תוכנית ההתפכחות

המתרחש בימים אלה ברצועת עזה מחייב את ראש הממשלה אולמרט לפקוח את עיניו, זאת לאחר שבתיאום עם קודמו, אריאל שרון, הובילו השניים את הכישלון הגדול של תוכנית ההתנתקות - כישלון אסטרטגי שנבע מראייה קצרת טווח, אטימות והתעלמות מוחלטת מהצפוי לנו כתוצאה ישירה מההחלטה האומללה הזו.

האובססיה הבלתי מובנת עד היום, לבצע את ההתנתקות בחיפזון (ללא תוכנית תקלות שתאפשר את עצירתה), ב"זבנג וגמרנו", ותוצאותיה הקשות של החלטה זו כפי שאנו חווים היום - חייבות להדיר שינה מעיני ראש הממשלה ולהובילו למסקנה אחת ויחידה: לא עוד מהלכים חד-צדדיים. בטל סדר יום ההתכנסות, עקב כך שהמתרחש בעזה עתיד להתרחש ביהודה ושומרון.

החוט המקשר בין הנסיגה מלבנון והבריחה מעזה, תחת אש, והצפוי לנו ביו"ש באם נמשיך בדרך נפסדת זו, הינו ברור לכל מי שעיניו בראשו. מלבנון נעלמנו באישון לילה כגנבים, דבר שבראיית חיזבאללה היווה את ניצחונם המוחץ, ולא יועילו הסברינו לעצמנו על שקט בגבול הצפוני עקב כך, שהרי הופר האיזון הצבאי - עתה מופנים לעבר טבורה של המדינה כ-12 אלף ראשי טילים המאיימים על ביטחונם של תושבים רבים מחדרה וצפונה. תגובותינו הפושרות לאירועים ביטחוניים נשענות על נתון זה, ונסראללה הוא אשר קובע את סדר היום, בגיבוי סוריה ואיראן.

ההפסד בצפון הוביל לתבוסה בדרום, עת נמלטנו תחת אש בתום כארבע שנות טרור ומעל אלף נרצחים, עוקרים בדרכינו את יישובינו. זו גם הסיבה העיקרית לניצחון החמאס בבחירות והמשך המרדף הטרוריסטי אותנו, כאשר שדרות ועשרות יישובים בעוטף חבל עזה הפכו מטרות יום-יומיות לטילי הקסאם. זעקת "שחר אדום" המפלחת את האוויר הטעון הופכת את חיי התושבים לחיי חרדה ואימה.

ההצלחה המבצעית האחרונה של המחבלים בתקיפת מוצב צה"ל בעורמה ותחבולה, רציחת שניים מחיילנו וחטיפתו של השלישי ובו בזמן חטיפתו ורציחתו של אזרח בשומרון ופגיעת מספר טילי קסאם משופרים בליבה של עיר המחוז, אשקלון - כל אלה מהווים בראייתי תחילתו של מהלך חמאסי, המונע מתפיסה ברורה ומוכחת שאין מבחינתם עוד צורך בניהול משא ומתן מדיני על מנת להשיג הישגים. והרי ישראל מאבדת את כושר עמידתה תחת נטל הטרור ותמשיך לסגת ללא הסכם ותמורה גם מחבלי ארץ ביהודה ושומרון.

גירוש אחינו מבתיהם וחזרה לגבולות 1967, תוך הריסת יישובינו גם בתוחמת הצפונית ברצועה, הן הסיבות אשר הרימו את ראשו של החמאס הרצחני גבוה יותר והביאו אותו לרדיפה אחרינו מעבר לגבולות הרצועה לעומק שטחנו. הטעויות בולטות וזועקות בניהול המהלכים הכושלים, לרבות ויתור על שליטה בציר "פילדלפי" והכשרת הקרקע להחדרת כלי משחית לתוך הרצועה - בדגש על קטיושות, טילים נגד מטוסים ונגד טנקים, טילי גראד ואמצעי לחימה נוספים.

האיפוק כחולשה

לאור מציאות עגומה זו, פועל יוצא לכישלון המוחלט פרי מדיניותם של שרון ואולמרט, על ראש הממשלה לעצור ולשנות כיוון. שילמנו מחיר יקר, אל לנו להמשיך בדרך, כשהאיפוק הינו מרכיב של חולשה והתמורה הפלסטינית באה לידי ביטוי באלימות, הסתה וטרור. אריאל שרון, שיהיה בריא, אינו בתמונה ואינו יכול להודות בטעות הטרגית, אך אהוד אולמרט יכול לעשות זאת גם בשמו ולחדול באופן מיידי מתוכניותיו ההזויות המכונות "התכנסות".

התשלום ששילמנו כבד עד מאוד, לא רק בשל הכישלון הצבאי ושחיקה ביכולת ההרתעה, אלא גם ובעיקר בשל השבר האדיר שנפער בקרבנו כחברה אשר השליכה עשרות אלפי יהודים מבתיהם, ללא תוכנית שיקומית ראויה והותירה אותם ללא חלופות של בתי קבע, מקורות פרנסה ואמצעים נוספים למחיה בכבוד - והפקירה ביטחונם של אלפים רבים נוספים ללא אמצעי הגנה ויכולת ניהול חיי שגרה, שקט ושלווה, בביתם מבצרם.

וכעת, בחלוף כמעט שנה מהיום המר והקשה, עת החל הצבא הטוב בעולם בסיוע המשטרה לעקור כל חלקה טובה בהנחיית

 הממשלה, שב צה"ל ליישובים החרבים להשיב מלחמה שערה. איזה מצב אומלל ולצערי צפוי. איני משוכנע שניתן במהירות ובקלות לשקם את הריסות ההתנתקות וחורבנה, הן מהבחינה הצבאית והן מהבחינה המוראלית, אך ניתוח המשמעויות למהלכי ההתנתקות המקולקלים והסקת מסקנות מיידיות להמשך המדיניות הינו חובתו של מנהיג.

עת לאסוף את השברים ולא להמר יותר על גורל העם והמדינה, כאשר אויבינו המרים יודעים להסיק מסקנה אחת בלבד: טרור גורם לבריחה ומתן ללא משא ומתן, הסכם ותמורה. נסיגה תחת אש מתפרשת ככניעה, מערערת את יכולת העמידה, מבקעת את כושר ההרתעה ומותירה אותנו חלשים וחסרי אונים. בעת הזו נדרש ממקימי "קדימה" להודות בטעותם האסטרטגית. כולנו היינו מאושרים אילו נדרשו נאמני הדרך - או ה"מורדים", כהגדרת רבים - להודות בטעותם עת התנגדו נחרצות למהלכי שרון-אולמרט, אך המציאות מלמדת שתחזיותיהם השחורות מ"אתמול" מתפוצצות בפנינו היום. על ממשלת האולמרט לא לחשוב יותר על "מתנות חינם" ולמנוע המשך הידרדרות חלקלקה ומסוכנת, פן יהיה מאוחר.