"לשואה היתה השפעה עצומה על דעותיו של אבא"
בתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, שוברת שתיקה ארוכה ומדברת על אביה העומד לפרוש מכס המשפט. על המהפכה הגדולה שבה הפך את בג"ץ לנגיש לכל, על הבית והמשפחה ועל ההשפעה הכבדה של ילדותו: "היום ברור לי שלשואה היתה השפעה עצומה על גיבוש תפיסת העולם שלו, שמורכבת מכך שיש חשיבות עצומה למדינה שיהיה לה צבא חזק שיגן עליה - ומצד שני חשיבות עצומה לזכויות האדם וכבוד האדם"
"תקפו את אבא שהוא שמאלן, אחרים תקפו אותו שהוא ביטחוניסט מדי; שהוא נגד החרדים - ואחר כך שהוא מגן עליהם. האמת היא שהוא לא זה ולא זה, אלא שופט על-פי אמות מידה של משפט, יושר, צדק ומוסר".
לא פשוט, מן הסתם, לגדול כבתו של אחד מענקי המשפט של מדינת ישראל. אבל בשיחה עם עו"ד אסתר ברק-לנדס, בת 41, בתו של נשיא בית המשפט העליון היוצא, אהרון ברק, זו נשמעת כחוויה המופלאה ביותר בעולם. ברק-לנדס, הנשואה לאיש התקשורת רם לנדס, היא מנהלת בחברת השקעות פרטית שעוסקת בתחום ההיי-טק. היא סרבנית ראיונות עיקשת, שהסכימה באופן נדיר לחלוק עם ynet את מחשבותיה לרגל סיום תפקידו של אביה בבית המשפט העליון. "מגיל 10 עיתונאים מנסים לפתות אותנו לדבר, ואבא אמר להימנע מזה", היא מספרת בחיוך.
אסתר ברק לנדס. צילום: ניב קלדרון
איך זה לחיות בבית שבו אבא הוא היועץ המשפטי לממשלה, ואז שופט בכיר - עד נשיא בית המשפט העליון?
"חייו של אבא היו מוקדשים לחברה ולדמוקרטיה בישראל עוד לפני שהיה נשיא בית המשפט העליון. מאז מונה ליועץ משפטי לפני יותר משלושים שנה, הוא פועל לטובת המדינה, אבל תמיד הצליח, בדרך פלא, למצוא זמן למשפחה ולילדים שלו. הוא תמיד היה שם בשבילנו, חכם, רגיש, מעורב בחיים האישיים שלנו, תומך ויועץ. אבא הוא דוגמה למי שלא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים בחיי היום יום שלו. הוא הנחיל לנו ערכים של אהבה לזולת, ואחריות ומסירות הדדית. זכויות האדם וערך השוויון אצלו הן לא רק עקרון משפטי אלא דרך חיים. הבית שלנו היה מופת של הכנסת אורחים, של פתיחות וכבוד לאחר. גדלנו בבית שיש בו הרבה חום ודאגה - ויחד עם זאת הוא ואמא ידעו תמיד גם לשחרר ולכבד את הרצונות והשאיפות שלנו ולאפשר לנו להתפתח בכיוונים שונים".
אסתר מספרת כי הקשר בין אביה לאמה אלישבע הוא מושא לקנאה, "זה המודל האידאלי לקשר זוגי... אבא ואמא תמיד חינכו אותנו לתרבות הספר, האמנות, הרחבת אופקים. הוריי היו תמיד עובדי מדינה ולכן מעולם לא היינו משפחה אמידה יחד עם זאת, כבר בגיל צעיר לקחו אותנו ההורים לראות עולם, לראות הצגות, קונצרטים, אופרות ומחול ונתנו לנו את הכלים על מנת שנוכל לבחור ולהתפתח לאן שתחשק נפשנו. אבא ואמא מעולם לא חסכו מאיתנו דבר אך לימדו אותנו תמיד לשמור על צניעות, איפוק ומידתיות".
דיברתם בבית על הילדות שלו בשואה? על מה שחווה?
"עד לאחרונה ממש לא. רק בשנים האחרונות הוא הסכים לדבר על זה ואפילו נסענו לגטו בליטא לפגוש את המשפחה שהצילה אותו. הילד שהוברח מהגטו בתוך שק תפוחי אדמה חזר לשם כנשיא בית המשפט של המדינה היהודית, מלווה במשמר כבוד. זה היה מאוד סמלי. היום ברור לי שלשואה הייתה השפעה עצומה על גיבוש תפיסת העולם שלו שמורכבת מכך שיש חשיבות עצומה למדינה שיהיה לה צבא חזק שיגן עליה ומצד שני חשיבות עצומה לזכויות האדם וכבוד האדם שנשללו ממי שחווה את השואה".
מה את חושבת על הביקורת שהושמעה נגדו לאחרונה, על כך ששאף למנות לבית המשפט העליון רק שופטים שהם "בדעתו"?
"ביקורת היא דבר חשוב ולגיטימי כל עוד היא עניינית. אפשר להפריד בין ביקורת אמיתית שנובעת מתוך חילוקי דעות לגיטימיים לבין ביקורת שנובעת מאינטרסים שלא ממין העניין. דווקא אבא דחף למנות לבית המשפט העליון אנשים כמו השופט מישאל חשין, למרות שידע היטב שדעתם שונה משלו. הוא אף פעם לא התנגד לביקורת והגיב בשוויון נפש גם שתקפו אותו שלא בצדק. הוא יצר בבית המשפט תרבות של ויכוח והסכמה. דווקא חבריו הטובים הם גם מתנגדיו הגדולים וזה אף פעם לא השפיע על החברות ביניהם. אבא הוא מנהיג שרואה עצמו מחנך. יש לו מסירות אין קץ לחברה הישראלית ותמיד הייתה לו מחויבות לפעול במטרה שנוכל לחיות, אנחנו וגם הדורות הבאים, במדינה טובה יותר. זה לא מקרה שאחרי הפרישה הוא מתכוון להקדיש את חיו ללמד ולכתוב מתוך רצון להעניק ולהעביר את הידע לאחרים".
הוא נתפס לא אחת כמייצג עמדות חילוניות ואנטי דתיות.
"זו טעות נפוצה. אבא מאמין במדינה יהודית דמוקרטית, כשלשני אגפי המשוואה יש חשיבות. הוא למשל ביקש שנתחתן בחתונה יהודית מסורתית. דווקא החרדים, כמיעוט, זכו הרבה פעמים להגנת בית המשפט. אבל בכל פעם שפסיקה לא מוצאת חן בעיני מישהו, תמיד מייחסים את זה לאיזו אידיאולוגיה מוקדמת".
השופט ברק עם נכדיו. צילום מהאלבום המשפחתי
איך את רואה את התקופה שלו בבית המשפט העליון? מה השינויים הגדולים שהוא עשה?
"אני חושבת שבתקופתו התרחשה מהפכה בקנה מידה שרק בפרספקטיבה היסטורית אפשר יהיה להבין את החשיבות שלה. אין תחום של המשפט שאבא נגע בו והוא נשאר כפי שהיה. מבקרים אותו, למשל, שהוא פתח את שערי בית
המשפט בפני כל אחד וכל נושא - אבל בכך הוא מאפשר לכל אדם לקבל עזרה והגביר מאוד את השקיפות של הפעילות הציבורית. אנחנו יודעים מה קורה כאשר פעילות השלטון נעשית במחשכים וללא ביקרות. ההשפעה שלו כל כך מקיפה, שקבע מונחים שהיו פעם חדשניים כמו מבחן בוזגלו, מבחן תום הלב והסבירות והפך אותם לנחלת הכלל. עם כל הביקורת העצמית שיש לנו לכולנו על המדינה אנחנו חיים היום במדינה טובה יותר מאשר הייתה בעבר ויש לו, מן הסתם, תרומה צנועה לכך".
אתם 4 אחים וכולכם משפטנים. הייתה לכם ברירה אחרת?
"ברור שכשאתה נחשף בבית לעולם המשפט באופן המרתק והמורכב ביותר מתעוררת סקרנות עצומה ללמוד עוד. אבא גם הקדיש לכל ילד הרבה זמן ועזר לנו ללמוד. הידע העצום שלו בכל תחומי המשפט הוא עוצר נשימה. ועם זאת רק אחד מאיתנו עוסק בעריכת דין וכל השאר פנו לדרכים אחרות. וגם זה בעידודו ובתמיכתו ועל פי אותו עקרון של כבוד לאדם ולבחירות שלו, גם אם זה לא היה לרוחו".
לפנייה לכתב/ת 
