"דליה הצליחה למות בת 19"
שנה חלפה מאז פטירתה של כלת פרס ישראל המשוררת דליה רביקוביץ. בערב מחווה ליצירתה הושק ספר חדש משירים שהופיעו לאורך השנים בקבצים שונים וכאלה המופיעים לראשונה
ערב המחווה למשוררת דליה רביקוביץ, במלאת שנה למותה, לא אמור היה במהותו להיות ערב עצוב ובכל זאת עצוב היה. עצוב מפני שמילותיה הכתובות של רביקוביץ, שהדהדו אמש בחלל צוותא, הם כל מה שנשאר בלי תוספת. "מים רבים", השיר הפותח את ספרה החדש של רביקוביץ, שהוא כולו מילות פרידה אחרונה, מספר על ספינה נטרפת ועל ניצוליה הגוועים ברעב לאטם. הוא מסתיים במילים: "הרעב איום./ האניה לא תגיע לשום מקום./ האניה הזאת/ היא דליה מריה/ היא תטבע היום/ היא טובעת היום".
המשוררת טל ניצן שקראה את השיר, דיברה על אלוזיה ל'סנטה מריה', ספינתו של כריסטופר קולומבוס במסע לגילוי אמריקה. "זוהי ספינה של מגלי ארצות בה מפליגים אל טרה אינקוגניטה. רק בסוף השיר אנחנו מגלים שהספינה היא דליה שמדברת על עצמה בגוף שלישי, כמו במכתבים שהתגלו בספינות טרופות או בין חפציהם של חוקרי ארצות שמצאו את מותם. כשהמכתב נכתב בגוף ראשון יש בו עדיין בקשת עזרה, כשהוא נכתב בגוף שלישי התקווה אבדה, זה מכתב זיכרון".
השירים של רביקוביץ הם אוסף של זכרונות, או כפי שאמר המשורר מאיר ויזלטיר, "רצף מחשבות ורגשות מההווה ומהעבר". ויזלטיר בחר לקרוא את השיר "תמונה מלבנית במסגרת אובלית" החותם את הספר. "כשסיימתי לקרוא את השיר בפעם הראשונה מלמלתי לעצמי, היא מתה בת 19. עם כל הביוגרפיה הארוכה, עם כל הסבל, עם קמצוץ האושר, עם כל העשורים שחוותה כזמנים קשים, דליה רביקוביץ הצליחה למות בת 19 כי היא מעולם לא התנתקה מהעמידה הזו של אישה צעירה אחת מול עולם זקן ועקום. אישה שחוזרת ושואלת שאלות קודרות ושוברות לב שאין להן תשובות". המילים והאשה הם אחד, וכמו בשיר על שמלתה הבוערת של אשת יאסון, בוערות מילותיה של רביקוביץ כמו הנפש והגוף.
"לא מזמן ראיתי ראיון עם דליה ומשפט אחד מתוכו נצרב בי עמוק", סיפרה אגי משעול, "היא אמרה שמשוררים, כמו צוללנים בשארם א-שייך, חיים בסיכון גבוה מעצם העיסוק שלהם במילים. כך היא הרגישה". העברית עבור רביקוביץ היתה כור מחצבים בלתי נדלה ומילים, כלי נשק להשתמש בו.
"המלים (איזה מלים?) רוצחות/ איך רוצחות?/ והרי המלים צחות/ חוצות כביש/ חוצות מרחק/ נשפכות מהלב החוצה./ אם משהו מתפוצץ/ תן לי יד ונרוצה", היא כותבת באחד משירי הספר החדש.
"מה שדליה רביקוביץ עשתה בעברית לא עשו לפניה", אמר אורי ברנשטיין, חבר וקולגה, "היא היתה משוררת גדולה ומה שהופך משוררת לגדולה היא שאינה לרוח הזמן או כזו שהזמן יכול להזיק לה. היא יכלה ליצוק דרכי ביטוי חדשות לתוך עברית יוצאת מן הכלל ולעשות את זה בטבעיות מרובה. כל שיר שלה ברא לעצמו מציאות לשונית חדשה ובכל אחד מהם היתה עוצמה רגשית אדירה. היא היתה מכשפה שהתמודדה עם העולם כאילו יש בכוחה לשנות אותו והדרמה מצויה בהכרה ההולכת וגוברת שלה עוד בחייה שכוחות הכישוף שלה הולכים ותמים, שאין ביכולתה להתמודד עם העולם האימתני הזה שקורס פנימה. שירי ההתבוננות שלה נכתבו בפיכחון מלא ובלשון נחצבת".
