"ברק נתן לגיטימציה לבועה המשפטית בשטחים"

כיצד ייזכר נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, הפורש היום (ה') מתפקידו? האם כמי שהגביר את הביקורת של בית המשפט על המערכת הפוליטית - או דווקא כביטחוניסט שחיזק את אחיזתה של ישראל בשטחים שמעבר לקו הירוק? 9 שרי משפטים התחלפו בממשלות ישראל ב-11 שנות כהונתו של ברק. שלושה מהם מדברים אל מול המצלמה על מורשתו המשפטית והדברים שיזכרו מהעבודה לצדו.

ח"כ יוסי ביילין ממרצ, שכיהן כשר משפטים בין השנים 1999-2001, מתאר את הבועה שיצר כבר קודמו של ברק, הנשיא שמגר, ככזו שיצרה מצב משפטי נדיר לפיו ישראל עושה כרצונה מעבר לקו הירוק בכסות משפטית. בועה, שדברי ביילין, "ברק השלים איתה, והגם שרצה לפוצץ אותה לא חשב שיש ביכולתו לעשות כך". ביילין טוען שבעצם היותו של ברק משפטן בכיר כל כך ובעל סמכות הוא נתן לבועה הזו סוג של לגיטמציה.

יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי מקדימה, שימש כשר המשפטים בין השנים 1996 ו-1999. ח"כ הנגבי מודה שלשני הצדדים המינוי היה מתאים: הוא היה זקוק להילתו של ברק וברק רצה שר משפטים נוח. "באמת היה נוח לתפקד יחד כי הייתה הערכה הדדית ולפחות לי הייתה לי תחושה שהוא מבין שבכל הדברים שנוגעים להובלת רפורמות השר הוא הוא שמוביל ובכל מה שקשור לניהול המנגנונים המשפטיים, המינויים במערכת המשפט והתכנים כמובן הנשיא מתוקף החוק ומניסיונו".

ח"כ הנגבי סיפר על התקופה שבה למד אצל ברק, "ההיכרות הראשונה שלי איתו הייתה בתור תלמיד בקורס בפקולטה למשפטים. הוא היה שופט עליון שבא ללמד סטודנטים צעירים וזו היתה בהחלט חוויה. מה שהיה מרשים שהוא התנהג בצורה צנועה ועממית, לא היה דיסטנס עם התלמידים. זכיתי לראות בפעם הראשונה ולעומק את האישיות המשפטית את האינטלקט ואת החוכמה. עברו כמה שנים ושוב היינו זה במחיצת זה, הפעם בתוך משרד המשפטים. אני רואה את התקופה שלנו המשותפת כתקופה יפה וחשובה למערכת המשפט".