המסע להחרבת הרשות
מעצרי הבכירים הפלסטינים והפגיעה בסממני הריבונות לא ישיגו קלפי מיקוח וגם לא יחזקו את המתונים. לישראל יש כנראה מטרה אחרת
בסוף השבוע הצטרף הד"ר נאסר א-דין א-שאער, סגן ראש הממשלה ושר החינוך הפלסטיני, לרשימת בכירים הרשות אשר נחטפו בידי הכוחות הישראליים בחודש וחצי האחרונים. הערב נעצר גם מזכ"ל המועצה המחוקקת, מחמוד א-רמאחי. נכון לרגע זה מוחזקים עמיתיהם של שרת החינוך תמיר, המשנה לרה"מ פרס, יו"ר הכנסת איציק ועוד רשימה ארוכה של חברי פרלמנט פלסטינים במרתפי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בפני מי שמבקש למצוא הגיון כלשהו במדיניות הישראלית הזו עומדות שתי הנחות עיקריות: האחת - שחטיפת הבכירים הפלסטינים נועדה להשיג קלפי מיקוח כדי להאיץ את שחרורו של גלעד שליט. להנחה הזאת אין הרבה על מה להתבסס, כיוון שעד כה, מבצעי החטיפה הראוותניים לא הביאו לתזוזה כלשהי בעמדת הפלגים המחזיקים בשליט. דרישתם של אלה הייתה ונשארה שחרור האסירות, הקטינים והאסירים הוותיקים.
יתרה מזאת, אם הפלגים היו מעוניינים בשחרור דמויות פוליטיות בכירות, הרי שעוד מלפני גל החטיפות האחרון יושבים בכלא הישראלי כמה מבכירי המערכת הפוליטית הפלסטינית, דוגמת ראש התנזים ואיש הציבור הפלסטיני הפופולרי ביותר, מרואן ברגותי; מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת; מנהיג החמאס בגדה המערבית שייח' חסן יוסף, ועוד. העובדה היא שאלה לא נכללו מלכתחילה ברשימת הדרישות של הפלגים, ואין סיבה להניח שהגדלת הרשימה תשנה את עמדתם בעניין זה.
ההנחה השנייה היא שתפיסתם של בכירי הזרוע המדינית של החמאס, ביחד עם מכבש הלחצים שמפעילה ישראל - לצד הקהילה הבינלאומית - על המערכת הפלסטינית מאז ניצחון חמאס בבחירות, נועדה למוטט את התנועה האיסלאמית ולהחזיר למרכז הזירה את תנועת הפתח המתונה. ואולם גם הנחה זו היא חסרת שחר, כיוון שניסיון העבר מלמדנו שככל שהעם הפלסטיני חש שגורמים חיצוניים, ובראשם ישראל וארה"ב, מנסים להשפיע על המערכת הפוליטית שלו, תמיכתו בחמאס רק מתחזקת.
בכל מקרה ראוי לציין כי נכון לעכשיו, מעצרם של השרים וחברי הפרלמנט השיג את ההיפך הגמור, שכן הוא מעכב את הצטרפות הפתח לממשלת האחדות המתגבשת לאחר ההסכמה על מסמך האסירים. אנשי החמאס, שדווקא מעוניינים בשותפות עם הפתח ואף יזמו אותה, מתקשים להבין כיצד הממשלה החדשה תוכל לתפקד באופן יעיל יותר אם גם חבריה יעמדו תחת איומי חטיפה, ודורשים את שחרור עמיתיהם לפני הרכבת כל ממשלה חדשה.
נותרה, אם כן, אפשרות שלישית, אשר באופן מבהיל מסתמנת כריאלית מכולן: ישראל אינה מעוניינת לא בפלסטינים קיצונים וגם לא במתונים, אלא מבקשת למוטט כליל כל סממן ריבוני-ממסדי פלסטיני באשר הוא, ולגרור את המערכת הפלסטינית לכאוס מוחלט. ולאור ההתקפות החוזרות ונשנות על מבני הפרלמנט והממשלה בעזה וברמאללה, כמו גם מעצרם של כרבע מחברי הפרלמנט וכשליש משרי הממשלה, יש לא מעט הגיון בקולות כגון אלה של סגן יו"ר הפרלמנט, חסן חרישה, ושל שר האוצר לשעבר הד"ר סלאם פיאד, אשר קוראים לפרק את הרשות ולהחזיר את המפתחות לישראל. אם זו כל-כך מעוניינת בהם, הם אומרים, שתיקח אותם בחזרה, ושיבושם לה.
אורלי נוי, מגישה ופרשנית פוליטית ברדיו "כל השלום"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
