כמו בימי הביניים

מעציב לקרוא את דבריו של ח"כ משה שרוני, שלא נאמרו לאחר הפעלת שיקול דעת. חבל שדרך זו נראית כראויה בעיניו של חבר כנסת במדינת ישראל.

האמירה שאין הגבלה על תקופת הזמן שאפשר להגיש תלונה עקב הטרדה מינית היא דמגוגית, היות וקיימת הגבלת זמן שקבועה בחוק ההתיישנות, לגבי כל עבירה ועבירה. אגב, מרגש לשמוע שמרגע בחירתו, ח"כ שרוני חשב על חקיקת חוק כה מהפכני, אבל המתין דווקא לסיום הדיון בוועדת הכנסת (בנושא נבצרותו של נשיא המדינה) כדי לומר את דברו.

הדברים של ח"כ שרוני מקוממים, דווקא בהקשר שבהם הם נאמרו ומקוממים שבעתיים בשל חוסר הידע הבסיסי שהם חושפים באשר לקושי שאותו חווים נפגעי תקיפה מינית בגילוי אירוע התקיפה. זה דבר מוכר, שלגביו נערכו מחקרים רבים על ידי מומחים בתחום ומוצא ביטוי בהכרעות שיפוטיות. גילוי התקיפה וביטוי מילולי של התקיפה גורם לקורבן לחוות אותו מחדש וברור כי בזמן כה סמוך לאירוע עצמו קיים קושי אמיתי של הקורבן להתמודד עם חשיפה, חקירה משטרתית, חשש להפוך למטרה וללעג.

חבר הכנסת שרוני מוצא פתרון בזק להטרדות המיניות - קורבן שלא דיבר מספיק מהר ימשיך לשתוק. ומה עם המטריד? המטריד, התוקף, הפוגע, בואו נניח לו כדי שלא להפריע. נמאס מכל ההטרדות המיניות, התקיפה והאונס. ואגב, מה זה אומר שמוטרדת מינית מגיעה לעבודה? זה אומר שאין לה ברירה, זה אומר שהיא חייבת להתפרנס, זה אומר שמקום העבודה נכשל בהרחקת המטריד ממקום העבודה.

מה שכל כך עצוב הוא שח"כ שרוני ואנשים שכמותו, שנמצאים בעמדות מפתח, עלולים להחזיר את מדינת ישראל עשרות שנים אחורה. לאחר שבשנים האחרונות כל נושא עבירות המין קיבל את החשיפה הראויה ואנשים התחילו להבין במה מדובר ובתי המשפט מחמירים יותר ויותר בעונשים, עלולים אנשים כמו שרוני להחזיר אותנו לימי הביניים".

עו"ד דיקלה טוטיאן היא מנכ"ל מרכז נגה לנפגעי עבירה מהקרייה האקדמית, קריית אונו

הביאה לדפוס: ורד לוביץ'