לא צריך ועדת חקירה, מסך הפלזמה אשם

קריאה בעיתוני החג מביאה למסקנה כי מסכי הפלזמה שהותקנו במפקדות הצבא גרמו לשרשרת הליקויים של מלחמת לבנון השנייה. על פי הכתבות, תפישה שגויה שאומצה בצבא בשנים האחרונות ביכרה פיתוחן של טכנולוגיות חדשות על פני אימון הכוחות ושכלול תורת הלחימה. מומחים הסבירו כי מסך הפלזמה הרחיק את המפקד מזירת הקרב וניתק את המגע הישיר בין המפקד לפקודיו. האמנם?

צה"ל מדבר "טכנולוגית"

צה"ל התאהב בטכנולוגיה ומפקדיו למדו לדבר "טכנולוגית". מתרגיל לתרגיל התבשרנו כיצד הטכנולוגיה תשנה את זירת הקרב העתידית וכיצד הקרב של המחר יהא מהיר וחד ויוכרע על בסיס עדיפות טכנולוגית.

תוכנית החומש של צה"ל נדמתה למתבונן כתוכנית מחקר, פיתוח והצטיידות של מרכז היי-טק

 ולא כתוכנית אימונים של חיילים. המגמה התעצמה עם ההחלטה להסיט את מרבית תקציבי הפיתוח של הצבא לתוכנית "צבא היבשה הדיגיטלי" (צי"ד), שאמורה להחדיר את הטכנולוגיות המתקדמות עד לרמת החייל בשטח.

בבסיס התוכנית, ההנחה כי באמצעות הכלים הטכנולוגיים האמורים תשופר השליטה והבקרה על הכוחות בשטח וישופר לעין ערוך הקשר בין המפקד ופקודיו.

המציאות שונה מהמצופה

ואולם, מלחמת לבנון השנייה הציגה בפנינו מציאות שונה. טכנולוגיות השליטה ובקרה, כך נטען (וכך זכיתי גם אני להיווכח במו עיניי), לא עמדו בציפיות שתלו בהן.

הסתבר כי המפקדים אינם מיומנים בשימוש בטכנולוגיות אלה וכי כלי שליטה ובקרה אלה מוסיפים בלבול ומבוכה לזירת הקרב. יתר על כן, אנשי המילואים הופתעו לגלות כי מערכות שליטה ובקרה שפותחו בעבור חיילות שונים ויחידות שונות אינם "מדברים באותה שפה" וכי יש נתק בין המערכות. יתר על כן, הסתבר כי מכשירי השליטה והבקרה הישנים והמוכרים (כן, דוגמת המ"ק הידוע לטוב ממסעות רגליים) אינם שמישים וחסרים בימ"ח, כך שלא הייתה תקשורת תקינה עם הכוחות בכלים המוכרים למפקדים.

טעות לזנוח את הטכנולוגיה

טכנולוגיות תקשוב מתקדמות חייבות לשמש ביסוד זירת הלחימה המודרנית. כלי שליטה ובקרה דיגיטאליים כשירים ויכולים לסייע למפקד לקבל תמונת קרב עדכנית ומלאה ממכלול המקורות שבשטח ולסייע לנהל את המערכה בצורה מבוקרת ומיודעת. ואולם, כדי ליהנות מיתרונות הטכנולוגיות המתקדמות חובה עלינו לבצע את המהלכים הנדרשים להבטיח כי אלה תשמשנה בצורה יעילה בזמן אמת.

מה עלינו לעשות?  

ראשית, נדרשת תוכנית מקיפה להטמעה, הכשרה והדרכה נאותה לטכנולוגיות השליטה והבקרה שתבטיח יכולת שימוש בהן בזמן אמת. לעניין זה מסכים אני עם דן מרידור שאמר בצדק כי לצה"ל אין בעיית תקציב אלא בעיית ניהול.

לא חסרים תקציבים לפיתוח טכנולוגי או מימון לפרויקטים מתקדמים. חסרות יכולות ניהול ראויות שתבטחנה הטמעה נכונה של הטכנולוגיות המפותחות. הניסיון הנצבר ממחקרים בתחום מלמד כי החסם האמיתי בשימוש בטכנולוגיה טמון ביכולת האנושית להטמיע את הטכנולוגיה בתהליכים הארגוניים. בדומה לכל ארגון שמבקש להכניס לשימוש

מערכות טכנולוגיות חדשות, על צה"ל להיעזר במומחים לתחום ולהבטיח הדרכה והכשרה נכונה להטמעה יעילה.

שנית, נדרשת זרוע מכוונת אחת לפרויקטים הטכנולוגיים, שתבטיח תאימות והשתלבות נאותה בין המערכות המפותחות. המצב הנוכחי בו כל חיל (ולעיתים כל יחידה) מפתח תוכנות שליטה ובקרה שונות ואין תאימות בין המערכות או יכולת עבודה משותפת, אינו יכול להימשך.

כשם שעולם התוכנה הבין זה מכבר, כי חשוב בעת פיתוח טכנולוגיה חדשה לוודא כי היא יכולה לעבוד למול תוכנות אחרות בסביבת העבודה שלה, כך צריך להתנהל גם הצבא בתהליכי הפיתוח. חייבים להיקבע סטנדרטים וכללים מנחים אחידים לפיתוח התוכנה להבטחת אותה תאימות והשתלבות בין המערכות.

אסור לזנוח את הטכנולוגיות הישנות

עם חייליו בשנים האחרונות.

בתרגילים צה"לים הושתק המ"ק והודעות הועברו בטלפוניים סלולריים (אף שהיה ברור כי אלה לא יעמדו לרשותנו בזירת הלחימה או שיחשפו אותנו לסיכון בטחון שדה).

מיומנות הניווט לא רועננה (אוי כמה שאני שונא את ההליכה לאיבוד בלילות חשוכים...) ובמקומה הסתמכו על GPS. מש"קים שכחו כיצד לסמן כוחות על מפת קרב והסתמכו על מערכת המחשב המסמנת אוטומאטית.

ואולם, ביום אמת הסתבר כי מיומנויות חייליות בסיסיות אלה חיוניות. לזירת הלחימה בלבנון מערכות הטכנולוגיה החדשה לא התאימו והמערכות הישנות שהתאימו – לא הושמשו.

האשם, אם כך, אינו בטכנולוגיה, אלא בדרך בה אנו, בני-האנוש, בוחרים לעצב, להטמיע ולהשתמש בה. בכל אלה יש מקום רב לשיפור.

"מרושתים": לבלוג המלא