"חיזבאללה אחראי להחזיר לי את אודי חי"

מחכה לו, שיבוא: פחות מ-200 מטר מפרידים בין חוף ימה של נהריה לבין ביתה של משפחת גולדווסר. כשהיא ממתינה לשובו של הבן אודי משבי החיזבאללה, נזכרת אמו, מיקי, באודי הילד, שלא אהב להירטב, אך בבגרותו עבר קורס צוללן ומשיט יאכטות. על הילד שעוד כשישב בעגלה הביט בעיניים גדולות על אופנועים שעברו לידו, אהבה שלא נמוגה.

כשמיקי מספרת על תחביביו של אודי, כמו על הכלב 'מישהו' שאודי ואשתו קרנית אימצו, החיוך שלה מתרחב. החיוך, כמו האנרגיות הבלתי נדלות, מפתיע במידת מה. מאיפה נולדים הכוחות האלה, במצב של אי ודאות, שבו אנשים אחרים נכנסים לקיפאון, ומסתגרים בתוך הקונכייה האישית?

"הכוחות נשאבים ממקום לא ידוע. כי מדובר בילד שלי", מבהירה מיקי. "קרנית אומרת שהיא בשביל בעלה תוריד את הירח. אני לא אתפוס לה את הירח, יש רק ירח אחד, אבל אני אמשיך ואעשה את כל מה שצריך עד שיחזור הביתה. עד אז אני כמו נמרה פצועה, והכוחות הם בלתי נדלים. אני שואבת הרבה מהכוחות מהעם שעומד מאחורי. מהם אני מקבלת הרבה אהבה. העם הזה מזרים אלי המון אנרגיה חיובית, שאותה אני שולחת יום-יום ודקה-דקה לאודי. אני רוצה להודות, באמת, לכל העם, שמתגלה שהוא יכול לעמוד איתן, על כל האהבה, האמפתיה, החיבה והחוזק שהם שולחים לי. אין לי מלים להודות לעם הזה".

הערב ב-19:00 תתקיים בכיכר רבין בתל אביב עצרת תחת הכותרת "ושבו בנים לגבולם", שמטרתה להפעיל לחץ ציבורי למען החזרת כל שלושת חיילי צה"ל החטופים הביתה. המשפחות מקוות שזה יעזור. הטלטלות בתקופת אי הוודאות גדולות. מדי יום מגיעים דיווחים חדשים – המתפרסמים פעמים רבות בעיתונות הזרה והישראלית – על מגעים כאלה ואחרים, על משא ומתן. מיקי מספרת שהיא כמעט ולא קוראת עיתונים או רואה טלוויזיה. על הפרסומים היא שומעת רק כאשר עיתונאים מתקשרים אליה ומבקשים תגובה.

רק דבר אחד עוד לא קיבלו ההורים: אות חיים. אישור מדויק, מאומת, על מצבם של בניהם. תשובה לשאלה המנקרת כמו חיידק, כמו תולעת בתת ההכרה: האם הם חיים? בריאים? מטופלים? "אני מאוד רציונלית", אומרת מיקי. "אני יודעת שבמשא ומתן יש תמיד עליות ומורדות. אני מוכנה נפשית לכל אותם עליות ומורדות. אין לי ברירה. אני חייבת ואני מלאת תקווה. אני מאמינה גם בממשלה שלי. אני מאמינה שבאמת עושים הכל כדי להחזיר אותם הביתה. למרות שאני כל הזמן מחפשת ערוצים משלי להגיע אליהם – אל הבנים, ואל האנשים שמחזיקים בהם, בשורה התחתונה אני בהחלט חושבת שהממשלה שלי עושה הכל, אני תקווה שהיא עושה הכל ואנחנו נחזיר אותם הביתה.

"אנחנו שומעים הרבה פעמים הצהרות כאלה ואחרות, ואני מניחה שנסראללה יודע להשתמש בפסיכולוגיה, פסיכולוגיה עממית, פסיכולוגיה אישית. אני לא אפול במלכודת הזו. מבחינתי, כל ההודעות של נסראללה לא רלוונטיות לגביי, אם הוא לא יעמוד קודם כל בתנאי הראשון והבסיסי: אות חיים מהבנים. ולהעביר אותם לממשלת לבנון. כשימלא את האקטים האלה, אז אדע שכוונתו רצינית".

מיקי גולדווסר. צילום: אחיה ראב"ד

כאשר נפגשנו עם מיקי היא הייתה לבדה בבית בנהריה, עסוקה בסידור הניירת הנערמת על שולחנה, במסגרת המאבק לשחרור הבן. היא שומרת כל פיסת נייר, בעיקר מכתבים המגיעים מאזרחים ברחבי הארץ. היא גם משתדלת לענות לכולם. היא גם שומרת על קשר עם בני המשפחה של שאר החטופים. ביום בו נפגשנו חגגו את יום הולדתו של גלעד שליט, שנחטף בעזה. רוב בני המשפחה נסעו לטקס בכרם שלום, מיקי נסעה למצפה הילה, לחזק את ידי שאר בני המשפחה שלא נסעו דרומה.

מתחת לחזות השלווה שמציגה מיקי מבעבעת אש. אש חזקה שמזינה את הכוח שבו היא מנהלת את המאבק, מקור אנרגיה שמסייע לשמור על שפיות גם כשאי הוודאות מטלטלת. אני שואל אותה האם אודי, ניחן בכוחות דומים שמסייעים לו בתקופה הקשה הזו? "קודם כל אודי ניחן בחוש הומור מיוחד. מאוד מיוחד. הוא גדל מוקף בכל כך הרבה אהבה. הוא בן 31, ואני חושבת שמדובר ב-31 שנות אושר. אני מנסה להיזכר באיזשהו קטע אומלל שבחיים שלו – אין כזה דבר. אני חושבת שאדם שחי בשלמות כזאת, בהיותו עטוף באהבה ובביטחון, הוא חזק. יש לו על מה להסתמך, יש לו זיכרונות טובים, אין זיכרונות קשים שיחלישו אותו. חוץ מזה, הוא יודע בבירור איזה אשה נפלאה יש לו. איזה אשה חזקה".

בין המבקרים הרבים שהגיעו לחזק את ידיה של מיקי ושאר בני המשפחה היה גם חזי שי, שנשבה בקרב סולטאן יעקב והוחזר בעסקת שבויים בשנת 1985. שי סיפר לבני המשפחה על תקופת השבי, ולדברי מיקי עודד אותם כי הדברים נראים פחות נוראיים למי שחווה אותם על בשרו.

"כל מקרה הוא לגופו, וגם כל ארגון הוא ארגון שונה. אני לא יכולה להסתמך על מה שחזי אמר לי לגבי אודי. אבל מאוד שמחתי על מה שהוא אמר לי. זה

מחזק נפשית באופן טבעי ביותר. חזי נראה לי בן אדם מדהים. אני מקווה שמה שהוא סיפר לי, שלא התעללו ולא הרעו להם, נכון גם לגבי אודי. זה נוח מאוד להיתלות בכאלה דברים. אבל אני אמא, וכל אמא שלא רואה בדיוק את בנה מול עיניה חוששת בצורה הכי טבעית".

ואז, שוב מופיע בעיניה של מיקי הניצוץ המוכר. מאמא דואגת, היא הופכת לרגע שוב לאמא מזהירה ומאיימת: "אני מוסרת מסר: ידוע לי שאודי היה בחיים, האחריות על החיים שלו היא על החיזבאללה, והחיזבאללה מחויב להחזיר לי אותו בחיים".