מזכרת נצח: קברי המלכים
השטח שייך לצרפת, הכניסה עוברת בחצר של משפחה ערבית, ובמקום עצמו נקברו פעם בני משפחתה של מלכה קדמונית, או אולי מלכי יהודה או אולי כלבא שבוע. ברוכים הבאים למעורב ירושלמי במיטבו: עתיקות מרשימות בכל קנה מידה, היסטוריה ארוכה ומגוונת, הווה מורכב ופתלתל, ושלל אגדות ואמונות
תארו לכם אחוזת קבר מפוארת החולשת על מספר דונמים, חצר כניסה ענקית, פירמידות ועיטורים רבים, מדרגות מכובדות המובילות אל הרחבה, מערת קבורה עם אבן גולל מרשימה, בורות מים ותעלות המובילות את מי הגשם אליהם. עכשיו דמיינו שכל זה חצוב בסלע בצורה מלאכותית ושכל זה קיים בירושלים כבר 2,000 שנה.
מערת קברי המלכים נחשבת לאחת מהגדולות ומהמפוארות שבאזורנו ומאז ומעולם פקדו אותה מטיילים רבים אשר התרשמו מגודלה וצורתה. היו אפילו מי שטענו שהמערה צריכה להיחשב לאחד מפלאי העולם העתיק.
כיום שייך המתחם לצרפת ודגל הרפובליקה מתנוסס מעל למערה, בחצרה בית של משפחה ערבית. הכניסה אל המתחם היא דרך דלת מתכת בפינת הרחובות דרך שכם וסלאח-א-דין, בסמוך ל"אמריקן קולוני" ולסניף משרד המשפטים במזרח העיר. למקום אין שעות פתיחה רשמיות, ובמהלך שעות היום יש לדפוק בחוזקה על הדלת או לצלצל בפעמון (בתקווה שהוא פועל). הכניסה כרוכה בתשלום 3 שקלים.
שודדי המערה העתיקה
שתי תעלות מים לניקוז מי גשמים ילוו את הירידה במדרגות החצובות בסלע. מי הגשם ניגרים אל בורות אגירה ששימשו כמקווה טהרה. בבור בעל שני הפתחים שבתחתית המדרגות הצטלם לו למזכרת הרצל, שביקר במקום עם פמלייתו בסתיו 1898.
שער אבן מקושת בתחתית המדרגות משמאל מוביל אל חצר מרובעת. החצר נחצבה בעומק של כמעט עשרה מטרים, חציבה שהיתה כרוכה בפינוי של כ-20 אלף טון אבן. מעל לפתח המערה היו בעבר, לפי עדויות, שלוש פירמידות שפארו את המתחם. במערה עצמה לא פחות מ-48 מקומות קבורה, אך במשך השנים נשדדו הקברים (סרקופגים) שהיו במקום. מימין לכניסה מחילה, בה ניתן לזחול מטרים ספורים עד לחדר קבורה. חדרים נוספים נמצאים מימין ומול הכניסה. מומלץ להצטייד בפנס.
הרצל והפמליה במתחם קברי המלכים, 1898
יוספוס פלביוס, שתיאר את המתחם במאה הראשונה לספירה, מספר על מלכה בשם הלני, אשר באה לירושלים מחדייבּ שבאזור צפון עיראק (כורדיסטאן). כיום ידוע שמשפחה זו התגיירה ובנתה ארמון כנראה באזור עיר דוד של שלהי תקופת בית שני ותרמה אוצרות לבית המקדש וסייעה לעם בזמני בצורת (משנה יומא ג,י וכן בתוספתא, פאה, ד, יח) . יוספוס הוסיף וסיפר כי בנה של הילני, מונבּז (ששמו "מונצח" בפאב שפועל במגרש הרוסים), שלח את עצמות אמו ואחיו לקבורה במרחק "3 ריסים מירושלים" (קדמוניות כ, ד) ומערת קבורה זו משויכת להלני ומשפחתה. לזיהוי המוטעה שלה כקברי מלכי יהודה אחראים האירופאים של ימי הביניים. מקום קבורתם של המלכים מוזכר במקרא ("וַיִּקָּבֵר עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד", דברי הימים ב', כא') אך מעולם לא נמצא.
בשנת 1863 החל לחפור במתחם המערה החוקר הצרפתי דֶה-סוסִי (De Saulcy). הוא עשה זאת באישור הסולטן הטורקי, במקביל לחיפוש לוחות הברית בהר נבו ולחפירות נוספות סמוך לשער הרחמים. אגב, עוד ב-1847 הורה המושל הטורקי לחפש אוצרות במערה, אך אלה לא נמצאו מעולם. אולי נשדדו קודם לכן ואולי לא הוטמנו מעולם. גם קונרד שיק, אחד מגדולי חוקרי ירושלים, הקדיש תשומת לב לאתר ושרטט במאה ה-19 מפה מדוייקת של המתחם והמערה.
הכניסה לקברי המלכים, 2006 (צילום: רון פלד)
החוקר הצרפתי מצא במקום ארונות קבורה, ועל אחד מהם כתובת בעברית "צדה מלכתה" - אולי כינוייה היווני של הליני המלכה. דה סוסי הנלהב היה משוכנע שזהו ארונה של רעייתו של מלך יהודה האחרון, צדקיהו. כאשר בארון אחר נמצאו עצמות אדם, נזעק היישוב היהודי בעיר, והחכם באשי, חיים דוד חזן, התלונן על כך בפני סר מונטיפיורי ואחרים, ואלה שכנעו את הממשל הטורקי להפסיק את החפירות. דה סוסי הספיק להבריח את ממצאיו, ואלו שוכנים היום במוזיאון לובר בפריז.
צרפתים וצדיקים
במטרה לשמור ולשמר את המקום, ניסה לרכוש את המתחם בשנת 1864 הבנקאי היהודי-צרפתי יצחק פריאר (Pereire), אך ללא הצלחה. עשר שנים מאוחר יותר ניסתה את מזלה גם יהודיה מצרפת בשם ברטה אמליה ברטראנד. היא שילמה עבור המקום 30 אלף פרנק והוא נרשם בטאבו כשטח צרפתי תחת נאמנות הקונסול הצרפתי בירושלים. לאחר הרכישה הכריזה ברטראנד: "ידעתי נאמנה כי המקנה הזאת השדה והמערה של קברות המלכים תקום לאחוזה לצמיתות לעדת ישראל להשתמר מכלל חלול ותועבה ולא תבולע עוד מידי זרים". ברטראנד בנתה חומה מסביב למתחם ובקתה לשומר. במהלך העבודות במקום שוב חוללו קברים, ויהודי העיר העבירו את העצמות שנמצאו לקבר שמעון הצדיק הסמוך. בשנת 1886, לאחר מות אב המשפחה, ניתנה המערה כמתנה לממשלת צרפת, ומאז מתנוסס מעליה דגל צרפת. בשנים האחרונות, אגב, ישנם מחקרים המנסים להוכיח כי מתחם הקבורה שייך למדינת ישראל ולא לצרפת אולם לא בפוליטיקה עסקינן.בפי יהודי ירושלים כונה המקום "מערת כַּלְבּא שבוּע", הלא הוא חתנו של רבי עקיבא וכינויו הארמי של יהודי עשיר מירושלים בתקופת בית שני והחורבן, שסברו כי נקבר במערה זו. מסורת נוספת, אחרת, גורסת כי זו מערת קבורתו של כלב בן יפוּנה (תלמוד ירושלמי, תענית ד, ב). במשך השנים כונתה המערה גם קבּור א-סלאטין (קברי הסולטנים) וכן קבּור אלמולוכ (קברי המלכים, כשמה העברי). בל"ג בעומר נהגו יהודי העיר לבקר במערה, להדליק בה נרות ולהתפלל לעילוי נשמות הצדיקים שעל פי המסורת נקברו במקום.
לתשומת לבכם: בעקבות הכתבה על מערת צדקיהו מאפשרת החברה לפיתוח מזרח ירושלים ביקורי בודדים באתר במהלך יולי ואוגוסט בימים א', ג' ו-ה' בין השעות 12:00-14:00. כניסה: 16 שקלים לאדם. לפרטים: 02-6277550
- הסיור הבא: המנזר הבנדקטיני באבו גוש
- לסיורים הקודמים לחצו כאן
