבל כשאני מסייר באחוזה היפה, אני מבין שככל הנראה טעיתי.

     

    ההישג הבולט ביותר של המקום הוא דווקא בתמהיל האנושי. להגיד שמצב המלונאות בארץ על הפנים יהיה בערך כמו לומר שמייקל ג'ורדן הוא שחקן כדורסל לא רע, וכך יוצא שבתי המלון הנואשים יוצאים בכל מיני "דילים" של שני שקל שמיועדים לכל ועד עובדים, אפילו זה של נערי הרולטה בבתי הקזינו הלא חוקיים שברחוב המסגר.

     

    אבל "יערות הכרמל", אני לא יודע איך, מצליחים למלא את המקום גם בעונה חלשה יחסית - מבלי לתת ייצוג הולם לכל שכבות העם היושב בציון. על כך הם ראויים להערכה: אני מאוד אוהב את אחי בני עדות הישראליים ומבלה איתם בכל שבת בכדורגל ובחוף שרתון, אבל כשאני מנסה להרשים את הסביבה עם כוסית א' וכוסית ב' בחיקי, אני מעדיף שהסביבה תהיה כזו שצריך להתאמץ כדי להרשים.

     


    כן, אני יודע שאתם מקנאים

     

    כדי לא לאבד את הרסן יתר על המידה, אני מתחיל את הנופש הפעיל שלי בחדר הכושר. אחרי שאני גומר להרשים על ההליכון וקצת במשקולות, אני מזהה שאני לבד במקום עם שתי נשים שמתרגלות את עצמן לדעת על הסטפר. מאחר שאסור להשתמש בטלפונים ניידים בשטח האחוזה, אני ניגש לרגע לטלפון הרגיל של המכון ופולט אל השקט משפט כמו: "מדבר קיפניס מסוויטה 403, רציתי לדעת אם שתי הבנות שאיתי כבר עשו צ'ק אין לסוויטה שלהן". כמובן שלא דיברתי עם איש, אבל התוצאות היו מיידיות: אחת המתעמלות תלתה בי מבט שאני מאבחן בעיקר בעיני הכלב שלי כשאני מחזיק ביד פסטרמה. את השרידים של השנייה אני מניח שימצאו יום אחד מתחת למכשיר שעליו נראתה לאחרונה.

     

    הומוסקסואל, אבל עם סטייל

     

    לך תבין ראש של כוסיות: לו מישהו היה מזמין אותי לשהייה מפנקת בסוויטה מפוארת, הייתי מתייצב רבע שעה לפני הזמן. אבל הכוסיות, כדרכן של אלה, לא ממהרות לשום מקום, מה שאומר שאת ארוחת הערב נסעד זיו הצלם ואני לבדנו.

     

    כאן מדובר בעוד סוג של אטרקציה, אם כי אני לא בטוח שמהסוג שהייתי מעוניין לייצר: אני שם לב שזיו ואני מושכים מעט מבטים מהסביבה, ולא בגלל שאנו מעט מוכרים. בהיעדר ילדים מהנוף המלונאי (השהייה ביערות הכרמל אסורה מתחת לגיל 16), מורכב זה בעיקר מזוגות: לעתים רביעיות או שישיות, אבל תמיד משהו שמתחלק בשניים, בדרך כלל מהמין ההפוך. ובכן, הזוגיות המופלאה שזיו ואני פיתחנו במהלך הפרויקט ניכרת ליושבים בחדר האוכל שתוהים אם אנחנו זוג - במובן השלם של המילה.

     

    אז האמת היא שאנחנו לא ("ולא שיש משהו רע בזה", כמו שאמר פעם ג'רי סיינפלד), ואולי חבל שכך, כי נראה לי שהיינו מסתדרים טוב יותר מהרבה זוגות נשואים. אבל מכיוון שבאתי לכאן כדי למשוך תשומת לב, אני לא מתאמץ להזים את הרושם שקיבלו חלק מעמיתינו לסעודה: הומואים או לא הומואים, העיקר שאנחנו בסטייל.

     

    אחרי ארוחת הערב מגיע הזמן לשלישיה. מכיוון שהבנות יצאו מתל אביב רק כרגע, אני מצרף אלינו זכר נוסף, את ידידי ג'ק: אם לגבי זיו יש לי רק תחושה, הרי שלגבי ג'ק אני די סגור על עצמי - אנחנו זוג נהדר שעבר ביחד כבר לא מעט לילות בלתי נשכחים. לפעמים לבד, לפעמים עם בנות אחרות, אבל הכי נהנינו דווקא עם הבנים הנכונים, כאלה שמהדקים שפתיים סביב צווארו הארוך של ג'ק ומפגינים את כישוריהם האוראליים.

     

    אה, כן, לפני שאתם מקיאים או מתחרמנים (הכל הולך חברים, אנחנו במאה ה-21), יש עוד ארבעה דברים שאתם צריכים לדעת על ג'ק: שהצבע שלו חום-ענברי, שמוצאו מטנסי, ארה"ב, ששם המשפחה שלו דניאלס - ושב"יערות הכרמל", בניגוד למלונות שאין גאוותם על הקטע הבריאותי, אין מכונת קרח אוטומטית בקצה המסדרון.

     

    קול אורלוגין קורא חצות, האוסקר הישראלי חולק זה עתה והנה מתייצבות להן כוסית א' וכוסית ב' בסוויטת המלכים שלי. אולי זה המפגש הבלתי אמצעי עם ג'ק, אבל נדמה לי שכוסית ב' עשתה זה עתה את הדבר הכי יפה שראיתי אישה עושה מימי: היא פנתה אל העיתון שהיה מונח על השולחן, ובמיומנות של מכור אמיתי עברה על הכותרות הראשיות בחטף - ושלפה ממנו את מדור הספורט. לרגע חשבתי שאולי היא יוצאת עם כדורסלן או משהו כזה, ואז התברר לי שהבחורה חולה על כדורגל ואפילו הולכת כמעט מדי שבת למשחקים, לא תאמינו של מי. גבירותי ורבותי, אתם מתבקשים לשבת כדי לא להתמוטט: כוסית ב' היא אוהדת שרופה של מועדון הכדורגל הפועל חיפה!

     

    ומאותו רגע אני עושה, עד השעות הקטנות של לפנות בוקר, את מה שכל גבר אמיתי היה חולם לעשות במצבי: אני מצוי בסוויטה מפוארת במלון יוקרתי עם שתי כוסיות, שותה וויסקי לשוכרה - ומדבר על כדורגל. אם זה חלום, אל תעירו אותי לעולם.

     

    תובנות מהג'קוזי

     

    בתור אדם נשוי (זה יותר מעשר שנים), לא תאשימו אותי אם אציין שאני לא רגיל לישון מחובק, ככה שאני די מופתע להתעורר בבוקר ולגלות גוף זר לידי במיטה. ג'ק ואני נרדמנו מחובקים, והתעוררנו עם כאב ראש קל שמלווה בדרך כלל את הבוקר שלמחרת. "מצטער ג'ק, אני חייב ללכת לעבוד", אני מתנצל לפני שאני מניח אותו בפח.

     

    ואכן עבודה רבה לפני הבוקר: עלי להשתכשך בג'קוזי עם כוסית א' וכוסית ב', ולבחון במקביל את השפעת תופעת הפוליגמיה על הצופות. אלא שבאופן לא צפוי מצטרפת אלינו גם כוסית ג' - עמיתתנו למקצוע שנמצאת במלון לרגל עסקיה ומזהה אותנו בכניסה לג'קוזי. ככה זה חברים, אין מה לעשות. כמו שכסף בא לכסף, מזל למזל ולהבדיל צרות לצרות אחרות, כוסיות באות לכוסיות.

     

    כמוני, למשל. כי אחרי כל הצילומים והפוזות, אחרי שהצלחתי לאשר מחקרית את ההנחה שאישה יפה היא קודם כל סמל סטטוס, גיליתי שאולי יש גברים שיכולים להתייחס ככה לנשים - ואולי יש גם לא מעט נשים שמתייחסות ככה לנשים אחרות - אבל אני, קיפניס, לא יכול.

     

    אפילו עם ביטחון עצמי משופר, מינוס המון קילוגרמים, פלוס שרירים ומינוס שערות בגב, לעולם לא אוכל להתייחס לאישה שאיתי כאל גדג'ט. אני גבר של אישה אחת (אולי אפילו אמצא אותה יום אחד), ואחרי כל הג'קוזי והדאווין, הדבר הכי אינטימי שעשיתי עם הכוסיות - במיוחד עם כוסית ב', כי כוסית א' ביקשה את נפשה למות בכל פעם שהמלה כדורגל עלתה לדיון, והיא עלתה לא מעט - היה לתרגל שירי קומץ.

     

    לכוסית א', אגב, קוראים קארין, כותבת מוכשרת שמכבדת גם את דפי "בלייזר" בהגיגיה השנונים. כוסית ב' עונה לשם יעל וגם היא חמודה מאוד, אפילו ללא קשר לאהדתה השרופה את הקבוצה הנכונה. כוסית ג' היא מיכל, האישה שעורכת את עמודי האופנה במגזין שאתם מחזיקים. ככה זה. מבחינתי לכל איש יש שם, אפילו אם הוא אישה - ואפילו אם זה מפחית מהסקס-אפיל של הקיפניס החדש.

     

     

     

    צילומים: זיו קורן
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סליחה, אני יכולה גם להיכנס?
    צילום: זיו קורן
    מומלצים