יינות אוסטרלים חדשים ויין ישראלי עם אמירה מעניינת

החברה סקוטית ממשיכה לייבא יינות אוסטרליים במחירים הוגנים למדי - אם יודעים מה לבחור מתוכם... מצד שני, ברי ססלוב מציג יין חדש עם אמירה, איך נאמר? מעניינת.

ונפתח באוסטרלים של הסקוטית: כמה יינות של וולף בלאס, מסדרה שנקראת "Eaglehawk". למי שמחפשים יין שמחירו 39 שקלים ויתן תמורה של 80 - זה לא. אבל גם יין של 39 שקלים שנותן תמורה של 39 שקלים זה משהו בימינו.

האמת, שזאת בכלל שאלה, מה זאת תמורה של 39 שקלים? מידה מעניינת של ארומות ומורכבות? נניח. אולי להשוות למה שמקבלים מהיינות הישראלים באותו מחיר? במחירים האלה, או טיפה יותר גבוהים - אפשר למצוא דלתונים והרי גליל חביבים לגמרי, איזה רקאנטי וברקן, או סגל. כרמל עוד לא שם עם הסלקטד, למרות השיפור, ותשבי לא נמצאים בדיוק בנישה הזאת. המסקנה? יש מבחר ישראלי, אפילו אם היין מתומחר לעיתים גבוה "במקצת".

המצער הוא שגם אם יש יין מקומי, אם רוצים משהו אחר לשם שינוי, צריך ממש לנבור בין הבקבוקים שעל המדפים: יש כמה צ'יליאניים, פה ושם איזה אוסטרלי, אבל מרבית יינות היבוא מתומחרים הרבה יותר מדי גבוה יחסית למחירם בחו"ל. למשל, היין האוסטרלי הבא: המחיר הרשמי של האיגלהוק הוא כ- 50 שקלים. במחיר הזה יש טובים ממנו, ללא ספק. במחיר של 39 שקלים, לכל יינות הסדרה, אתם יכולים להיות רגועים, כמעט לגמרי:

הבחירה הראשונה שלי היא הקברנה סוביניון 2005: צבע עמוק כהה, יפה. אף מעניין ונעים, קצת חייתיות. הכל - למרות שהיין לא היה זמן רב בחבית - מלווה בארומות של קפה ומוקה. טעמי פרי טובים, יין מתובל בסיומת ויבש. ארומות ומורכבות במידה נאה. יופי של יין לכל מה שעולה על הגריל בסוף הקיץ. אם אתם מחפשים יין ליום יום, וכבר יש לכם משהו שבא לכם להחליף איתו מדי פעם - קנו שישיה.

המרלו 2004 - יין חביב, ותו לא. זה יין שלא יהיה בעיה אפילו למי שעדיין לא רגילים ליינות יבשים, אבל יותר מזה אין הרבה מה לאמר. קצת טאניני יותר ממה שהיינו מצפים מיין מסוג זה, אולי, אבל מבחינת יין, הוא מזכיר יותר יינות של 30 שקלים.

אל השרדונה בסדרה הזאת עוד לא הגעתי, אני מתוודה, אבל אני כן יכול לומר שהשיראז-מרלו-קברנה של סדרה זאת רחוק מלהיות הצלחה.

מנגד לאוסטרליה, מהעולם הישן, מגיעים כמה יינות איטלקיים של יקב סרטורי. יקב לא עתיק, אבל ותיק, מאזור ורונה. בסדרה הנמוכה - יין לבן ויין אדום מזנים מקומיים. בסדרה הגבוהה - אמרונה ו-ולפוליצ'לה.

הולפוליצ'לה, במחיר של כ-110 שקלים, הוא עסקה טובה לא פחות מכל יין ישראלי ברמת המחיר הזה. לגבי היינות בסדרה הנמוכה יותר, היין הלבן - מראני, עשוי ענבי גארְגָנֶגָה ומחירו 59 שקלים. יין חביב, קצת לימוני ועדין, אבל לא יותר מזה. היין האדום – הרגולו רוסו 2000 – עשוי מ- 100% ענבי קורבינה. מחירו 75 שקלים, והוא מחיר הוגן למדי לַיין, שצבעו אדום יפה, יש בו הרבה פרי וקצת שקדים. בפה, למרות שהיקב כותב עליו שהוא "קטיפתי", מצאתי שהוא בעל מרקם מחוספס במקצת. זה לא נורא, אפילו מעניין ומעניק ליין משהו שונה שדיבר אלי היטב. סיומת בינונית ארוכה. 13% אלכוהול.

ישראלי שהוא לא ישראלי, עם מילת אכזבה

ברי ססלוב יצא בשנה שעברה לניו זילנד לסיור עבודה בכרמים וביקבים שונים. בין השאר, הוא פגש שם יינן בשם קרייג גאס. גאס הוא היינן של "Marlborough Grape Producers", חברה שעיקר עיסוקה הוא יצור bulk wine והם מייצרים ומבקבקים גם עבור מי שמזמינים אצלם יין. היין שברי ססלוב הזמין הורכב מיינות מכרמי היקב שססלוב אהב באזור מרלבורו ויוצר אחר כך עבורו על ידי היקב שבניו זילנד.

לומר את האמת, יש לי בעיה עם היין הזה. לא שהוא לא טוב. לא שאין בו את אותם מאפיינים שברי עצמו הביא והדגיש בטעימת יינות ניו זילנד הכי מרוכזת שהוא ארגן ונכחתי בה. היין מעניין, טוב - אם גם לא חומצי מאוד - ואפילו, בתור יין יבוא מיוחד – מחירו סביר (77 שקל מחיר מומלץ לצרכן).

הבעיה שלי היא עם משפט קטן אחד ויחיד, על התוית האחורית של בקבוק היין הירקרק. המשפט הזה אומר "סוביניון בלאן מניו זילנד - היין המועדף עלי בקיץ הישראלי". על החתום: ברי ססלוב.

נראה לי שיינן ובעל יקב ישראלי, שיש לו לא מעט זכויות כאן, ונהנה מלא מעט קרדיט בשלולית המקומית הקטנה שלנו, היה יכול למצוא משפט אחר שימצה את התאמתו של היין שהוא מייבא למזג האויר שלנו.

לסיום – קורס יין חדש

מכללת רמת גן פותחת קורס יין. משהו מקביל לקורס הייננים של מכללת תל חי. על פניו, הקורס של רמת גן הוא יותר תאורטי, והדגש שלו נראה יותר שיווקי מאשר חקלאי-ינני; פחות מעבדות וכרמים, ויותר טעימות יין והערכתו. הלימודים יתקיימו בקמפוס ברמת גן פעמיים בשבוע בשעות הערב, סיורים בימי ו'. סה"כ 274 שעות ללא מעבדות וסיורים. מחיר הקורס הוא 13,300 שקל. לפרטים והרשמה: 03-6710000.