דפ חדש
ג'וני דפ מודיע כי הוא כבר מזמן לא הילד המורד של פעם. לא שזה מפריע לו להתקשט במסקרה בסרט החדש של "שודדי הקאריביים". אסי עזר הלך לברר איפה נגמר הגבר ומתחיל הקפטן
בר מזל שכמותי: בשבוע שעבר זכיתי לשני דייטים עם ג'וני דפ, פעם אחת ראיון מצולם לתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" ופעם אחת בראיון עיתונאי ל"פנאי פלוס" על תקן כתב אורח. בניגוד לשלוש וחצי הדקות שקיבלתי לראיון הטלוויזיוני, עבור העיתונות הכתובה הסכים הדפ לפנות מעט יותר זמן (שני מפגשים של 20 דקות, אם להיות מדויקים). הראיון, שנערך במלון בוורלי ווילשר המפואר (פינת רודיאו דרייב, למה לא) התקיים לכבוד צאת הסרט "שודדי הקאריביים 2: תיבה של גבר מת". הפעם, אחרי שקללת הפנינה השחורה הוסרה מעל ספינתו בחלק הראשון, קפטן ג'ק, הלוא הוא דפ, יוצא להרפתקה חדשה: עליו למצוא את ליבו הפועם של קפטן דייבי ג'ונס (ביל נייטי), אדם שנראה כתמנון וללא ספק אחת היצירות הממוחשבות המרתקות שנראו על מסך הקולנוע.
זהותו המינית של הקפטן כבר די ברורה. ג'וני דפ
עם כובע גנגסטרים שמסתיר מעט את עיניו, חולצת וי אפורה, ג'ינס מחמיא ושלושה קעקועים, ג'וני נראה חתיך וצעיר מתמיד, משימה לא פשוטה כשאתה כבר גבר בן 43. ולא, הוא ממש לא מודאג מעניין הגיל: "אני מברך על הגיל, זה נהדר", הוא מספר, "חששתי קצת מהשלב הזה כשהגב שלך מתחיל לכאוב כל בוקר, אתה מתחיל ללכת מצחיק והתנוך של האוזן שלך נופל, אבל מצד שני, תמיד חיכיתי להתבגר. אני זוכר שכשהגיע 40 חשבתי 'וואו, מגניב'. פתאום מגיעה תחושת אחריות. וזה לא שלפני זה יצאתי לבלות כמו משוגע, אבל פתאום הרגשתי שזה בסדר גמור ללכת לישון ב-21:30", הוא מחייך, "למה לא בעצם?"
תכירו את ג'וני דפ החדש: בוגר, רציני, שקול ורגוע, בטח כבר לא הצעיר המרדן ששונא את הוליווד. לא מעט שערוריות נקשרו בעבר בשמו של דפ, מהשחתת חדר במלון ועד מסיבות סמים ואלכוהול. היום הוא אומר שהתקשורת מעט הגזימה, שהבד בוי שכל כך אהבו להציג בעיתונות הוא בעצם ילד טוב קנטאקי, ושהתקשורת כמנהגה, נטפלה אליו. אם אתם ממש רוצים לדעת מי אשם, אז לדעתו זאת הסדרה שגילתה אותו, "רחוב ג'אמפ 21" ("21 jump st") שאותה עזב במפתיע בשיא הצלחתה. מדובר בסדרת להיט מתחילת שנות ה-90 שעסקה בסוכנים סמויים שהתחזו לתלמידי תיכון וחשפו פרשיות שבהן היו מעורבים בני נוער.
למה אתה כועס על "רחוב ג'אמפ"?
"תשמע, הסדרה הזאת היתה בית הספר שלי. זה היה אימון מצוין להיות מול המצלמה חמישה ימים בשבוע במשך שבעה חודשים בשנה. אבל הדבר שהיה חשוב לי לשמור עליו מאז ומתמיד הוא הזהות האישית, והם יצרו בלבול בין הדמות שלי ובין האני האמיתי. הם מכרו את הדמות כאילו היא אני ולא ממש יכולתי להתנגד לזה, הייתי רק צריך להיות הבחור הזה שציפו ממני להיות. למרות התהילה והכסף, לא יכולתי להישאר שם יותר. הייתי אומלל. לא יכולתי ללכת למסעדה בלי שיהיו עליי 20 צלמים שיחטטו לי באוכל. כשהצלחתי לצאת מהחוזה הזה החלטתי שאני בחיים לא אתן לעצמי להיגרר למצב הזה שוב, ושמעתה אני אעשה רק מה שאני אוהב".
בגלל זה עזבת את לוס אנג'לס ועברת לגור בצרפת?
"צרפת היא מדינה מדהימה עם תרבות יפהפייה שתמיד ריתקה אותי, זה עיקר העניין. מעבר לזה, כשחקן, תמיד משכה אותי תעשיית הסרטים של אירופה, מעריכים שם יוצרים, מעריכים שם יצירות, וגם היין שם מצוין". הוא מגחך.
המעבר לצרפת קשור ודאי גם לבת זוגו בשמונה השנים האחרונות, השחקנית והזמרת הצרפתייה היפהפייה ונסה פאראדי. לזוג שני ילדים: לילי רוז מלודי (שנולדה ב-1999) וג'ק (שנולד ב-2002).
אז לדבר בצרפתית אתה כבר יודע?
"בוא נאמר, שאני יכול לנהל שיחה. אני יכול לשרוד שיחה, יותר נכון".
כשצפיתי בחלק הראשון של "שודדי הקאריביים" נפעמתי מאישיותו הצבעונית של קפטן ג'ק ספארו. ג'וני כצפוי, לא ישחק את דמות הפיראט הצפוי והשבלוני (הגבר, החתיך, המאצ'ו). להפך: הוא הוסיף ממדים לדמות הקפטן והפך אותו לספק שיכור, ספק הומוסקסואל. נוכח התוספות, לא היה מאושר ממני באולם. "הנה גיבור סרטי הפעולה ההומו הראשון", חשבתי לעצמי. מתברר שגם בדיסני חשבו ככה, אבל הם, איך לומר, לא ממש התלהבו כמוני.
קראתי שכשהאולפנים ראו את הסרט הם קצת נבהלו מאיך שבחרת לשחק את ג'ק.
"נבהלו זאת צורה מנומסת לנסח את מה שהלך שם. ניסיתי להסביר להם שהסרט יכול להתמודד עם זה. גם ככה יש לך בסרט את אורלנדו בלום וקירה נייטלי שמחזיקים את סיפור האהבה של הסרט, יש לך את הרשע, יש לך את האפקטים ולמעשה יש לך סרט שממש יכול להחזיק בלי קפטן ג'ק ואז אתה מכניס אותו לתוכו, והוא מביא טעם כל כך ייחודי שזה מרתק. הוא לא סוחב על הגב שלו את התפקיד המוביל בסרט אלא את החוט המקשר. הרגשתי שלסיפור יש בסיס מספיק טוב שמאפשר להשתעשע עם הדמות".
חששת שבדיסני יטילו וטו?
"באופן אישי חשבתי שהסיטואציה היתה קורעת מצחוק. הם היו כל כך מודאגים ולקחו את זה כל כך ברצינות ואני השתעשעתי מכל העניין. הם היו מאוד קרובים להעיף אותי מכל המדרגות ואני הייתי בסדר עם זה, בסדר גמור.
ידעתי שאני מכיר את הדמות ושהם צריכים לסמוך עליי, או שזה פשוט לא יעבוד". בסופו של דבר דיסני החליטו ללכת עם ג'וני, החלטה שמאוד השתלמה להם בקופות (הסרט הראשון גרף למעלה מ-600 מיליון דולר ברחבי העולם). למרות זאת, בחלק השני שעולה לאקרנים השבוע, לא נלקחו סיכונים מיותרים, מה שאומר שזהותו המינית של הקפטן כבר די ברורה: הוא חובב נשים, נקודה. יש לו אפילו רומן שמתבשל על אש קטנה עם ארוסתו של וייל טרנר (אורלנדו בלום), אליזבת (קירה נייטלי). לעזאזל יש להם אפילו סצינת נשיקה.
איך היה להתנשק עם קירה?
"זה היה די מוזר, היא בת 23 ואני בן 1,000, מה שהפך את הכל למאוד מביך. קירה ואני חברים כבר כמה שנים ופתאום שמים אותנו במצב מוזר. זה הפך להיות יותר פעלול טכני מאשר נשיקה אמיתית".
אז בוא רק נבהיר משהו, קפטן ג'ק לא הומו?
"לא יודע ואני גם לא חושב שזה משנה כל כך".
אתה לא יכול להכחיש שיש בקפטן ג'ק המון צדדים נשיים.
"אתה חושב?" הוא מגחך מתחת לשפם.
אני פשוט תהיתי, מה הצדדים הנשיים שבך?
הוא חושב לרגע. לא נראה לי שהוא בא מוכן מהבית לשאלה הזאת. "כולנו מחוברים לצד הנשי שלנו איכשהו", הוא פותח, "אני גדלתי עם שתי אחיות גדולות, אז אני חושב שלקחתי מהן המון. חוץ מזה, אני לא יודע מה זה צד נשי. אם אני אוהב שירה זה אומר שאני נשי? מעבר לזה, חשוב לי להבהיר שאת הדמות של ג'ק ביססתי על חבר שלי, קית ריצ'רד מהרולינג סטונס, כך שהכיוון היה יותר כוכב רוק משוחרר".
ומה לקית היה להגיד כשהוא צפה בסרט?
"קודם כל אני חייב לציין שפחדתי פחד מוות מהתגובה שלו, אבל היא היתה מצוינת. הוא מאוד תמך, היינו מסתובבים הרבה ביחד פעם והוא לא היה מודע לזה שאני שואב ממנו מידע על איך להתנהל לפני הצילומים של 'הפיראטים'".
אז רק לסיכום, ג'ק בטוח לא הומו?
"בטוח".
אוף. אני אולי הפסדתי בקרב הזה, אבל בקרב של לשחק את הדמות כמו שהוא רוצה, ג'וני ללא ספק ניצח. על הסרט הראשון הוא היה מועמד לאוסקר וגם בסרט השני הוא מפגין יכולות משחק משובחות ותזמון קומי מצוין. המעריצים מחבקים אותו וסיור קצר בשדרת הכוכבים ההוליוודית, סמוך לתיאטרון הסיני המפורסם, מוכיח זאת. הדבר היחיד שמעניין את התיירים ואת האמריקאים כאחד זה להצטלם לצד טביעות רגליו וידיו של הדפ. השחקן הלא שגרתי נמצא ללא ספק בשיאו.
מה הדבר הבא?
"דווקא לא סרט. אני וחבר השתעשענו ברעיון של לעשות מוזיקה ולהקליט שירים מתחילת המאה בחידושים ודבר הוביל לדבר, מצאנו חברת תקליטים שהתעניינה ומפיק ופתאום יש לנו את בונו ששר שם וניק קייב, זה מטורף".
אתה שר שם?
"לא, אני רק מנגן. זה יוצא מדהים".
ובקולנוע, עם מי בא לך לעבוד?
"אני חושב שלארס פון טרייר מדהים. אם אתה מדבר איתו תגיד לו שאני מחכה לטלפון". הוא צוחק, אבל ההתרגשות נראית בעיניו. "יש לו חוש הומור מאוד בריא ועם זאת הוא ניגש לעבודה שלו בצורה מאוד רצינית. הוא מרתק. הוא מהבמאים האמיצים שכשהתקרה נופלת תוך כדי צילומים הוא לא יגיד קאט. הוא מסתקרן ממה שיקרה וגם אני ככה. אני פוחד מקאטים, כי יש כל כך הרבה מה לתת במצבים האלה ואני חושב שהוא במאי שיודע את זה".
הראיון עומד להסתיים, היחצנית כבר עצבנית ואני טרם הספקתי לדחוף את האג'נדה הישראלית. רגע לפני שאני נפרד מג'ון ג'ון, אני בודק האם גם הוא הולך להצטרף לגל ההיסטרי של כוכבי הוליווד שפקד אותנו לאחרונה. "אני מת להגיע לישראל, היא בהחלט ברשימה של המקומות שאני רוצה להגיע אליהם השנה", הוא אומר באופן שנשמע די אמין. רגע לפני שהוא יוצא מהחדר ולוקח עימו את כל הגלאם ההוליוודי שהוא פיזר, אני עוד מספיק לירות לעברו "אל תהיה מאלה שרק מבטיחים, תבוא!". "אני אבוא", הוא מוסיף בקריצה ואז נעלם לעבר האופק, כמו פיראט אמיתי.
לפנייה לכתב/ת 
