שתף קטע נבחר

אחריות עם אחריות

בתחילת השבוע הבא ייכנסו לתוקף תקנות חדשות להגנת הצרכן בכל הנוגע לאחריות ולשירות אחרי מכירה. מה הן אומרות וכיצד הן יגנו עלינו, הצרכנים. יעל אונגר מסבירה

בתחילת שבוע הבא, באיחור ניכר, ייכנסו לתוקפן תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה). תקנות אלו אמורות להגן על הצרכנים בכל האמור במתן אחריות של היצרנים והיבואנים למוצרים מסוימים שהם משווקים ומוכרים. דלינו כמה מן ההוראות המרכזיות בתקנות החדשות. כעת רק צריך לקוות שהן תיושמנה, ושחידוש זה לא ייוותר בגדר אות מתה.

 

אז מה התקנות אומרות? התקנות מחייבות לתת אחריות למוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, וכן למנגנונים מכניים וחשמליים ברהיטים, בתנאי שמחירם גבוה מ-150 שקל. הן אינן חלות, למשל, על רהיטים (להבדיל מהמנגנונים המכניים או החשמליים בהם). חבל, מפני שזהו תחום פרוץ למדי בישראל, וניתן היה לנצל את ההזדמנות על מנת לעשות סדר גם בכך. יחד עם זאת, אין זה אומר שיצרני רהיטים או יבואניהם פטורים מאחריות. העניין מוסדר בתחום משפטי אחר.

 

כאשר יתקלקל מוצר מאלו שעליהם חלות התקנות, הרי במשך שנה מיום הרכישה תהיה חובה לתקנו. התקנות קובעות במפורש, כי התיקון יחזיר את המוצר למצב שבו היה אלמלא הקלקול. ולא זו בלבד, אלא שחובה להשתמש בתיקון בתקופת האחריות רק בחלקי חילוף מקוריים וחדשים. וכאן מחמירות התקנות מאוד: אם יצרן/יבואן לא יעמוד בחובה זו, יהיה עליו לספק לצרכן מוצר חדש, זהה, או מסוג ואיכות דומים ושווי ערך, או שיהיה עליו להשיב לו את כספו – כל זאת לפי בחירת היצרן/יבואן.

 

חובה לספק חלקי חילוף

אספקת חלקי חילוף היתה מאז ומתמיד בעיה כאובה. לכן קובעות התקנות, כי לגבי מוצרים שמחירם עולה על 300 שקל תהיה חובה לספק לצרכן חלקי חילוף במשך שנה מיום הרכישה. אולם, לגבי שורת מוצרים – כיריים (גז וחשמל), טלוויזיה, מכונת כביסה, מדיח כלים, מקפיא, מיקרוגל, מייבש כביסה, תנור בישול ואפייה, מקרר, מזגן מרכזי ומיני מרכזי, תנור הסקה דירתי הפועל בדלק נוזלי או בגז בישול – חובה לספק חלקי חילוף משך שבע שנים, כאשר הראשונה בהן חופפת את תקופת האחריות.

 

חידוש נוסף הוא חיוב היצרנים/יבואנים לתפעל תחנת שירות אחת לפחות בערים ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה ובאר שבע, או בסביבתן הקרובה. בתחנת השירות יימסרו המוצרים המקולקלים, וממנה יועברו למעבדה שבה יתוקנו. אם ברדיוס של 15 קילומטרים מהחנות שבה קנה הצרכן את המוצר אין תחנת שירות כזו, תשמש החנות כתחנת שירות.

 

מכאן ואילך לא יוכלו היצרנים/יבואנים להסתפק בתיקון חינם של התקלות שהתגלו בתקופת האחריות, ויהיה עליהם למסור לצרכן אישור בכתב שבו תפורט מהות התיקון, ואילו חלקים הוחלפו. עם זאת, לא הוטלה על היצרנים והיבואנים חובה לתקן כל קלקול: אם יוכיחו כי מקור הקלקול הוא בנזק מכוון שגרם הצרכן, הם יהיו פטורים מהחובה לתקן.

 

ישנם מוצרים שלגביהם דרושים היצרנים והיבואנים, כי ההתקנה תבוצע על-ידם, או על-ידי מי שהם הסמיכו לכך. חובה על הצרכנים לציית לדרישה זו, ולא – לא תחול אחריות על המוצר.

 

ישנם מוצרים שצרכן יכול להביאם לתחנת שירות לשם תיקונם, ואת אלה צריך לתקן תוך 10 ימים (אם הובאו לחנות – תוך שבועיים). מוצרים גדולים שניתן לתקנם בבית הצרכן חובה לתקן תוך שבוע ימים לכל היותר. אולם, לגבי שורת מוצרים ישנה הוראה מיוחדת: מקרר ומקפיא יש לתקן תוך יום אחד; כיריים – תוך יומיים; מכונת כביסה, מזגן, תנורי הסקה, בישול ואפייה, מקלט טלוויזיה שגודלו יותר מ-20 אינץ', מדיח כלים ומייבש כביסה – תוך 3 ימים. אם נדרש תיקון במעבדה, תהיה ההובלה על חשבון נותן האחריות, אלא אם כן הקלקול נגרם עקב כוח עליון, זדון או רשלנות של הצרכן, או שימוש בניגוד להוראות היצרן.

 

מקסימום שעתיים המתנה לטכנאי

סוגיה כאובה בעניין ביקורי הטכנאים מקבלת בתקנות תשובה בשני היבטים: זמן המתנת הצרכן וסנקציה נגד מי שטכנאיו איחורו להגיע אל הצרכנים. נקבע, כי זמן ההמתנה לטכנאי לא יעלה על שעתיים מעבר למועד שתואם עם הצרכן. אם יאחר הטכנאי, יהיה על נותן האחריות להודיע על כך לצרכן, ולתאם עמו מועד חדש לביצוע התיקון, בתוך לוחות הזמנים שפורטו קודם. אולם, אם יאחר הטכנאי למעלה מפעמיים ברציפות בתוך פרק הזמן שנקבע בתקנות לתיקון המוצר – יראו את היצרן כמי שהפר את חובותיו על פי התקנות. לקביעה זו עשויות להיות השלכות כבדות, ועל כך בהמשך.

 

סעיף בתקנות מגביר את האחריות המוטלת על החנויות. נקבע בו, כי כאשר נמכר מוצר שמחירו מעל 400 שקל, ואין אפשרות לאתר את היצרן או את היבואן, יחולו כל חובותיהם של היצרן/יבואן על מי שמכר את המוצר לצרכן. ההקלה היחידה שיקבל בעל החנות במצב זה היא לגבי מועדי התיקון – הוא יאלץ לתקן את המוצר תוך 3 שבועות.

 

על מנת למנוע מיצרן/יבואן להתנער מחובות כלפי מי שקנו את המוצר מצרכן, כאשר המוצר נמצא עדיין בתקופת אחריות או שירות, נקבע במפורש כי החובה חלה גם לגבי מי שקנה מוצר מיד שנייה או יותר מזה.

 

חידוש חשוב הוא קביעת הוראות מחייבות ביחס לתעודת האחריות עצמה. ראשית, על המוכר לאפשר לצרכן לעיין בתעודת האחריות עוד לפני השלמת העסקה. לאחר מכן עליו לצרף למוצר תעודת אחריות בשפה העברית, ואם דרש הצרכן – בשפה הערבית. טוב שמישהו בתמ"ת נזכר שבישראל יש שתי שפות רשמיות, וכי קרוב ל-20% מתושביה דוברים ערבית כשפת אם.

 

בתעודה עצמה חייב המוכר לציין את פרטיו ואת תאריך הרכישה, ובה עצמה יצוינו שם המוצר, תיאורו, מספרו הסידורי, שם הדגם ושנת הייצור; תאריך הרכישה; שם היצרן/יבואן, כתובתו, מספר זהות/מספר תאגיד שלו, שמו המסחרי, מספר טלפון ופקסימיליה, וכל פרט אחר שיאפשר לצרכן לפנות ליצרן לשם קבלת שירות; הכתובות ומספרי הטלפון של תחנות השירות. נוסף על כך יפורטו בתעודת האחריות חובות היצרן/יבואן והסייגים להן.

 

התקנות עוסקות גם בתעודת שירות אחרי תקופת האחריות. יצרן/יבואן שמציע לצרכן שירות כזה חייב להביא לידיעתו שורה של פרטים, וביניהם חובות היצרן/יבואן, הסייגים למתן השירות, ואופן ביטול החוזה ביניהם.

 

פרט חשוב מאוד הכלול בתקנות הוא איסור על נותן האחריות לכתוב בתעודה כל דבר שממנו עלולים להבין הצרכנים, כי התעודה מעניקה להם פחות זכויות ממה שהעניקו להם החוק והתקנות. כל דבר מעין זה עלול הרי להטעות את הצרכנים, ולמנוע מהם לממש את זכויותיהם. כעת ישלם מי שיעשה זאת מחיר גבוה על ניסיון לפגוע בזכויות הצרכנים.

 

העונש הצפוי למי שיפרו את חובות היצרנים והיבואנים על פי תקנות אלו הוא קנס של למעלה מ-180,000 שקל. קצת יקר לעומת תיקון מקרר בזמן. אולי זה יעזור לאכוף את התקנות לטובת הצרכנים.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות

 

"המקצוענים" "טכנאי מקררים"

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים