הפרקליט כבר שפט את רמון
למה חרצו מזוז ושנדר את דין השר הממונה עליהם, ומדוע עשו הכל למען דעת קהל עוינת?
בראיון שהעניק לאחרונה לערוץ 10 התייחס היועץ המשפטי לממשלה לפרשת רמון. הוא מנה את כל הגורמים שלדעתו יש בהם הרשעה מוחלטת, ולמעשה לא הותיר לשופט מקום ולו לנימוק אחד נוסף: שר בממשלה, בן 56, ומולו אשה בת 20. סליחה, לא אשה; היא לדעתו בכלל ילדה חסרת אונים, אף שסיימה צבא. על כן פנה היועץ לכל ההורים והדודים והאחים והאחיות, אם היו מוכנים שכך ינהגו בילדתם. מעניין שלשיטתו, בת 20 לא יודעת להגיד: "לא!", ובוגרת צה"ל אינה מסוגלת להוריד סטירת לחי כשצריך.
בביטחון של פוסק: "הוא לא פלירטט, היא לא הסכימה". מנין לו דיבור כה מוחלט, האם היה שם? האם הוא פרקליטה של האשה? זו שמנסים לעשותה תינוקת, ועל כן אומר הפרקליט: "חיילת בת מעט יותר מ-20". בת כמה? 21? 22? מה זה בדיוק "מעט יותר מ-20"? והוא מוסיף: "תוך שהוא אוחז בפניה בניגוד לרצונה, מצמיד את פיו ומחדיר את לשונו. וזה עונה להגדרה של מעשה מגונה". הרי לפנינו נוסח הנמקה לפסק-דין גמור, ומה שחסר זה רק גזר הדין.
ובכן, הוא בן 56, היא בת 20. המקום בו התרחש החטא הינו משרד ממשלתי. הזמן: אבוי, 5 דקות לפני ישיבת ממשלה בה מחליטים על מלחמה. כל אלה ועוד נימוקים שהביא מני מזוז להרשעה. דרך אגב, מעניין, אילו היה האירוע קורה במסיבה המתקיימת מחוץ למשרד ממשלתי, ואילו ישיבת הממשלה הייתה דנה בנושא "השלום" או ב"הדברת העוני" - הכל היה בסדר? האם התוספת מצד היועץ על המקום ועל הממשלה לא נועדה ליצור דעת קהל עוינת? האם הצגת אשה בת 20 כילדה לא באה לרמוז על סטייה מינית מצד גבר בן 56? האם אי הזכרת העובדה שהנ"ל פלירטטה עם רמון, מסרה מספר טלפון, הציעה לו לנסוע איתה לחו"ל, ביקשה להצטלם איתו - כל אלה, שהיועץ התעלם מהם, אינם מעידים שרמון יכול היה להבין שהיא רוצה בקירבה המיוחדת?
האדון שנדר, פרקליט המדינה, חזר על דברי היועץ בראיון חג למוסף "הארץ", לשם חיזוקה של דעת קהל עוינת. הוא אף הוסיף
מחלוקת
החברות של רמון
חנה בית הלחמי
יידעו אלוני, ברנדס ושאר הסניגוריות: תחת מכבש הלחצים, זיכוי מלא לרמון יהיה כתב אישום נגד הנשים באשר הן
בנקודה זו, לבל איחשד כנציגה או בת-ברית של חיים רמון, אבהיר: אינני חברה שלו. אני מתנגדת למדיניות מפלגתו החדשה. ה"מפץ הגדול", בו הוא מתפאר כהישג נפלא, נראה לי ככישלון, ויותר מכך: אני מבקרת קשה את העריקה שלו ושל חבריו, שמעון פרס ודליה איציק, ממפלגת העבודה וחבירתם לימין. הנה, פרס כבר מכריז שהוא בעד הרחבת ההתנחלויות. בהחלט איני מצטערת על פסק הזמן שנאלץ רמון לקחת ממשרד המשפטים, דבר שמנע ממנו להכשיל את בחירתה של השופטת דורית בייניש לנשיאת בית-המשפט העליון. זו אשה שאני מעריכה מאוד את כושר שיפוטה ויותר מכך את יושרה וכושר עמידתה בלחצים. נוסף לכך, אני סבורה שהחוק נגד הטרדה מינית חשוב ביותר. ועדיין, חשוב למחות על הראיונות הפומביים של שנדר ומזוז בעניין.
רבותיי החכמים, כאשר טענתי שאין כאן עבירה פלילית לאור הנתונים, וכי זו זילות של החוק וחשש של פרשנות גורפת, אשר תגרום לכך שגברים יימנעו מלקבל נשים לעבודה (וכבר עכשיו רבים אומרים שהם חוששים לעלות במעלית בנוכחות אשה אחת או להיות בחדר עם מישהי באין צד שלישי) - מה שמדאיג אותי זה הגיוס הפומבי של היועץ המשפטי לממשלה, של פרקליט המדינה ושל המשטרה. האחרונה, שאין לה כוח-אדם, ממהרת לשלוח שני שוטרים חוקרים לאמריקה כדי להשפיע על "הקורבן" לתת עדות (וכבר הסביר היועץ כי הלחץ במקרה זה נבע מכך שכל קורבן של עבירת-מין נמנעת מלתת עדות מחשש של פומביות ופגיעות, ולכן יש לשכנעה להתלונן).
מאוד יכול להיות שאין הם רוצים ברמון כשר משפטים, זה קורה. אך אין היועץ והפרקליט ממנים שרים ומפטרים שרים. בשירות המדינה בישראל אין מבטיחים לכל העובדים חברותא, את זה עושים רק אלה הממנים את חברי המרכז של מפלגתם לתפקידים אלה ואחרים במשרדיהם. לא זכור לי שהפקידים עובדי המדינה הדיחו את השר הממונה עליהם, ודאי לא בשיטה של שיפוט מוקדם ויצירת דעת קהל עוינת.
מומלצים
