פותחים עונה ב-NBA: הבית הצפון-מערבי

כרמלו אנתוני שב מאליפות העולם והוא מוכן לפתוח את עונת ה-NBA ב-31 באוקטובר עם קבוצתו השאפתנית, דנבר נאגטס. הכוכב הצעיר לא צפוי להתקל ביותר מדי בעיות בדרכה לכיבוש בית הצפון-מערב, למרות שיוטה ג'אז תנסה להפתיע עם האינטנסיביות האופיינית לג'רי סלואן ושחקניו.

קוין גארנט ינסה להוכיח כי הוא עדיין בשיאו, גם אם כמעט לבדו במינאפוליס. הסוניקס ינסו לסגור את העניינים האחרונים שלהם בסיאטל עם עונה נעימה למזכרת, פול אלן צופה בדאגה על הכנופייה שלו בפורטלנד. יתכן כי גם הוא לא יהיה פה בקרוב.

דנבר נאגטס

הצטרפו: ג'יי.אר. סמית' (21, 1.96 מ'), ג'ו סמית' (31, 2.08 מ'), יאחובו דיאוורה (24, 2.02 מ'), ג'מאל סאמפסון (23, 2.11 מ') ואנתוני קארטר (31, 1.88 מ'). עזבו: פרנסיסקו אלסון (לסן אנטוניו), רובן פאטרסון (למילווקי), גרג באקנר (לדאלאס).

כרמלו אנתוני. שום סיבה להיות מלנכולי בדנבר (איי.פי)

ג'ורג' קארל אולי משוגע, אבל גאון. ומאז שהמנכ"ל קיקי ואנדאוויי עזב הוא מקבל גם את השחקנים המתאימים בשביל להראות זאת לכל מי שנותר לפקפק בו. עכשיו יש לו את אחד הסגלים האיכותיים בליגה. אף אחד לא מצפה ממנו שייקח אליפות כבר השנה, אבל הגיע הזמן שיראה נוכחות משמעותית יותר בפלייאוף. מי שכבר מפגין נוכחות מרשימה בכל מקום שהוא הוא הכוכב הגדול כרמלו אנתוני, שהיה הטוב והיציב בין שחקני נבחרת ארה"ב לאליפות העולם והוא אחד הטובים גם בליגה.

אנתוני הוא איש המטרה העיקרי של הנאגטס, ובו מתמקדות ההגנות היריבות. זה פותח צוהר לרכז אנדרה מילר, שיכול לפזר את הכדורים בנוחות רבה יותר. כשארל בויקינס מחליף אותו, הכדורים הולכים בכיוון אחד - לסל. כמו באגדות, גם במקרה של הגמד הזה (1.65 גובהו), הוא עושה קסמים כשהוא על המגרש. כח האש גבר עם הצטרפו הגארד הצעיר ג'יי.אר. סמית', ויחד עם דרמאר ג'ונסון יש לקארל רוטציית גארדים נחמדה לסובב ב'רוולבר' שלו.

קניון מרטין מול טים דאנקן מסן אנטוניו. צריך אותו בצבע (רויטרס)

ובכל זאת, נותרה הבעייה של אספקת נקודות מתחת לסל. קניון מרטין אמור להיות הפתרון, אולם הוא נוטה להיות משוגע אף יותר ממאמנו. הנאגטס שקלו לזרוק אותו מהרי הרוקי, אבל הוא נשאר לשאוף אוויר פסגות. אולי החמצן הדליל בגובה ההרים שגורם להתנהגותו של קיי-מארט, אולם אין כל דלילות בין גבוהי הנאגטס, בטח בכל הנוגע להגנה.

מרקוס קאמבי מסרב להיכנע לפציעות החוזרות ונשנות והוא מוכן לעוד עונה מצוינת כריבאונד וחוסם מדהים. גם ננה הילאריו הברזילאי מוכן להיות כזה אם רק יישארו לו דקות משחק. הוא קצת מתוסכל מזה ויש לו סיבה טובה נוכח הצטרפותם של רג'י אוונס וג'ו סמית' היעילים.

על הכוונת: קניון מרטין. לנאגטס יש המון גבוהים אנרגטיים ופיזיים, אולם רק אחד מהם מנצל זאת בהתקפה. הפורוורד בן ה-29 הגיע לקולורדו בגלל הכוח המתפרץ וההתמצאות הנהדרת בצבע, אבל הוא כנראה לא ממש מתמצא בשיטת המשחק של קארל. השניים שוחחו בקיץ והסכימו לשתף פעולה. אם זה באמת יקרה, צפויה לנאגטס עונה נפלאה. 

אנדריי קירילנקו. הכוכב הגדול ביותר של הג'אז (איי.פי)

יוטה ג'אז

הצטרף: דרק פישר (32, 1.88 מ'). רוקיז: רוני ברואר (21, 2.01 מ'), די בראון (22, 1.82 מ') ופול מילסאפ (21, 2.03 מ'). עזבו: דווין בראון, אנדרה אוונס וקית' מקלאוד (לגולדן סטייט) ומילט פאלאסיו (לסיאטל).

קארל מאלון לא פה, גם לא ג'ון סטוקטון ורק ג'רי סלואן, ממשיך רצף בלתי נתפס של 19 שנים מאז ירש את מקומו של פרנק ליידן כמאמן הג'אז ב-1988. רצף כזה אופייני אולי רק למאמני מכללות וסלואן בן ה-64 בוודאי מתחיל להרגיש כזה עם סגל השחקנים הצעיר שעומד לרשותו (ממוצע גילאים 24.5 לשחקן) וצומח מהמון אנרגיות ופחות סדר - ממש...אבל ממש לא כמו "סטוקטון למאלון" הזכור לטוב. הפעם מוסר העבודה הקשה של הג'אז אינו רק קלישאה, אלא הכרח של ממש. אין בסולט לייק סיטי הרבה יותר מזה.

סלואן (משמאל) ועוזרו פיל ג'ונסון על ספסל יוטה. עבודה קשה (רויטרס)

אין הרבה כאלה שמוכנים לעבוד קשה עבור קהילת המורמונים השמרנית. אולי זו הסיבה שהסגל נותר צעיר כל כך, כי רבים שמגיעים לסולט לייק סיטי בורחים ממנה בהזדמנות הראשונה, עם פקיעת חוזי הרוקי שלהם, ואם אפשר עוד לפני. אולי זו הסיבה לחיבה הגדולה של קוין או'קונור לאירופים, שמגיעים העירה בלי סטיגמות ומוכנים להישאר. הרי אנדריי קירילנקו לא נהנה יותר בסיביר הרחוקה. כך הפך הפורוורד הרוסי לכוכב על, לוא דווקא בגלל שהוא שחקן גדול ומלוטש כל כך, יותר בגלל שהוא נכון לעבוד קשה - כמו שאמרנו עקרון הברזל של סלואן.

קירילנקו הוא כמובן לא האירופי היחיד שמשגשג לצד הקקטוסים ביוטה. מהמט אוקור עשה מעל למצופה ממנו ומקרלוס בוזר, שעדיין מאכזב. ולמרות זאת, מדובר ברוטציה מרשימה של גבוהים, עם רפאל אראוז'ו הברזילאי, ג'ארון קולינס וחיית הריבאונדים פול מילסאפ.

הבעיה נותרה עמדות הגארד. האוהדים עדיין אוכלים עצמם על כך שדרין וויליאמס הועדף על פני כריס פול בדראפט שעבר. הוא חייב להסביר להם שהם טועים ובהחלט יכול לעשות זאת. מדובר ברכז צעיר, אבל אסרטיבי ופיזי במיוחד. דרק פישר הגיע כדי לתמוך בו מהספסל. גורדן גיריצ'ק יעזור לפתוח את המשחק עם קליעותיו מבחוץ.

רוני ברואר. שימו לב לזרוע השמאלית המעוותת, כמו הג'אמפ (איי.פי)

על הכוונת: רוני ברואר. כשהגארד השמאלי עולה לג'אמפ-שאט, משהו נשבר בלב של האוהדים. שבר שספג בזרועו כילד, גורם לו לטכניקת קליעה הכי לא טבעית בעולם. לפעמים הוא מצליח לדייק, אבל האיכויות הגדולות יותר שלו הן אתלטיות מרשימה, הגנה חסרת פשרות ואיי.קיו גבוה. הוא אולי לא יהיה "ביג-בן", אבל סלואן יסתפק גם בזה בהרכב הג'אז שלו.

סיאטל סופרסוניקס

הצטרפו: מילט פאלאסיו (28, 1.92 מ') וקארים ראש (26, 1.96 מ'), רוקיז: מוחמד סאיר סנה (20, 2.11), דנהאם בראון (23, 1.96 מ'). עזבו: מיקי מור (לניו ג'רזי) ונואל פליקס (למכבי תל אביב).

מוחמד סאיר סנה. עוד פרויקט שצריך להתפתח בסיאטל (איי.פי)

אז הסוניקס בחרו את יותם הלפרין בסיבוב השני בדראפט ו-ויתרו עליו, לפחות לעונה הקרובה. לא ברור מה זה אומר על השחקן הישראלי, אבל זה לבטח לא מעיד על איכויות גדולות מדי בסגל של בוב היל. למרות זאת, הסוניקס לא עשו שינויים מרחיקי לכת. כמעט ולא עשו שינויים בכלל. אולי בגלל תקופה של אי ודאות העומדת בפני הקבוצה שנמכרה לקליי בנט ועומדת בפני עזיבה לאוקלהומה. יתכן כי מדובר בהתעקשות של המנכ"ל ריק סאנד על הפרויקט הנועז שלו. הוא ממתין עדיין לפריחת השחקנים האלמונים שהביא לסיאטל. יש לו סבלנות. לאוהדים כבר אין, אבל מה אכפת להם?

אז מיהם הפרויקטים של הסוניקס? זה מתחיל בצרפתי יוהאן פטרו ובבני ארצו מיקאל ז'לאבלה וסאיר סנה שהגיעו הקיץ. גם הסנטר רוברט סוויפט הוא עדיין בגדר פרויקט, למרות שמאחוריו כבר שנתיים בקבוצה. אי לכך, כל מי שנותר לבנות עליו בבטחון הם הצלף ריי אלן שעושה זאת מרחוק ורשארד לואיס שעושה זאת מכל מקום. הבעיה שסיוע אמין הם יקבלו רק מפצצת האנרגיות כריס ווילקוקס ומהרכז המחוכם לוק ריידנאור. הספסל מתמצה בארל ווטסון ודמיאן ווילקינס. הרבה זה לא.

רשארד לואיס. הוא וריי אלן - צמד אקדוחנים (רויטרס)

על הכוונת: כריס ווילקוקס. הסוניקס מצטיידים בסנטרים צעירים, אולם האיש החזק מתחת לסל הוא הפורוורד בן ה-24. אם כוח האש של הסוניקס מבחוץ, כל שנותר להם הוא למצוא ביג-מן אמיתי. ווילקוקס הוא היחיד שיכול להיות כזה ולכן הסכימו לשלם לו 6 מיליון לעונה.

פורטלנד טרייל בלייזרס

הצטרפו: ג'מאל מגלור (28, 2.10 מ'), רף לפרנץ (29, 2.11 מ'), אימה אודוקה (29, 1.97 מ'), דן דיקאו (28, 1.87 מ'). רוקיז: למרקוס אולדריג' (21, 2.11 מ'), ברנדון רוי (22, 1.97 מ'), סרחיו רודריגס (20, 1.90 מ'). עזבו: סטיב בלייק, בראין סקינר והא סיונג-ז'ן (למילווקי), תיאו ראטליף וסבסטיאן טלפייר (לבוסטון).

פול אלן (משמאל) עם הנהלת הסיהוקס. מבחינתו, רק פוטבול (איי.פי)

פול אלן חווה לא פעם טעמה של כפיות הטובה ביחסיו המורכבים עם ביל גייטס, שותפו להקמת מיקרוסופט ולאחרונה הוא מרגיש משהו דומה ביחסיו עם העיר פורטלנד. המולטימיליארדר מתעסק במדמנת הבלייזרס, שלא עושה לו הרבה כבוד מאז רכש אותה ב-1995. אלן משקיע בקבוצת הכדורסל כל כך הרבה כסף והאוהדים מאשימים אותו בכשלונותיה המקצועיים ובעיקר התדמיתיים.

הוא לא מוכן להיות לוני הרציקוביץ' ודרש מהעירייה וממדינת אורגון את עזרתם במימון פעילות הקבוצה, שצפויה על פי הערכותיו להפסיד כמאה מיליון דולרים בשלוש השנים הבאות. לא שמדובר בסכום כסף גדול מדי מבחינתו, אבל אלן שחווה שיא ספורטיבי אשתקד עם קבוצת הפוטבול שבבעלותו סיאטל סיהוקס (העפילה לסופרבול), לא משלים יותר עם ההשפלה. מצידו, הוא כבר מוכן למכור לכל אחד שיהיה מוכן לקחת על עצמו את גן הילדים מה'רוז גארדן', לה אין יותר מדי דורשים. שוב, דמותו של לוני עולה בראש.

הרוקיז ג'ואל פרילנד, ברנדון רוי ולמרקוס אולדריג'. דם חדש ונקי? (איי.פי)

איך קורה שהקבוצה התדרדרה עד למקום הלפני אחרון בשווי שוק של ה-NBA? אולי בגלל הפאתולוגיה הקרימינלית שלה. נראה כי לא משנה מי משחק בפורטלנד, סופו להכנס לכלא או להסתבך בסכסוך בחדר ההלבשה. זה לא מבשר טובות מבחינת הרוקיז אולדריג', רוי ורודריגס, שהגיעו כדי לפתוח גיליון התנהגות חדש לבלייזרס. זאק רנדולף ודאריוס מיילס שאמורים לדאוג לאיכויות הספורטיביות, הם עושי הצרות העיקריים של המאמן נייט מקמילן. אם הסבלנות שלו ושל הבוס תפקע, גם הם יסולקו. נכון, מגלור, ג'ואל פרזיבילה, ג'ארט ג'ק והרוקיז לא יעשו גדולות ונצורות, אך זה עדיין עדיף מצרות.

על הכוונת: ברנדון רוי - קצת לא הוגן להטיל על הרוקי הצעיר את המשא הכבד של דליית הקבוצה מסל האשפה, אבל מדובר במנהיג מלידה וגם אם זו קרתה רק לפני 22 שנים, ברור כי הוא בוגר הרבה יותר מחבריו הוותיקים. רק שישרוד את הזובור שיעשו לו.

קוין גארנט. לא רוצה לשמוע את אלו שמדברים על דעיכתו (איי.פי)

מינסוטה טימברוולבס

הצטרפו: מייק ג'יימס (31, 1.90 מ'), וין בייקר (35, 2.12 מ'). רוקיז: רנדי פוי (23, 1.92 מ') וקרייג סמית' (23, 2.01 מ'). עזבו: מרקוס בנקס (לפיניקס), רונלד דופרי (לדטרויט) ואנתוני קארטר (לדנבר).

אם לא הבלייזרס, יתכן שהטימברוולבס היו הופכים למוקצים של ליגת ה-NBA. בכל מקרה, יש להם מקום של כבוד בפנקס השחור של דייויד סטרן. אם לא די בפרשת החתמתו של ג'ו סמית' על חוזה כפול (ששללה מהקבוצה שלל בחירות דראפט), מעלליו של אדי גריפין והפרוזקים שלו או הצטרפותו של וין בייקר והקסאנקסים שלו, הגיע התקפתו הפומבית האחרונה של קוין גארנט כנגד הכלל החדש שמונע משחקנים לשוחח עם שופטים.

במינסוטה התרגלו למראות הקשים על הספסל (איי.פי)

"זה שאינך יכול להגיד לשופטים מה שאינם רוצים לשמוע, זה כמעט קומוניזם" אמר כוכב הטי-וולבס. "זה מזכיר את פידל קסטרו". בארצות הברית הקפיטליסטית, אין כמעט עלבון גדול מהשוואה למנהיג קובה הסוציאליסטית. בטח כשההשוואה באה מהשחקן שמרוויח הכי הרבה כסף בליגה (21 מיליון דולר לשנה). בדרך כלל, שחקנים מדברים עם שופטים כדי להפסיק לדבר עם עצמם. לגארנט יש הרבה מה לדבר עם עצמו, הוא קצת מעבר לשיא ולא משנה כמה קשה הוא עובד.

ולמרות זאת, 'ספיידרמן' הוא עדיין אחד הטובים בליגה ויתכן כי הירידה האחרונה ביכולתו נובעת מצוות מסייע חלש והיעדרות רכז. הקיץ הצטיידו הטי-וולבס בשני קומבו-גארדס אמיתיים ואנרגטיים בדמותם של ג'יימס והרוקי המבטיח פוי. השניים יעשו את כל מה שמרקו יאריץ' המוגבל לא הצליח לעשות - להמריץ את הקבוצה, ועם גארנט וריקי דייויס המעופף, כל מה שצריך זה ניצוץ. טרנטון האסל, מארק מאדסן ומארק בלאונט ידאגו לעבודה השחורה.

על הכוונת: מייק ג'יימס. המאמן דוויין קייסי חיפש מישהו להתניע איתו את הקבוצה והגארד המעולה מווילאנובה הוא המפתח, כרכז וכסקורר אגרסיבי שיכול להתפוצץ בכל רגע, כשהמשחק הקבוצתי (משמע, המשחק סביב קיי.ג'יי.) תקוע.