שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    התכנסות או היכחדות

    כדי למנוע טבעת חנק על תל-אביב יש לעסוק מיד בפיזור האוכלוסיה היהודית ברחבי הארץ - ולצאת להתנתקות שנייה

    בשנות ה-30 של המאה הקודמת חדלו צ'כוסלובקיה ופולין מלהתקיים, אולם גם בלי הריבונות, המשיכו אזרחיהן (מינוס היהודים שבהם) לשבת על אדמתם. המקרה הישראלי הנוכחי שונה: אם חלילה תאבד המדינה היהודית את ריבונותה - מה שעלול להתרחש בשל צירוף גורמים דוגמת עימות צבאי קונבנציונלי או גרעיני, טרור נורא מחוץ או מבית, הידרדרות כלכלית קשה, בריחת הון וכוח אדם או אובדן הרוב הדמוגרפי - אזי קיים חשש סביר שהדבר ילווה בהשמדת האזרחים. זו המשמעות האמיתית של סכנה קיומית. לדאבוני, גורמים שונים אכן מאיימים על קיומה של ישראל, חלקם מידיים ואחרים כבר בשער. אם לא נתכונן אליהם כראוי, עלולים אותם גורמים למחוץ אותנו בתוך עשר-עשרים שנה.

     

    במעגלים המרוחקים:

    האיום האיראני הוא גרעיני אך גם צבאי ישיר, כפי שלמדנו במלחמה האחרונה, כאשר נתקלנו בהיקף ההשקעות, בתחכום ובאתגר שהשקיעה טהרן בדרום לבנון. קיים חשש סביר כי איראן תיקח תחת חסותה גם את סוריה, עזה והגדה, וכן את הטרור העולמי. התעוררות האיסלאם הקיצוני בכלל והשיעי בפרט, מטהרן דרך בגדד ועד ביירות, מהווה סכנה ממשית. בנוסף אין להתעלם מתהליכים של התאסלמות באירופה, שמביאים לעוינות מסוג חדש ביבשת ובעיקר לחבירה המוזרה של איסלאם קיצוני עם שמאל קיצוני נגד ישראל.

     

    במעגל הראשון:

    הריבוי הטבעי הגבוה במדינות השכנות לישראל מגדיל בהתמדה את כמות האוכלוסיות ואת צפיפותן. הן צורכות משאבים כגון מים, שחלקם באים על חשבון משאביה של ישראל, ומייצרות ביוב הנשפך בחלקו לישראל. בנוסף, העוני והמחסור בצדו השני של הגבול מביאים מאות אלפים להסתנן לשטח ישראל, במטרה לשפר את איכות חייהם. בכך הם מממשים באורח בלתי רשמי את "זכות השיבה". הגבולות הבלתי אטומים מאפשרים, מלבד הסתננות של אנשים, גם פעילות פלילית רחבת היקף של הברחות. השקעת משאבים וכוח אדם בצדנו הייתה יכולה לאטום את הגבולות עם מצרים וירדן. במקביל נדרשת ישראל להעצים את יכולותיו של צה"ל על כלל זרועותיו, לאור התעצמות היכולות הצבאיות של סוריה ומצרים וכן הטרור הלבנוני והפלסטיני.

     

    בשטחים:

    ברצועת עזה מתגוררים כיום כמיליון וחצי פלסטינים בעוני רב. הכנסתם הממוצעת נעה בין 700 ל-800 דולרים בשנה (לעומת כ-20 אלף דולרים בישראל). הם מיואשים, חסרי תקווה ומוכנים להתאבד, ועל כן, חרף היותם דלים בנשק, מהווים אויב רציני. בעוד חמש שנים תמנה עזה 2.5 מיליון נפש, והמצב האנושי רק ילך ויחמיר. מה יאכלו? היכן יגורו? מי ישקם אותם? סביר שהלחצים יופנו כלפי ישראל, נהיה חייבים להתגונן, ואז נואשם בטרגדיה על-ידי המתחסדים למיניהם. ביהודה ושומרון, נכון לרגע זה, המצב אמנם טוב יותר, אולם גם שם חלה הידרדרות. מספר הפלסטינים בגדה המערבית עומד כיום על 2.5 מיליון, ובליבם מתגוררים רבע מיליון ישראלים. בעוד חמש שנים יגיע מספר הפלסטינים ביהודה ושומרון ל-4 עד 5 מיליונים, ומספר הישראלים לכחצי מיליון. מה מחכה לנו שם? טרור, תקריות ומלחמה.

     

    שינויים דמוגרפיים:

    בתוך גבולות הקו הירוק קיימת מגמה בולטת של הגירה פנימית לכיוון גוש דן. את מקום האוכלוסיה היהודית בפריפריה תופסת אוכלוסיה פלסטינית (המורכבת בחלקה מערבים אזרחי ישראל ובחלקה מפלסטינים שהסתננו). גם ירושלים הולכת ומתרוקנת מיהודים, ובנגב - מי שיכול להרשות לעצמו עוזב ומותיר בעיקר אוכלוסיות חלשות. נכון לעכשיו מתגוררים בדרום הארץ כ-250 אלף בדואים, המיעוט העני ביותר במדינה, עם שיעורי הילודה הגבוהים בעולם. מיעוט זה מלא מרירות וכעס, הבאים לידי ביטוי גם בפעילות עבריינית ועוינת, ונזכיר כי שלושה שדות תעופה אסטרטגיים מצויים במרחב גיאוגרפי זה. אך לממשלות ישראל, המתחלפות במהירות, אין האומץ והנחישות לטפל ביסודיות בסוגיה הטעונה. בינתיים, ללא קשר למלחמה האחרונה, גם הצפון הולך וננטש, והבטחות נוסח "העם עם הגליל" הן מילים נבובות, המסתירות חוסר מעש הרה אסון.

     

    בארץ ישראל המערבית מהווים היהודים מיעוט כבר ברגע זה. ללא רצועת עזה עומד שיעורם על 60%, וישתווה לשיעור הערבים בתוך כ-15 שנים. בסופו של דבר, ב-2020 יתרכזו 6 מיליון יהודים בלב 14 מיליון פלסטינים, מהגליל, דרך הגדה וכלה בירדן. האחרונים עלולים לסגור כטבעת חנק על הריכוז התל-אביבי. זהו איום קיומי ממשי וודאי, שהדרך היחידה למנוע אותו היא לעסוק מיד בפיזור האוכלוסיה היהודית ברחבי הארץ, ובמקביל: לבחור בין אובדן הרוב היהודי לבין התנתקות שנייה.

     

    השינויים הדמוגרפיים מביאים כבר עתה למציאות קשה נוספת: ישראל הופכת למדינה המערבית הצפופה בעולם, ובשל כך התפקוד
    שלה ואיכות החיים של תושביה הולכים ומידרדרים במהירות לרמה של עולם שלישי. עובדה זו גורמת לכך שהרבה מתושביה הצעירים ומהעולים שהגיעו זה מכבר קמים ונוטשים, או מודיעים כי יעשו כן. יש צורך לפעול לאלתר כדי להתקין מערכות תחבורה מודרניות, לבנות לגובה, לחנך את האוכלוסיה לחיים בצפיפות, תוך כיבוד זכויות הזולת, לפשט תהליכי תכנון והחשוב מכל - לאכוף את החוק ולעצור את ההפקרות.

     

    קריסת החוק והשלטון

    זה למעלה מעשור עסוקה המשטרה בציד מתאבדים, כשהיא מקוצצת בכוח ונעלמת מחוצות ערינו. במצב כזה חוגגים השחיתות, הפשע והבנייה הבלתי חוקית, והביטחון האישי הולך ומידרדר. נוכח כל התופעות הקשות הללו, אנו זקוקים נואשות לשלטון מתפקד, מתכנן, בונה, עושה, מחנך ואוכף חוק - ולתקשורת שתעסוק קצת פחות ברייטינג ורכילות, וקצת יותר במעקב אמיתי אחר תפקוד הרשויות. בפועל, ממשלות קמות ונופלות, אף שר אינו יכול להספיק לתכנן, ואם כבר תיכנן - אינו יכול לממש את תכניותיו. לא קיים כאן הליך מסודר של קבלת החלטות, והמדינה מצויה בכאוס ושיתוק. זה אולי האיום החמור ביותר על המדינה ברגעים אלה, וכדי להתמודד עם הבעיות יידרשו גם צעדים לא פופלריים. ספק רב אם בצורת המשטר הקיימת ניתן יהיה לבצע את הכל, והמסקנה המתבקשת היא מעבר למשטר נשיאותי, בו ניתנים לאדם הנבחר הכלים הדרושים להוצאת העגלה מהבוץ.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים