חיפה: יוצאים לראות טילים וכתבים זרים
סירנות, מקלטים ורקטות ארוכות טווח - עוד שבת שגרתית של לחימה עברה על חיפה, והשגרה כבר עושה את שלה. תושבים רבים אזרו אומץ ומילאו את הטיילת. רבים מהם באו לצפות באטרקציה הלוויינית: הכתבים הזרים
שעת ערב, קצת לפני שקיעה. בטיילת לואי פוסעים זוגות יד ביד. קשישים נחים על ספסל, כלבים מושכים את בעליהם ומשפחות עם ילדים עורכות תצפית על הנוף הנפרש לפניהן - ממרגלות הכרמל ועד ראש הנקרה. בימים של שגרה מדובר במחזה שכיח באחד ממוקדי התיירות המרכזיים של חיפה.
אבל בשבת הזו, שבה נשמעו לפחות שבע סירנות עולות ויורדות והדי פיצוצים הרעידו את הזגוגיות, מדובר בהתנהלות שמעוררת יותר מתהייה אחת. מקלטים? חדרי ביטחון? בחיפה, כך נראה, כבר הספיקו לשכוח.
הנה למשל הדס צור. בת 49, תושבת מרכז הכרמל, שפשוט לא יכולה להיות סגורה בבית. כלב הסמוייאד שלה, שון, הצטרף לטיול ויחד הם נחו על מושב אבן המשקיף אל הצפון. "זו שעת מפגש של כל הכלבים", היא מספרת בזמן ששון מנסה את מזלו עם בולדוגית צרפתיה קטנה. "אני יושבת כבר שעתיים ומחכה לראות איך זה נראה כשחלילה נופל טיל".
למה לראות את זה?
"למה רק לשמוע? במקום להיות בבית ובחרדה הכי טוב לראות בו זמנית. להיות עם הקירות זה יותר מפחיד מאשר להיות בחוץ".
גם מרים ופרי לסלו, בשנות השבעים לחייהם, החליטו לצעוד לטיילת - מרחק של עשר דקות מביתם. באקט של הומור, חיקה פרי קול אזעקה וכל הנוכחים הזדעקו ממקומם. "אני עושה מכל דבר צחוק" , הוא מבהיר - ומגלה שזו הפעם הראשונה שהוא מגיע לטיילת מאז תחילת המלחמה. "באנו לטייל כדי לרענן את הגוף. את הנוף הזה אפשר לראות אצלנו מהבית. אני מסתכל בעיקר על בתי הזיקוק, לראות אם נפל שם משהו. אם כן - נכנסים לאוטו ונוסעים מפה. חוץ מזה שום דבר לא מפריע לי".
השואו. כתבת ה-BBC ליז דוסט (צילום: דורון גולן)
רק דקה חלפה - וצליל הסירנה נשמע בחוצות העיר, כמו בהזמנה. יושבי הטיילת מביטים זה על זה, ובמפתיע - נותרים במקומם. לצד המעקה מביט יורם בן רחמים אל האופק. כן, גם הוא כמו כולם גר לא רחוק והחליט לשאוף קצת אוויר. "הנה הייתה נפילה בים", הוא מצביע על הרקטה הנוחתת מיד לאחר שנשמע קול נפץ עז. "הכל בים. אני מקווה שגם נסראללה יטבע שם".
אז גם אתה באת כמו כולם לספור טילים?
בן רחמים מזועזע. "מי שאומר כזה דבר - הייתי מאשפז אותו ב'טירה'. אני באתי סתם לשואו של כל רשתות הטלוויזיה".
השואו שעליו מדבר בן רחמים הוא מקבץ של עשרות כתבי טלוויזיה מהארץ - ובעיקר מחו"ל - שתפסו כל אחד פינה לאורך מסלול ההליכה. הם תוקעים שמשיה, מוניטור, כבלי שידור וצלחת לוויין, ומדי שעה מסקרים עבור הרשתות הזרות את "קו האש" - הטיילת בחיפה.
יעל ושלמה, בני 70 משכונת הדר-עליון, מגיעים כמעט כל יום עם רכבם כדי לשמוע את הדיווחים בחי. על ספסל בטיילת הם מתצפתים על עמדת השידור של ה-BBC מסכמת יום נוסף של ירי לעבר חיפה. "זו הפעם ראשונה שאני רואה איך משדרים וזה מאד מעניין", מספרת יעל. "זאת עם החולצה הורודה משדרת מאד יפה, היא כוכבת".
גם לבני הזוג האלה, מתברר, הצפירה לא ממש משבשת את התוכניות. "השבוע ראינו איך טיל נפל לים. המים קפצו למעלה לגובה ואז נהייתה פטרייה לבנה כמו עשן", מתאר שלמה. "כשזה בים אני מבסוט. ראינו גם איך שראש העיר התראיין והתחילה אזעקה", מוסיפה יעל. "זאת מה-BBC נעשתה אדומה, אבל המשיכה לשדר".
"כשעמדתי עם ראש העיר בזמן האזעקה חשבתי מה לעשות", מתארת ליז דוסט, כתבת ה-BBC WORLD את האירוע מנקודת מבטה. "יונה יהב היה בר מזל, כי זה היה בסוף הראיון אז אמרתי לו 'זהו, כדאי שתרוץ'. אנחנו, הצוות, חיכינו עוד קצת ואז נכנסנו פנימה. בכל זאת, יש לנו אחריות".
"שגם נסראללה יפול לים" (צילום: שלמה ברודו)
דוסט, כתבת וותיקה, מכירה את ישראל מקרוב. בין השנים 1994-1999 הוצבה מטעם הרשת בארץ ומאז היא שבה לכאן בקביעות.
הפכת כאן לסוג של אטרקציה.
אני מקווה שלא. האטרקציה היא הנוף המדהים ואני מקווה שכך יישאר. כולם נמשכים לטיילת הזו להינות מהנוף. פגשתי כאן צעירים, מבוגרים, ניצולי שואה, אנשים שהולכים עם כלבים. זה נותן לנו לחוש מה אזרחי חיפה מרגישים. התושבים באים לומר שלום, נותנים מחמאות, מספרים על חיפה - וזה נחמד. זה מאפשר לנו להיות חלק מהעיר ולשקף את מה שקורה. מישהו אפילו נתן לי את ספר הזוהר במתנה כדי שאקח איתי לגבול.
היית חוזרת לכאן לביקור פרטי?
יש לי רגש כלפי חיפה, ועצוב לי שזה מה שקורה. אבל אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שגם אם אנחנו כבני אדם נהנים מחיפה, משהו מאד אלים קורה בישראל ובלבנון.
לא הרחק מדוסט, בטיילת הקטנה של מגדלי פנורמה מנהל ג'וליאן ריצ'לט מעיתון ה"בילד" הגרמני ראיון. בסופו, הוא מנסה לברר איך להשיג שכפ"צים חסיני כדורים. "אנחנו נוסעים הרבה לצפון, לאזור זרעית.
בחיפה אנחנו בעיקר ישנים ואוכלים". הוא מספר ל-ynet. "לפעמים פוגשים כאן קולגות שמכירים היכרות מוקדמת. פגשתי פה כתב מרויטרס שהכרתי בדיוק לפני שנה בסדרת הפיגועים בלונדון".
בדיוק באותה שעה מתנהלים בשמשיה של NBC חילופי משמרות. הכתב מארק פוטר, שנשלח לתגבר את הרשת המשדרת לשלושה מוקדים, מזדרז לחדרו כדי לנוח 40 דקות לפני השידור הבא שלו. "צוות שלנו מניו-יורק, מיאמי, לונדון וישראל נמצא פה כדי לכסות את האירוע. זה סיפור אקסטרים רציני שתפס את העולם ואנחנו מנסים לסקר אותו מכמה שיותר זוויות".
אז זו סוג של פגישת מחזור בשבילכם פה?
כן, בדרכים שונות זה מה שנהיה. מה שטוב זה שעובדים עם הרבה אנשים שיש להם ניסיון.
וזמן לשתות איזו בירה בלילה, יש?
בירה לא תעזור, אני שותה מים וקפה.
