הגדוד הראשון שיצא: "יצאנו עם זקן כמו נסראללה"

כשעה וחצי לפני שהחלה הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה סיימו אתמול (יום שני) לוחמי גדוד "חרב" צעידה רגלית של כעשרה ק"מ מתוך שטח לבנון ועד לישראל. בכך סיימו לוחמי הגדוד הדרוזי פעילות של 29 ימים של פעילות רצופה בלבנון, והיו לכוח הראשון שיצא החוצה לקראת יציאת כוחות צה"ל מלבנון.

"פתאום נעלמו בעיות המשמעת בגדוד, לא היו בעיות ת"ש, לא תלונות, החיילים היו ממוקדים במשימה שלהם - איתור מחבלים, משגרים ואמצעי לחימה. אני בטוח שאחרי החודש הזה הם יצאו הרבה יותר מחושלים", סיפר ל- ynet מפקד הגדוד, סגן אלוף וג'די.

בימים האחרונים לשהייתם בלבנון, כשהפסקת האש הקרבה ברקע, נכנסו חיילי הגדוד לעומק השטח. ביום רביעי שעבר קיבל המג"ד וג'די הוראה לנוע עם כוחותיו רגלית מאזור הכפר עיתרון לעבר אזור ברעשית ובית יהון הנמצא במרחק של עוד כ-12 קילומטר מהגבול. "ההנחיה ניתנה לנו במסגרת הרחבת הפעולה שאישר הקבינט. התחלנו תנועה בחושך, צעידה ארוכה ולא קלה. בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר הגענו והרגשתי שמשהו לא בסדר, כוחות אחרים שהיו צריכים להיות באזור לא נמצאים". וג'די התקשר לאוגדה על מנת לבדוק את נסיבות העניין. "אמרו לי שבינתיים הוקפאה הרחבת הפעולה כדי למצות הסדר מדיני וכך למעשה נשארנו באותה נקודה עד אשר הגיע האור ירוק בסוף השבוע מחדש".

חיילי הגדוד פגעו מאז יום רביעי ועד להפסקת האש בתשעה מחבלים, ובחולייה שביצעה ירי טילי נ"ט לעבר טנקים באזור בינת ג'בל. כאשר התקרבו כוחות נוספים למרחב בסוף השבוע היו כבר חייליו של וג'די הוותיקים ביותר בגזרה. "זיהינו מחבלים תשושים ועייפים, נראה שנגמרו להם המזון והמים. הם נראו כמו אנשים שלא מבינים מה קורה סביבם". הפעילות בברעשית הייתה האחרונה של הגדוד בדרום לבנון ולאחריה כאמור הגיעו הלוחמים לישראל, ל-48 שעות התרעננות, לאחריהן ייתכן שישובו ללבנון.

"החיילים הבינו שהם שומרים על הבית"

בימים האחרונים כבר התבדחו חיילי הגדוד כי גידלו זקנים כמו של נסראללה במשך הימים הרבים בשטח. המג"ד מלא הערכה לחייליו. "כשנכנסנו בחזרה לישראל אמרתי לחיילים כמה אני גאה בהם. השגנו הישגים יפים, וחוץ מפצוע קל ברגל, חזרנו ללא נפגעים".

"זקן כמו של נסראללה". החיילים שבים הביתה (צילום: דובר צה"ל) 

החיילים, מספר המג"ד, אכלו אמנם במשך החודש האחרון הרבה שימורי טונה ופיתות, אך זכו לטעום גם לבנה שהעבירו להם בני משפחותיהם. "זו הרגשה מדהימה לאכול פתאום לבנה מתחת לאיזה שיח". החיילים יצרו במהלך הלחימה קשר עם משפחותיהם באמצעות מכשירי הטלפון הסלולרי של הקצינים בגדוד. כך הם שמעו על נפילות הקטיושות, חלקן גם סמוך לבתיהם. "כשהיינו בפנים שמענו על הנפילות של הרקטות בישראל, אפילו בכפר שלי במע'ר. זה רק חיזק את התחושה של כולם כי הם הבינו שהם מגינים כל הבית", אומר וג'די.  

החיילים החלו את פעילותם בדרום לבנון עם תחילת המלחמה במשימה בת 3 ימים בכפר מרווחין. לאחר המשימה, שבו לארץ, התארחו אצל משפחה בצפון - אכלו, התקלחו ותוך שעות כבר שבו לפעילות במרון א-ראס - שם ניהלו קרב במהלכו חשפו אמצעי לחימה ופגעו במחבל. לאחר עשרה ימים כבר התקדמו ליעד הבא, מרחק 10 קילומטרים - עיתרון. "היינו שם תשעה ימים, זיהינו חוליות נ"ט, פגענו במשגר קטיושות אחד, הרגנו לפחות שני מחבלים", סיפר וג'די. מעיתרון כאמור המשיכו החיילים לאזור ברעשית וכך השלימו חודש רצוף של לחימה בלבנון.