אחים להצלחה

"יש לנו ארבעה הורים", אומר פרופסור דאוד בשותי מהפקולטה למתמטיקה, ואחיו, פרופסור נאדר בשותי מהפקולטה למדעי המחשב, מהנהן בראשו בהסכמה. "הורינו, חנא ונאהי, השקיעו את כל מאודם וכל אשר להם בחינוך ארבעת ילדיהם. והדוד והדודה, אשר גרו איתנו, עזרו ככל יכולתם. זה היה בית פועלים, אבא היה שרברב, שהשקיע הכל בחינוך ילדיו. כאשר עבדנו עם אבינו ועם הדוד שלנו, בכל קיץ, בעבודת השרברבות, אמר לנו אבא שאם נהיה משכילים לא נעבוד יותר כשרברבים".

ההשקעה, אכן, הניבה פירות. אחיהם של דאוד ונאדר, זוהיר, סיים את הפקולטה לרפואה על שם רפפורט, והוא רופא בקנדה. האחות, עיניה, למדה אנגלית ולומדת כיום לתואר שני באוניברסיטת חיפה.

הוריהם של האחים בשותי הם משפרעם במקור, שם לא היה בית ספר תיכון ורק הראשון בכיתה בבית הספר בשפרעם קיבל מלגת לימודים בבית הספר התיכון בנצרת או בחיפה. חנא בשותי היה השני בכיתתו ולכן חזר על לימודיו בכיתה ח' פעם נוספת, כדי להיות הראשון ולזכות במלגה הנכספת. אולם אביו נפטר וחנא נאלץ לוותר על חלום הלימודים ולעזור בפרנסת הבית. את חלומו הגשימו ילדיו.

"אבא האמין כי אם נלמד בבית ספר טוב, בתוספת כשרון ומעט לחץ מצידו, אכן נצליח", אומר פרופסור דאוד בשותי. מסתבר שהנוסחא הזו הצליחה. דאוד בשותי עשה חייל בלימודיו, ונאדר, אחיו הצעיר ממנו בשמונה שנים, הלך בעקבותיו, כמו גם האח השלישי, זוהיר. לנאדר היה זה אתגר כפול ומכופל, שכן התברר כי הוא סובל מלקויות למידה. רק לאחר שנים, כאשר היה כבר פרופסור, הוא הבין זאת במבט לאחור. "סבלתי מזיכרון קצר ונאלצתי לפתח את הנוסחאות בעצמי, בשעה שחברי ללימודים פשוט 'שלפו' אותן מזיכרונם", הוא מחייך.

הדודים עזרו בתשלום שכר הלימוד

משפחת בשותי היא משפחה קתולית, אבל חנא בשותי חשב שבית הספר האורתודוכסי טוב יותר, ולכן רשם את ילדיו לשם. הקתולים שילמו בבית הספר הזה שכר לימוד גבוה בהרבה, והדוד והדודה, חשוכי ילדים, אשר התגוררו עימם, עזרו בתשלום שכר הלימוד הגבוה, ועד היום הם לאחים בשותי כהורים.

אמם, נאהי, הייתה השניה בין הבנות במשפחתה. אחותה נישאה בגיל צעיר, והיא הפסיקה את לימודיה כדי לעזור בפרנסת הבית, ברעיית הכבשים והפרות. היא לא התערבה בלימודי ילדיה, גם משום שלא היו בידיה הכלים לכך. אבל האב, בלי להבין צרפתית ובלי לדעת קרוא וכתוב בעברית, הושיב תמיד את ילדיו כדי שיקראו באוזניו את שעורי הבית שלהם. למרות שלא הבין, תמיד הצליח לתפוס כאשר לא היו מוכנים.

את לימודי התיכון לא סיימו האחים בשותי בהצטיינות. לדאוד אפילו לא הייתה תעודת בגרות. הוא הגיע לטכניון בגיל 16 וסיים את לימודי המתמטיקה בהצטיינות, עוד לפני שהייתה לו תעודת בגרות. הדיקן דאז, פרופסור בנימין שוורץ, ראה את ציוניו הטובים ואמר לו: "דאוד, הבגרות כבר לא חשובה, אבל כדי שהדברים יהיו מסודרים, תשלים אותה בבקשה".

לנאדר, בגלל לקות הלמידה, היה ציון 6 בשפות, אבל 9-10 במדעים. על סמך הישגיו המצויינים במדעים הוא התקבל לפקולטה לכימיה, ואחר כך עבר למדעי המחשב. דאוד כבר היה דוקטורנט בטכניון, ונאדר פנה לכאן בהשראתו. כאשר למד, כבר היה דאוד בפוסט דוקטורט בשוויץ ובארה"ב.

זוהיר התקבל אף הוא לטכניון, לפקולטה להנדסת חשמל, אך עבר לרפואה לאחר שנה, בעיקר בלחץ ההורים. הוא עבד חמש שנים במרכז הרפואי רמב"ם, ביחידה לטיפול נמרץ, והיום הוא רופא בקנדה, עם התמחות ברפואה פנימית, ריאות וטיפול נמרץ.

"ארבעת ההורים שלנו, שהם אבא, אמא, הדוד והדודה, באו לטקסים בטכניון", מספרים האחים בשותי. "אבא כל הזמן התעניין אם יש כבר פרנסה ממה שלמדנו. גם אחרי שקיבלנו דוקטורט, הוא התאכזב שעדיין אין לנו פרנסה בכבוד", הם צוחקים.

התייעצות משפחתית

נאדר, אשר עשה גם תואר ראשון במתמטיקה, הסכים שההורים יבואו רק לטקס קבלת הדוקטורט. היום הוא מתמטיקאי בפקולטה למדעי המחשב, ואחיו דאוד – בפקולטה למתמטיקה. דאוד עוסק יותר באנאליזה, ברצף של מספרים, ונאדר במתמטיקה דיסקרטית (העוסקת בכמות סופית של אלמנטים). הם מתייעצים רבות, אך לא בתחום המחקר עצמו. בעיות מיוחדות מעצם היותם שני אחים פרופסורים באותו מוסד אין להם, חוץ מהפעמים שהדואר מגיע בטעות לאח השני. הטכניון להם הוא בית שני. "אני נמצא כאן מגיל 16", אומר דאוד. "נאדר היה בקנדה תשע שנים, היה חבר סגל באוניברסיטת קלגרי, וחזר לטכניון בשנת 1999".

נאדר החליט באחרונה ללמוד לכמורה, והיום הוא כבר עוזר לכומר. ההורים חששו בתחילה כי העיסוק בדת יפריע לקריירה האקדמית של בנם, אך כאשר נוכחו לדעת כי זה רק עוזר לעבודה ולחיי היום-יום שלו, מחדד את ערכיו ומנחה אותו בדרכו – נחה דעתם.

"יש לנו בפקולטה למתמטיקה פרופסור שהוא רב, דני הרשקוביץ", מחייך דאוד. "עכשיו יהיה לפקולטה למדעי המחשב פרופסור שהוא גם כומר".

קהילתם הקטנה חשובה להם מאוד. דאוד לימד בהתנדבות בבית הספר התיכון שלה, במשך 25 שנים, וייסד את המגמות הריאליות בארבעה בתי ספר. תלמידים רבים שלו באו בהשראתו לטכניון. ונאדר תורם לקהילתו בדרכו המיוחדת. ילדיהם, כך הם מקווים, יילכו בדרכיהם ויבחרו במדע ובהשכלה הגבוהה, אולם הם רק יתוו להם את הדרך, אך לא יכפו אותה עליהם. הם מקווים שכאשר ילדיהם יגיעו לטכניון, הם ימצאו את אותו מוסד מצויין שקיבל אותם בזרועות פתוחות לפני יותר משנים וארבעה עשורים.