שרדונה, שיראז וליקרים ישראליים לקינוח

ראשית רקנאטי: שרדונה, ברברה ושיראז רזרב. מבין שלושתם הבחירה שלי (במיוחד בחדר העבודה החם שלי), היא בשרדונה. השיראז יתאים יותר לחורף. הברברה הוא יין קל ולא מורכב, דובדבני, אבל חומצי מאוד. יין לאוכל, שדורש קירור. נמכר ב- 59 שקל לצרכן וקשה לומר שהתאהבתי בו.

"רקנאטי שרדונה 2005" - שרדונה 2005. ליקב אין שרדונה בסדרת רזרב, אבל דומה שדי בשרדונה הזה, שלדברי אנשי היקב, נמכר היטב. הענבים ליין זה באים מכרם בן זימרה וממנרה, הצפוניים שבכרמים של היקב. השרדונה הוא בהחלט הצלחה, ולמרות שהיינן, לואיס פסקו, הוריד את כמות החביות החדשות שבהן מתיישן היין, זה, האחרון, עדיין ידבר למי שאוהב מגע של אלון בשרדונה שלו. היין חמאתי ונעים, עם חומציות טובה שנותנת לו תחושה קלה יותר בפה. למרות שקשה בימים חמים אלה לחשוב על להעמיד משהו להתחמם קצת, אפשר לשתות את היין קר, אבל לא ישר מהמקרר. תנו לו קירור טוב, ואחר כך רבע שעה בחדר כדי לקבל טמפרטורת הגשה. ילך מצוין בארוחה חלבית או צמחונית טובה, עם מאכלים לא מתובלים מדי. מחיר מומלץ לצרכן: 59 שקל.

"רקנאטי שיראז רזרב 2004" - שני שליש מהענבים ליין זה נבצרו בכרמי מנרה, ושליש באים מכרמי היקב בעמק יזרעאל. זהו שילוב מעניין של השפעות האקלים הקריר יותר של הגליל העליון עם החום היחסי של העמק. הענבים נבצרו בהפרשים של שבועיים לערך, הותססו ונסחטו בנפרד, והיין עורבב רק לאחר יישון של כמה חודשים בחביות. אחרי יצירת הבלנד, המשיך היינן ליישן את היין עוד בחביות, כך שסך הכול היין היה 14 חודשים בעץ. שליש מהחביות היו חדשות, כולן צרפתיות.

זהו יין בעל צבע סגול עמוק, אטום. האף עדיין סגור אבל ניתן להבחין בניחוחות של דובדבנים ופרי כהה שמשתלבים היטב עם החבית. זהו יין חומצי למדי, מרוכז ומאוד טאניני, מתובל ומשרה תחושה חמה. הוא מתאים לאוכל כבד יחסית, ובכלל, הייתי שומר ושותה אותו בחורף. מכיל 14% אלכוהול ומחירו המומלץ לצרכן - 89 שקל. השיראז רזרב נמכר רק בדרך היין, ורק עם קופון שמורידים ומדפיסים מאתר האינטרנט של היקב. שיהיה.

"Saltram Shiraz 2003" - יין לא יומרני, שמחירו המומלץ לצרכן הוא 53 שקל. צבע דובדבן יפה, סגול, אף מאוד נעים. בפה – מתיקות פרי במכה הראשונה, טאנינים טובים, יין מתובל עם סיומת ארוכה ומתובלת. יתאים גם לקיץ החם שלנו, ובטח לערבי "על האש". 13.5% אלכוהול ובמחיר הזה מדובר על אחלה יין. יבואנית: החברה הסקוטית.

ומה לקינוח? ליקרים כמובן

למרות שליקרים הפכו פה לבון טון של המטבחים הביתיים, ובמיוחד הלימונצ'לו, שיותר ויותר חברים, ידידים ומודעים חוטאים בהכנתו, מעטים לוקחים את התחביב שלהם הלאה ומייצרים ליקרים למכירה מסחרית. הרוב המכריע של אלה עובדים אז מהבית, ומוכרים "בסביבה" ובירידי אוכל מקומיים.

עודד ועופר, שני אחים, פתחו לאחרונה מפעל קטן לייצור ליקרים, בשם "ליקרז" - (Likerz). הבקבוקים נושאים בגאון ציור של מכשפה רכובה על מטאטא. השניים מייצרים כמות בלתי נתפסת של סוגי ומיני ליקרים מפירות שונים (וחלקם משונים), חלקם טובים, חלקם פחות. המפעל ממוקם בכפר יחזקאל, יש לו כל האישורים הדרושים ואפילו תעודת כשרות של המועצה האזורית גלבוע.

ליקרז מציעים סט שלם של ליקרים של קפה - נקי, עם קינמון או עם הל. הקפה-קינמון, למרות שאין בו, מפגין ארומות של קוקוס... ליקר הקפה עם הל הוא בהחלט מקורי. בנוסף, יש להם ליקרים של פירות, כמו תות, פסיפלורה, בננה וליקרים של לימון - לימונצ'לו - על מגוון טעמים ותוספות. מכל המגוון, אהבתי יותר את משקאות הקפה וליקר גוגואים, שיש לו ריח של שקדים, הוא מתובל ונחמד ביותר. ריכוזי האלכוהול נעים סביב 30% פלוס, אך יש גם ליקרים עם ריכוז נמוך יותר של כהל - 16%, לקפה, למשל. המחירים סבירים וניתן לקנות את הליקרים או לברר מקומות קניה קרובים אליכם באתר החברה. כמעט כל המשקאות חייבים להיות מקוררים היטב להגשה ואפשר להשתמש בהם כתוספות לגלידה, עוגות וכד'.