רוח הקיבוץ לא הופרטה
אסור לספור את ההרוגים הקיבוצניקים מול ההרוגים התל-אביבים. אבל מותר לחדול מההתקפות על הקיבוצים, שאולי הפריטו את הכלכלה - אבל לא את הערכים
ההתמודדות של ישראל עם החזית הצפונית הסיטה את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מסדר היום האזרחי ומהנושאים הכלכליים-חברתיים שהשפיעו כה רבות על תוצאות מערכת הבחירות האחרונה. חלק חשוב מהחזרה לשגרה אחרי סיום הלחימה הוא דיון מחודש בנושאים אלו, לאור ההתמודדות של הממשלה ושל העורף עם האירועים בצפון.
שכבות רחבות בציבור הישראלי גילו סולידריות, רוח התנדבות וכושר יוזמה מפעימים ממש במאמץ לסייע לתושבים בקו האש. בין היתר, התבלטו הקיבוצים - בקו העימות ומחוץ לו - בהיערכות ארגונית מרשימה. אותם קיבוצים, שנכחו בדיון הציבורי של השנים האחרונות בעיקר על רקע תהליכי השינוי, הוכיחו כושר עמידה גבוה, לכידות חברתית וסולידריות.
17 חיילים בני קיבוצים נפלו במלחמה - כמעט 20 אחוזים מקורבנותיה, שעה שתושבי הקיבוצים מהווים שני אחוזים בלבד באוכלוסייה. ולמרות זאת, אני חולק על ההשוואה שערך האלוף שטרן: אינני סבור שיש להשוות בין מספר הנפגעים בקיבוצים לבין אלה שבאו בתל-אביב. אני משוכנע שגם בתל-אביב קיימים צעירים רבים שסופגים ערכים של שירות משמעותי.
מנגד, המלחמה הפתיעה ציבור גדול במדינה, שהיה משוכנע שהקיבוצים הופרטו ופסו מן העולם. אז זהו, שלא. הקיבוצים אולי הפריטו את התשלום על מוצרי הצריכה, אבל לא הפריטו את הערכים. גם אחרי שני עשורים של משבר קשה, וכאשר הם נמצאים עכשיו על מסלול של צמיחה, שמרו הקיבוצים על ערכי הליבה שבשמם נבנה הרעיון הקיבוצי; ערכים של סולידריות, ערבות הדדית, שותפות גורל ושוויון בסיסי.
בשם הערכים הללו התנהלו יותר מ-50 קיבוצים תחת אש במשך חודש ללא דופי, תוך שהם שומרים על חיים סדירים, דאגה עד לאחרון החברים ומשק כלכלי, שהמשיך לתפקד ככל יכולתו גם בימים הקשים ביותר. בשם הערכים הללו ארחו קיבוצים שחיים מחוץ לטווח האש יותר מ-15 אלף אורחים במשך חודש ימים, תוך שהם עונים לכל בקשה בהתנדבות ובהתלהבות אין קץ. מספרים שגידאמק הוציא חצי מליון שקלים ביום על עיר האוהלים שלו, שקלטה 5,000 אורחים. אז תעשו את החשבון.
הקיבוצים עברו שינויים רבים בשנים האחרונות, בדיוק כמו החברה הישראלית כולה. אבל כושר העמידה והסולידריות שגילו החברים עם מגזרים אחרים, משרטטים את גבולות החזית החדשה עבור הציבור כולו: החזית האזרחית. בעידן של הפרטה בכל תחומי החיים במדינה, האחריות החברתית מוטלת פעמים רבות על כתפי האזרחים ותלויה בהתארגנויות קהילתיות יזומות. חשוב וצריך להיאבק על מימוש מחויבותו של השלטון באשר הוא לאזרחים, אך אין להזניח את טיפוח היזמות, האחריות והסולידריות של החברה האזרחית.
במשך שנים נע הדימוי הציבורי הרווח של הקיבוצים בין תנועה שאבד עליה הכלח, לבין גוף שהתבסס על חשבון מגזרים אחרים בחברה הישראלית. האירועים האחרונים הוכיחו שלמרות הקשיים הלא מבוטלים של העשורים האחרונים, לא רק שהחברה הקיבוצית חיה ובועטת, אלא שיש לה גם הרבה מה לתרום לחברה הישראלית כולה. למרות השינויים המהותיים שנכפו על הקיבוצים, הצלחנו לשמור על מסגרת ערכית של סולידריות חברתית ושל חינוך ליוזמה ולאחריות אישית, שאפשרו את ההתמודדות המרשימה עם האירועים בצפון.
האחריות החברתית של הקיבוצים לא תמה עם שוך הקרבות. עכשיו, עם החזרה לסדר היום האזרחי, מן הראוי שהתנועה הקיבוצית תתייצב בחזית, על מנת שנבנה יחד מסגרות לחינוך אזרחי שיעודדו אחריות אישית ויתפקדו כרשת תומכת של סולידריות קהילתית. רק כך תצליח החברה הישראלית להתמודד עם הקשיים שעוד צפויים לה, במישור הביטחוני ובמישור האזרחי כאחד, מבלי להותיר את השכבות החלשות מאחור.
גברי בר-גיל הוא מזכיר התנועה הקיבוצית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
