שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ציד לוויתנים - פוליטיקה בצלחת
    איריס ז'ורלט מספרת על ציד לוויתנים, נושא שמסעיר את היפנים, מנסה להבין מדוע הם כל כך אוהבים לאכול בשר לוויתן ומביעה את מחאתה. ולא, היא לא אכלה לוויתן

    א', חברי המקומי ממשרד החוץ היפני - הגאימושו, פותח במגננה את פגישת החומוס-פלאפל האחרונה שלי עמו. "שוב נטפלים אלינו בנושא הלוויתנים", הוא מדברר כהרגלו, עוד לפני שהוא מתיישב. "לא מבינים אותנו. אנחנו צדים אותם למטרות מחקר בלבד, ומשתמשים בעודפים למאכל וכולם נטפלים אלינו ומוציאים מההקשר את מה שאנחנו אומרים". א' נראה נסער, וכהרגלו, כשהוא נסער, הוא דוחס כמויות גדולות והולכות של חומוס, פיתות ופלאפל, מה שעומד תמיד ביחס ישר לגודל המשבר הדיפלומטי.

     

    "אהמממ", אני מקשיבה, מזמינה עוד חומוס לידידי הבולמי לעת מצוא, ורושמת כל מילה. "זה מאוד מעניין", אני רומזת בדיפלומטיות. האמת היא שבמהלך שנותיי ביפן לא נתקלתי בבשר המריבה בשום מסעדה, ואני שואלת את עצמי האם הטעם מצדיק את המהומה.

     

    ר' אומר שכן. הוריו ביקרו בארץ השמש העולה זה לא מכבר והם טוענים שמדובר במעדן של ממש. אני רק יכולה להניח שהטעם המשובח הוא הסיבה להסתבכות ולמתיחת החבל של דעת הקהל העולמית עד הקצה. שום סיבה אחרת למעט טעם מופלא לא יכולה להצדיק מחיר יקר שכזה.

     

    למחרת אני מבקשת מחברתי, המורה לבישול מאסאקו נאקאמורה, שתראה לי איך נראה האדום אדום הזה. "בשמחה", היא מתנדבת, ולוקחת אותי לאחד המרכולים

    השכונתיים. בין ערימות נתחי הדגים, מונח לו בשר כהה שנראה לי כמו בשר בקר. לא הייתי מסתכלת עליו פעמיים, הוא לא נראה מרשים במיוחד. "זה בשר לוויתן", היא מציגה לי את הנתח בגאווה, "הוא מאוד מאוד טעים. אבל אני לא קונה אותו כי בעלי, נאקאמורה סאן, לא אוהב אותו". אני מסתכלת בחשדנות על המחיר: מבהיל, כרגיל, ושואלת את עצמי איך היפנים הצליחו להסתבך בפרשייה המסבה להם כל כך הרבה אי נחת?

     

    חברתי הבריטית ניקול מספרת לי על האלמנטים ההומניטריים של הפרשייה: "כידוע, הלויתן היא חיה עצומה", היא מספרת, "ועל כן נגזר עליה למות מוות אכזרי וממושך. מוות ביסורים. אנחנו (הירוקים, אליהם משתייכת ניקול הצמחונית) לא מבינים בדיוק איך הורגים את החיה העצומה. מה שבטוח הוא שמדובר במוות אכזרי". מחקר או לא מחקר? אני שוב תוהה, למה זה שווה? אולי כי זה כל כך טעים?

     

    ביפן פוגשים מדי פעם חיות שונות ומשונות. פעם, כטוב עלי ליבי בקאיטן סושי (הסושי המסתובב על גבי מסוע) כמעט הזמנתי בטעות ניגירי של בשר סוס שנראה לי ממש כמו טונה. אבל בלוויתן לא חזיתי ואני שואלת את עצמי איפה מגישים את הבשר היוקרתי. "אם מחפשים טוב אפשר למצוא מסעדות שמגישות את המעדן", שחים לי ידידי המקומיים.

     

    צייד הלוויתנים היה מוכר כבר מקדמא דנה. לפני אלפי שנים צדו האסקימוסים את הלווייתנים לטובת השומן שלהם, שהיה מחמם אותם בשלג ובחורף הקר, ולפעמים רק בשביל הבשר, שהיה מספק מזון לקהילה שלמה. מאוחר יותר, ציידים החלו לצוד לוויתנים בעיקר כדי להרוויח כסף ממכירת השומן.

     

    עדויות לציד לוויתנים ביפן ניתן למצוא כבר בשירים ובמחזות מתקופות קדומות. אנשי קיושו היו לוקחים איתם בשר לויתנים מומלח, שהיה נשמר היטב לאורך זמן, כשהיו יוצאים למסעותיהם בהרים ומכינים ממנו מרק טעים. בשר הלוויתן מכיל הרבה חלבון, ומלח, ולכן הוא מזין מאוד ומהווה מקור מצוין לאנרגיה. אוהבי הבשר יאמרו שהוא מזכיר דג אך עם איכויות של בשר בקר. בקיסרות היפנית, ארץ המאכלים הבלתי מוגבלים, ניתן למצוא גם עדויות לגלידה בטעם בשר לוויתנים.

     

    המחקר נמכר בשוק

     

    זה מכבר, במהלך ביקור רשמי בארה"ב, זכה ראש הממשלה היפני לביקור פרטי ב"גרייסלנד" - אחוזתו של מלך הרוקנרול אלביס פרסלי. מחוץ לאחוזה הפגינו אמנם מתנגדי ציד הלווייתנים, אבל זה לא קילקל לקואיזומי את מה שהגדיר מאוחר יותר כ"הגשמת חלום".

     

    המדינות התומכות בציד לווייתנים, ובראשן יפן, לא הצליחו לגייס רוב לביטול איסור של 20 שנה על ציד מסחרי בהצבעה שנערכה בכינוס השנתי של "הוועדה להסדרת ציד לווייתנים" (IWC). לו היה מושג רוב רגיל בהצבעה, היה הדבר מאפשר למדינות התומכות בציד לקבוע את סדר היום של דיוני הוועדה. כדי לבטל את ההחלטה האוסרת על ציד המסחרי, נדרש רוב של שני שלישים בהצבעה. "זו היתה תבוסה מוחצת ליפנים", אמר לאחר ההצבעה כריס קרטר, השר הניו זילנדי לענייני שימור.

      

    הוועדה, שמושבה בקיימברידג' שבאנגליה, אסרה על ציד מסחרי של לווייתנים ב-1986. המהלך הוגדר כניצחון ענק של ארגוני איכות הסביבה, המגינים על מיני לווייתנים השרויים בסכנת הכחדה לאחר מאות שנים של ציד. נורבגיה היא כיום המדינה היחידה שלה יש רשיון לציד עונתי לצרכי מסחר. יפן צדה לווייתנים לצרכי מחקר בלבד, לטענתה, אך מוכרת את בשרם. יפן, נורבגיה ומדינות אחרות יצודו השנה יותר מ-1,550 לווייתנים. ניו זילנד, אוסטרליה וארגונים לשימור הסביבה, בהם "גרינפיס", מתנגדים לדרישות להגדלת מכסת הציד.

      

    גם ארה"ב יצאה נגד כל הרחבה של מכסת הציד "למטרות מחקר" של יפן, ומכון המחקר "המינהל הלאומי של האוקיאנוסים והאטמוספירה" הודיע כי כל הגדלה של "מספר או סוג הלווייתנים שייהרגו וישווקו במסווה של מחקר מדעי תהיה בלתי קבילה". בדיוני העבר סוכם שיפן תפסיק את תוכנית המחקר שלה בלווייתנים. ההחלטה עוררה תגובות נזעמות בטוקיו, שקראו ליפן לפרוש מהקבוצה, או לפחות להשעות את המימון שהיא מספקת לה. "יותר ויותר אנשים מתחילים לשאול 'בשביל מה אנחנו נשארים ב-IWC?'", אמר יושימאסה היאשי, חבר הפרלמנט היפני ואחד הנציגים במשלחת היפנית לכינוס.

     

    למרות שיפן הפסיקה, כאמור, לצוד לוויתנים למטרות מסחריות כבר ב-1986, היא החלה שנה מאוחר יותר באופן מפתיע בתוכנית ציד לוויתנים "למחקר מדעי". המדובר בציד בכמויות מסחריות, וכל בשר הלוויתנים הניצודים נמכר בסופו של דבר למאכל בשווקי יפן ודרום קוריאה. במחקר שנערך מאז 1995 נאספו יותר מאלף דגימות של מוצרי לוויתנים. בדיקות DNAשביצעו מדענים עצמאיים מניו זילנד גילו שהדגימות נלקחו מסוגי לוויתנים שכלל לא משתייכים לאלו המותרים לציד ולא למינים שיפן הצהירה שתפסה. כל סוגי הלוויתנים שהדגימות זיהו הם מזנים המוגנים בהסכמים בינלאומיים, וחלקם נמצאים ברשימת ההכחדה האדומה בארגון השימור העולמי. 

       

    מתכון ללוויתן? לא ולא.   

    איטאדאקימאס!

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים