בין אדם לחברו? הסכסוכים בספורט הישראלי

היצרים, זה מה שמניע את האנשים בעולם, ואין כמו הספורט כדי להבליט ולהחצין את הדברים שבתחומים אחרים אנחנו לפעמים שומרים בבטן. האגו והכבוד של העוסקים בתחום דורש תחזוק אינטנסיבי במיוחד, וכתוצאה מכך נולדים עימותים לא פשוטים.

לפי המסורת היהודית, הצום, התענית והתפילה ביום הכיפורים אינם מכפרים על עבירות שבין אדם לחברו. לשם כך נדרשת מחילה אישית. עכשיו זה כנראה כבר קצת מאוחר, אבל אולי בהמשך: הנה הם לפניכם – עשרת הסכסוכים הבולטים בספורט הישראלי שדורשים סולחה. מצד שני, בלעדיהם היה לנו פה די משעמם, תודו.

פיני גרשון – רענן כץ

למרות העפלה לגמר היורוליג וסגל שהיום כל אחד היה קונה אותו (יותר נכון, את אנתוני פארקר), העונה הקודמת של מכבי תל אביב נשאה אופי דכאוני משהו. מה חרק בממלכה הצהובה? בלט במיוחד העימות המתוקשר וחסר התקדים בין המאמן פיני גרשון לבעלים רענן כץ. מדובר באירוע מכונן, כי זה מסוג הדברים שמעולם לא קרו וספק אם אי פעם יישנו אצל שמעון מזרחי. איפה הממלכתיות, היכן הכביסה המלוכלכת שנשארת בבית?

האמת, לא ברור מה גרשון רצה מכץ. הבעלים בסך הכל השווה אותו לשתי דמויות היסטוריות בעולמנו, מי יותר ומי פחות: "פיני חושב שהוא מלך המשיח", אמר בהזדמנות אחת, ובאחרת הוסיף כי "אפילו יצפאן לא יספר סיפורי סבתא כמוהו". המאמן, מצידו, פנה למחוזות ילדותו. הוא סיפר בשידור חי ש"חינכו אותי לא להתעלל במוגבלים" וגרס ש"אפילו בגן הילדים מתנהגים אחרת". האמנם?

- אהרל'ה ויסברג

שלמה שרף – אברהם גרנט

הסכסוך הגלאקטי של הדור. אהבה אף פעם לא היתה שם, אבל הקרע הגיע עם פרשיית עזיבתו של שרף את מכבי תל אביב - שלמה היה בטוח שאברם תמך בלוני ובאבי נמני ורקם את המזימה כנגדו. מאז שמונה גרנט למאמן הנבחרת, החיצים נשלחו מעל כל במה אפשרית ותובלו ברעל עסיסי.

גרנט עם פיני בלילי. גם הם צ'ילבות (צילום: ראובן שוורץ)

"אנחנו יודעים מה מצבו, וזה נהדר שמוצאים לו תעסוקה", אמר גרנט לאחרונה, ושרף לא נותר חייב: "אם אני צריך עזרה, הוא צריך אשפוז". כדרכו, גרנט נקט בצעד אסטרטגי מתוחכם יותר – ולקח את 'התחת' הרחק מהביצה בה נשאר שלמה להשתכשך. בזמן ששרף מלעיט את הקהל הישראלי במנת יתר של ביקורת על רקע אישי, אברם שותק ומתחכך באוליגרכים בבריטניה. ישחטו כבש? בתא הכבוד של רומן אברמוביץ' יש רק קוויאר.

- גידו רן

רון קופמן – איצ'ה מנחם 

הפה הגדול של עיתונות הספורט העברית פתח אותו כבר לא מעט פעמים אל מול עיניו המשתאות של יו"ר ההתאחדות לכדורגל. רון קופמן, אחד שלא חושש מעולם לומר את מה שהוא חושב, ראה את איצ'ה מנחם מתחרט בכל פעם שהעז להגיע ל'יציע העיתונות'. על השולחן באולפן, העסקן הוא טרף קל.

אבל מי אם לא קופמן יודע שכדי לשנות משהו צריך להגיע לכרישים, לא לדגיגים. לתאגידים, לא לנהגי האוטובוס. איצ'ה מנסה לעשות ככל יכולתו, וגם אם זו לא תביא אותנו מעולם לאירופה הקלאסית, יש לעזור לו ולא לתקוע מקלות בגלגלים. אז קופמן מתבקש להרים טלפון, להגיד סליחה (לפחות על הברוטאליות) ולהציע לאיצ'ה ללחוץ יד במסעדה טובה. איזו מסעדה? מי אנחנו שניתן עצה כזו לקוף.

- סער הס

היס"מ – אוהדי הפועל תל אביב 

זה התחיל בעונת 2001/02, בראשית מסע הקסם של הפועל תל אביב באירופה. אבוקות נראו אז ביציעי ישראל בפעם הראשונה, ולאנשי היס"מ זה הפריע. בדרבי באותה שנה, כך על פי אוהדי הפועל, הדליקו גם המכבים אבוקות, אבל נחשו מי שילם על כך מחיר כבד יותר?

אוהדי הפועל ת"א מוחים (צילום: אלי אלגרט)

בפברואר 2002 בקרית אליעזר הוכה אוהד על ידי שוטר וכתוצאה מכך נאלץ לעבור ניתוח לכריתת אשך. זה לא נגמר שם. לפני כשנתיים חנק שוטר את אחד מאוהדי האדומים בניסיון להוציאו מהאולם באוסישקין, בתמונה מפורסמת במיוחד כשמדברים על אלימות משטרתית. את אירועי המשחק האחרון בטדי אין צורך לשוב ולהזכיר.

בניגוד לקהלים אחרים, ה'אולטראס' של הפועל תמיד יראו עצמם כגוף מקופח, שבועט בממסד, גם אם קבוצתם תזכה באליפות בהליכה. הטענות הללו עלו גם בעימות הטרי, בתוספת סוג של הנהגת מהפכה חברתית חדשה - בדיוק כמו שהם אוהבים. מאחר ומדובר במצב נוח עבורם, אל תצפו לסולחה בקרוב.

- איזי עין דור

איל ברקוביץ' – כל העולם 

לפני כחודש, בערב הצגת הסרט על השנה האחרונה בקריירה של איל ברקוביץ', עוד הספיק 'הקוסם' לפלוט את המנטרה הקבועה שלו: "תמיד אמרתי שחצי מהאנשים אוהבים אותי וחצי שונאים". רק שברקוביץ' מתעלם, במודע או שלא במודע, מהשינוי שחל ביחסי הכוחות.

יוסי בניון וברקוביץ' בנבחרת. הם עדיין מדברים (צילום: ראובן שוורץ)

בהערכה גסה, המאזן עומד כרגע על 20-80 לטובת אלה שאינם מסמפטים את מר ברקוביץ'. כשהוא היה רחוק מהעין, אי שם באנגליה, קיבלנו אותו רק בטלוויזיה והערצנו את יכולתו על המגרש. לא הבנו למה ג'ון הרטסון איבד מולו את השפיות ופרנק למפארד נכנס בו בגליץ' שלא היה מבייש לוחם בושידו.

מאז שברקו חזר, הפה לא הפסיק לעבוד. סכסוכים עתיקים עם יענקל'ה שחר, אברהם גרנט וראובן עטר רק החמירו, ואליהם התווספו גם ויכוחים מתוקשרים עם אנשי מכבי תל אביב ומכבי נתניה, לא כולל ההתפרצות והקללות לעבר מאיר לוי. גם הציבור כבר לא מתלהב, ואיל יכול למצוא נחמה בהמשך המשפט שלו: "מבחינתי, העיקר שאשתי אוהבת אותי". צודק.

- איזי עין דור

דרור קשטן – לוני הרציקוביץ' 

בקיץ 1995 קיבל אברהם גרנט הצעה קוסמת מרובי שפירא והחליט לעזוב את מכבי תל אביב, אחרי חמש שנים מוצלחות. הצהובים הלכו על דרור קשטן, שפוטר רק כמה חודשים קודם לכן על ידי שפירא. את העונה סיימה מכבי כדאבליסטית שוברת שיאים, מול יריבות כמו מכבי חיפה של ברקוביץ' ורביבו, בית"ר ירושלים של אוחנה, חרזי וההונגרים, והפועל חיפה של גרנט, עטר ובנין.

דרור קשטן. נעלב מלוני (צילום: אלי אלגרט)

דווקא כשנדמה היה שהמועדון נמצא בשיא כוחו, עם סגל צעיר ודרך, קיבל קשטן שיחת טלפון לילית. על הקו היה לוני הרציקוביץ', הבוס החדש שרכש את השליטה מקבוצת 'מופת'. הוא הודיע לו כי החליט להחזיר את גרנט.

קשטן נעלב בצדק, ומאז אינו מדבר עם לוני, אברם, וגם בקושי מחליף מילה עם משפחת לוזון, שלטענתו העידה לטובת הרציקוביץ' במהלך הסכסוך המשפטי הארוך. אחרי ארבע שנים ללא תואר תחת גרנט ולמרות שני גביעים עם ניר לוין, היו בטוחים האוהדים כי מדובר במשהו מיסטי - "קללת קשטן". כדרכן של קללות, גם זו הסתיימה רק אחרי שבע שנים. אבל יש כאלו שמתעקשים כי היא נמשכת.

- איזי עין דור

דודו אוואט – מפלגת ש"ס  

הסכסוך הטרי ביותר. מי היה מאמין שדווקא דודו אוואט, ולא תומר שטיינהאור לדוגמא, יהיה זה שיעלה את חמתם של הפוליטיקאים הדתיים בגלל החלטתו לשחק ביום כיפור. השוער, שהצהיר כי אם יהיה חייב יחל את הצום שעתיים מאוחר יותר, אחרי סיום משחקה של קבוצתו דפורטיבו לה קורוניה, הרגיז את יעקב מרגי, משולם נהרי וחבריהם בש"ס, שקראו להדחתו מהנבחרת.

דודו אוואט. ניצל בזכות טוב לבם של הספרדים (צילום: דיאריו אס)

בסופו של דבר אוואט לא ישחק ביום כיפור, בגלל טוב לבה של ההתאחדות הספרדית, אבל השאלה הקשה נשארה: לשחק או לא לשחק ביום הקדוש ביותר לעם היהודי? ואולי בגלל שעכשיו נותר רק ה'פרינציפ', העיקרון, הגיע הזמן לסולחה בין הצדדים. אוואט יתרום לנזקקים כחלק מקירוב הלבבות, בש"ס יוכלו להגיד שהם עשו משהו לטובת השכבות החלשות, אלו שהביאו אותם לממשלה.

- סער הס

פיני גרשון – צביקה שרף 

צביקה שרף חתם בפעם האחרונה במכבי תל אביב באמצע עונת 1995/96, ולא הצליח לעצור את המפולת של טום צ'יימברס והחברים. "רק פיני יציל את מכבי", זעקה כתובת גרפיטי מחוץ להיכל ועוררה תגובות שנעו בין גיחוך לזעם. אף אחד לא ספר את גרשון באותם ימים, אבל היום, עשר שנים אחרי, גרשון יושב על חוזה של שבע ספרות באולימפיאקוס. רף (עדיין, שוב, תחליטו אתם) מאמן את נבחרת ישראל.

צביקה שרף. מלחמה קרה עם פיני (צילום: אלי אלגרט)

צביקה ופיני היו חברים טובים מאוד בעבר וגדלו יחד במכבי, אבל אינם מדברים ביניהם כבר משהו כמו עשר שנים. אומרים שהטריגר היה כשמאמן העתודה, גרשון, העביר ביקורת טלוויזיונית שלא מצאה חן בעיני המאמן הלאומי שרף. כיום הם נמנעים מלהתייחס בתקשורת האחד על רעהו לשעבר, ו'מלחמה קרה' תהיה ההגדרה הקולעת לסכסוך אולי הכי ותיק בספרט הישראלי. יחסים דיפלומטיים לא יהיו שם בקרוב. ניסיונות הסולחה הלא מעטים שנעשו, נתקלו בסירוב מוחלט של אחד הצדדים.

- אהרל'ה ויסברג 

ולדימיר שקלאר – אברהם לוי 

40 שנה אברהם לוי זה בית"ר ירושלים, ובית"ר ירושלים זה אברהם לוי. לטוב ולרע, על כל המסירות והאהבה וההשקעה מצד אחד, והשכונה, החוזים על המפיות וההופעות השבועיות בבית הדין מצד שני.

לעיר הבירה הגיע הגביר גאידמק, שהחליט למנות את שקלאר כשריף החדש. שקלאר הגיע והחליט לעשות מהפכות. כל מה שזוהה עם ההנהלות הקודמות נוקה וסולק, וכמעט כל אנשי הסגל הם אנשים חדשים מהדור החדש.

מותר ולגיטימי לסיים את דרכו של אברהם לוי, אבל בטח לא להדליף את זה קודם לתקשורת, ובטח לא אחרי שהעונה כבר החלה. אפשר לעשות את זה בקיץ, בצורה מכובדת, ולא להגיד שאברהם לוי קודם, כשהוא בעצם נבעט למעלה לתפקיד של עציץ, או שר הספרים של בית"ר. שקלאר לתשומת ליבך, הצום הוא סוג של הזדמנות לכפר על העוול.

- עודד שלו

מכבי – הפועל ראשון לציון בכדוריד

הנה בעיה. הכדוריד רוצה חשיפה ארצית שמגיעה לו, וגם סיפק את הסחורה עם סדרת גמר היסטרית לחלוטין. בו בזמן, הדלק לאותה יריבות ספורטיבית נהדרת מכיל תוספים לא בריאים ואלימים. את הקהל קשה יותר לחנך, אבל כשזה מגיע מהשחקנים, נדלקת נורה אדומה-צהובה לגבי המסר שעובר לדור הצעיר.

הקטטה בדרבי האחרון. ותחשבו על זה (צילום: יועד כהן)

שורשי הסכסוך טמונים בחלוקה מסורתית בין האזורים בעיר, טענות לקיפוח בהקצבות הממסדיות, והמעלה החמקמקה - כבוד. כשדוד עמר ממכבי מדבר על שימוש "גם באמצעים לא כשרים" וקובי מימון מהפועל מדגיש ש"זה המלח והפלפל של הכדוריד", הקריאות לפיוס מאבדות תוקף. אז איך שומרים על אש קטנה, כזו שתספיק לבשל ספורט מרתק ויחד עם זאת לא תתלקח? תחשבו על זה בזמן הצום.

- גידו רן