ארבעה זוכים בפסטיבל פותחים מסך

"פותחים מסך", פסטיבל תיאטרון קריאה שנערך בסוף השבוע באולמות צוותא בתל אביב, הצטיין השנה באופן מיוחד ברמתם הגבוהה של המחזות שהשתתפו בו. עם זאת, למרות ההצלחה האמנותית והגלריה המפוארת של שחקנים ויוצרים אשר לקחו חלק בפרויקט הדגל של תיאטרון בית ליסין, נרשמה השנה ירידה מסוימת במספר הצופים. בתיאטרון מדברים על 7,000 איש שצפו בקריאות של עשר מחזות מקור כמו גם בשלוש הצגות המלאות שהופקו במסגרת "פותחים במה", המיועדת לקידום מחזאים ובמאים בראשית דרכם.

צמח. "דפוקים"‏ (צילום: אייל לנדסמן)

1

2

3

4

מתוך כלל הצופים, כ-5000 איש הם רוכשי כרטיסים.

ועדת השופטים, שכללה השנה את הבמאית חגית רכבי ניקולבסקי, הדרמטורגית פנינה גרי והבמאי ניר ארז, העניקה אמש (מוצ"ש) ארבע מלגות פיתוח למחזאים צעירים ומבטיחים. המלגות, שהוענקו מטעם קרן יהושע רבינוביץ' ותיאטרון הצפון, יאפשרו ליווי דרמטורגי צמוד לפיתוח המחזה. מטרת המלגות להביא לכדי העלאת המחזות בהפקה מלאה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" 2007. רשימת הזוכים כוללת את "דפוקים" מאת צדוק צמח בבימוי רוני ניניו; "שניה, חצי שניה" מאת עומר תדמור בבימויה של יוליה פבזנר; "דולפינים" מאת מאיה שעיה ובבימויו של שלמה פלסנר ו"נורה קריגר" מאת נטע גלפמן ובבימויו של אוהד שחר.

בנימוקיהם למתן המלגה ל"דפוקים" כתבו השופטים: "זוהי קומדיית מצבים מקורית, מצחיקה ומרירה, המאופיינת בשפה ייחודית ורבת דימויים המתארת בצורה אנושית מאוד את חייהם של אנשי השוליים. לצמח יש אוזן נפלאה הקולטת את שפת הרחוב והופכת אותה לכדי פיוט מחוספס".

בנימוקיהם למתן המלגה ל"שניה, חצי שניה", כתבו השופטים: "זוהי קומדיה הזויה ומתוחכמת השואבת את השראתה מקומדיות הפשע הקולנועיות ומשלבת הומור שחור ותפניות דרמטיות מפתיעות. תדמור לוקח את הצופה לדרך המתחילה בכביש הראשי וגולשת לדרכים צדדיות וחשוכות כשהוא מצייד אותו בפנס כיס בלבד". בנימוקיהם למתן המלגה ל"דולפינים" כתבו השופטים: "זוהי דרמה משפחתית רגישה ואמיצה הנוגעת באזורי הדמדומים של נפש האדם. ברגישות ובלי פאתוס מצליחה שעיה להציג סיטואציה קשה המעמידה את הגיבורה ואת הסביבה הקרובה לה בטלטלה נפשית קשה". על מתן המלגה ל"נורה קריגר" כתבו השופטים: "בעיבוד חכם, תמציתי ומסוגנן זה לרומן 'והוא האור' מאת לאה גולדברג, הצליחה גלפמן להביא לבמה ניחוחות ממקומות וזמנים רחוקים וכל זה במעט מילים, מבלי לאבד מעומקם של הנושאים המורכבים העולים בו".

מתוך 81 מחזות שנחשפו לאורך השנים במסגרת הפסטיבל, אומצו בסופו של דבר בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי 15 מהם כשהבולטים בהם: "זמן אמת" מאת יהושע סובול ובבימויה של נולה צ'לטון, "יומנים" מאת אורן יעקבי ובבימויה של קארין סיגל, "דצמבר" מאת אורן יעקבי ובבימויה של קארין סיגל, "החולה ההודי" מאת רשף לוי ובבימויו של אלון אופיר ו"מקווה" מאת הדר גלרון ובבימויו של מיכה לבינסון.

הפוטנציאל הדרמטורגי הטמון במחזות שהוצגו השנה בהפקה מלאה מרשים במיוחד כשהבולטת מבין ההצגות היא "תה" מאת רוני פינקוביץ' ובבימויו. פינקוביץ', נחשב אמנם כבמאי בעל רזומה לא מבוטל, אבל כמחזאי בתחילת דרכו, שחתום עד כה על ארבעה מחזות בלבד. "תה", בהשתתפות קאסט מושלם שכולל את זהרירה חריפאי, אלברט כהן, מיכה סלקטר, אנה דוברוביצקי וולדימיר חלמסקי, היא דרמה צובטת לב ומלאת חמלה על משפחה, שתיקות וחסכים. גם את "סיבת המוות" מאת יעל נביא ובבימויה של נויה לנצט ואת "שיר פרידה" מאת אילנית סוויסה ובבימויה של קארין סיגל, סביר להניח שנראה בקרוב על במת התיאטרון הרפרטוארי.