פותחים עונה ב-NBA: הבית הדרום-מזרחי
האלופה ממיאמי עם ווייד ושאקיל לא תוותר על התואר בקלות, וושינגטון מקווה לשכוח את לברון, ומייקל ג'ורדן חזר – לשארלוט. המון פוטנציאל, לצד סימני שאלה. לקראת פתיחת העונה - כתבה שנייה
על הנייר, הבית הדרום מזרחי הוא אולי הברור ביותר מבחינת הזוכה המיועדת. אחרי אליפות, מיאמי החזירה את הסגל המנצח, החתימה את דוויין ווייד על הארכת חוזה, ורק זלזול חריף בעונה הרגילה ימנע ממנה את ראשות הבית. וושינגטון תמתין למעידה שכזאת, עם רצון לדגדג שוב את הצמרת, ועם גילברט ארינאס אחד.
שלוש הקבוצות האחרות חייבות לשפר את מאזן מהשנה שעברה, עם סגלים צעירים ודורשי הכוונה ודבק. אורלנדו מציגה את דווייט הווארד ודרקו מיליצ'יץ' מתחת לסלים, לשארלוט יש את מייקל ג'ורדן ביציע ואת אדם מוריסון מאחורי קו השלוש, באטלנטה חגיגת הפורוורדים נמשכת, אולי עם קצת יותר הצלחה. הכנה לעונת 2006/07, הכתבה השנייה.
מיאמי היט
הגיע: אנטוניו בֵרקס (26, 1.83 מ'). עזב: דרק אנדרסון (שחקן חופשי).רק לפני שנה, פאט ריילי מלמל שהוא לא ישוב לאמן. עם תחייה בסגנון צביקה שרף, עוד אקס-רס"ר, איש הג'ל חזר גם חזר, וזכה באליפות הראשונה בהיסטוריית המועדון. צביקה נכשל בניסיון השני, ריילי מקווה שלא יהיה המשך להשוואה. טוב, בעצם כשמציבים את ווייד ושאקיל במקום הלפרין וארנולד, אין ממש טעם להתווכח איתו.
שאקיל אוניל. יאסוף את שאריות הדומיננטיות (צילום: רויטרס)
"לפעמים המהלכים הכי טובים הם אלו שאתה לא עושה", ריילי ודאי ישלוף את הקלישאה מספרי ההדרכה שלו. ואכן, ההיט כמעט לא נגעו בסגל שהביא אותם הכי רחוק שאפשר. בפלורידה אוהבים גמלאים - הקאדר המבוגר עשוי להוות בעיה מבחינת פציעות, ואחרי האליפות גם מבחינת הרעב של השחקנים. אבל תסמכו על אוניל (בן ה-34) שכל סדק בציפורן יגרום לו לנוח ממשחק בעונה הרגילה, כדי להגיע עם שאריות הדומיננטיות לפלייאוף.
למרות אליפות העולם, ווייד מתחיל כמספר אחת, ועם עוד אפשרות לשיפור. די מפחיד. הקליעה שלו מבחוץ (13 שלשות בלבד בכל העונה שעברה) היא היעד הראשון, גם מפתח כנגד האזוריות שיכולות להציק לשאק. גארי פייטון (38) ייאלץ להתאמץ כבר מהפתיחה, כשג'ייסון ווייליאמס (31) מתאושש מעוד פציעה. אלונזו מורנינג (36) לא פרש, כדי לזכות בעוד טבעת, אבל האם אנטואן ווקר (30) ישקיע מספיק אחרי שכבר ענד אחת? וויין סימיין, בשנתו השנייה, עשוי להוות את ההפתעה ולגבות את הקו הקדמי העייף.
על הכוונת: יודוניס האסלם. ממש לא אלמוני, אבל עדיין סוג של אנטי-כוכב. עם שקיעתם האיטית של הגבוהים שלצידו, לפאוור פורוורד בן ה-26 שלא נבחר בדראפט יש את כל הסיבות לקחת קצת יותר על עצמו. עוד שנה-שנתיים, הוא יכול אפילו להפוך לעוזר מספר אחת של 'פלאש'.
וושינגטון וויזארדס
הגיעו: דשון סטיבנסון (25, 1.96 מ'), דריוש סונגאילה (28, 2.03 מ'). מתנדנד: רוג'ר מייסון ג'וניור (הפועל ירושלים אשתקד). עזב: ג'ראד ג'פריס (לניו יורק ניקס).בוושינגטון לא מחליפים שלטון כל כך מהר. למרות נסיגה קלה ממגמת השיפור בשנה שעברה, הדחה בסיבוב הראשון מול קליבלנד, קיבלו המאמן אדי ג'ורדן והמנכ"ל ארני גראנפלד קדנציה נוספת. הם יודעים שהסיכוי לחזור העונה לפיינל-פור של המזרח תלוי בעיקר בהגנה ובאופי, הרי שתיים-שלוש עצירות נגד לברון ושות' בדקות הקלאץ' עשו את ההבדל.
באטלר ודניאלס רוצים פלייאוף (צילום: רויטרס)
כבר מזמן ברור שזו הקבוצה של גילברט ארינאס. הבומבר מהבירה הוא הצלע המרכזית בטריו ההתקפי הטוב בליגה (67.4 נק' למשחק) יחד עם אנטוואן ג'יימיסון וקארון באטלר, והקיץ נוסף לו עוד אלמנט "תראו אותי", אחרי שנופה מסגל הנבחרת לאליפות העולם. שני האחרים הפכו יציבים יותר, אבל המנטאליות ההגנתית של הקבוצה היא השאלה. ג'ורדן ינסה לפתח אולי את קונספט האזורית.
הוויזארדס העדיפו לוותר על ג'פריס והביאו את סטיבנסון, סווינגמן עם ראש יותר הגנתי, שיתחרה עם ג'ארוויס הייז עם מקום בחמישייה. הייז מנסה להתאושש מעוד פציעה קשה, ובשנת חוזה יש לו הרבה מה להוכיח, כמו גם לאנטוניו דניאלס הסולידי. סונגאילה הליטאי אמור להוסיף קצת היגיון לשיגעון בהתקפה ולצלוף ממסירות מזדמנות של הכוכבים, אבל עדיין לא יהווה איום של ממש בצבע.
על הכוונת: אנדראיי בלאטש. אוי, לא התכוונו שזה יישמע ככה. אם השם שלו מוכר, זה כנראה מכיוון שלפני שנה ספג כדור אקדח תועה בחזה, לפני שהחל באיחור את עונת הרוקי. הקו הקדמי הבינוני מינוס (ברנדן הייווד, אתן תומאס, מייקל ראפין) אמור להזניק לרוטציה את הפורוורד (20, 2.11 מ') שחייב לנצל את החתוליות שלו גם מתחת לסלים.
אורלנדו מג'יק
הגיע: קית' בוגנס (26, 1.96 מ'). רוקי'ס: ג'יי ג'יי רדיק (דיוק, 22, 1.93 מ'), ג'יימס אגוסטין (אילינוי, 22, 2.08 מ'). עזבו: דשון סטיבנסון (לוושינגטון), מריו קאסון (לברצלונה), סטייסי אוגמון (שחקן חופשי).
מאז סדרת הסיבוב הראשון הנהדרת (והכואבת) מול דטרויט ב-2003, באורלנדו לא טעמו פלייאוף. רחוקים מההצלחה של ההיט השכנים, אבל גם ממש לא כישלון בסגנון ההוקס, המג'יק ממשיכים לבנות סביב סופרסטאר בהתהוות, בתקווה לצרף אחד נוסף בקיץ הבא. דווייט הווארד הוא חיית ריבאונד (12.5 למשחק, שני בליגה) שעם עוד ליטוש הופך למפלצת אמיתית. זה אמור להיות הפרנצ'ייז האמיתי, ולא סטיב פרנסיס, שהועזב בשמחה באמצע העונה הקודמת.
ג'יי ג'יי רדיק. הפרשנים צדקו? (צילום: איי פי)
על אף הפוטנציאל, המאמן בראיין היל יזדקק לקסמים כדי לחפות על חולשות לא מעטות. כל מה שגרנט היל בן ה-34 יספק, מעבר לרחמים, יתקבל בברכה - למרות שהוא שוב מבטיח כשירות מלאה. עמדות 2-3 עושות רושם בעייתי, עם שחקנים מוגבלים (במיוחד הגנתית) כבוגנס, קיון דולינג, הידו טורקוגלו, טרבור אריזה ורדיק. פגישות תכופות עם החברים לדיוויז'ן, דוויין ווייד וגילברט ארינאס, עלולות להכאיב.
אבל את רדיק יהיה מעניין לראות, כדי להווכח האם הפרשנים צדקו וקריירת מכללות מופלאה לא תספיק לשחקן די חד-גוני. בכל זאת, יד כמו שלו נדיר לראות. עמדת הרכז דווקא מבטיחה - ג'אמיר נלסון הראה שהוא יכול להוביל קבוצה אחרי שפרנסיס הלך, בריצה המדהימה שכמעט הובילה לפלייאוף בסוף העונה שעברה. קרלוס ארויו הוא גיבוי מעולה, ושניהם יפעילו את הווארד ביעילות. הפורוורד הלוחם בו אאוטלו, מהשרידים של דור הולך ונעלם, בעיקר יעודד מהספסל.
על הכוונת: דרקו מיליצ'יץ'. אם אין אני לי? אחד ממעוררי הציפיות הגדולים של הקיץ, למרות שלא ממש בלט באליפות העולם. הסנטר הסרבי בן ה-21 רוצה לגרום לג'ו דומארס ודטרויט להצטער שנית, הפעם על כך שויתרו עליו. אשתקד הוא הראה סימני חיים (ו-2.07 חס' למשחק), אם ימשיך בשיפור יכול ליצור לצד הווארד את אחד מצמדי הפנים הטובים והמבטיחים.
שארלוט בובקאטס
הגיעו: אותלה הרינגטון (32, 2.06 מ'). רוקי'ס: אדם מוריסון (גונזאגה, 22, 2.03 מ'), וולטר הרמן (מלאגה, 27, 2.06 מ'), ראיין הולינס (UCLA, 22, 2.13 מ'). עזבו: ג'ומיין ג'ונס (לפיניקס), לוני בקסטר (לכלא, ואח"כ לסיינה), קארים ראש (לסיאטל).
החדשות הטובות עבור הבובקאטס הקיץ היו שמייקל ג'ורדן הצטרף כבעלים. החדשות הרעות הן שהוא לא בן 30 ובכושר, והקבוצה הקודמת שניהל (וושינגטון) פשוט בעטה אותו. בכל זאת, למועדון בשנתו השלישית בליגה יש סיכוי להפוך להפתעה הגדולה. חוץ מזה, בגיל שלהם "קבוצה נחמדה" זה עדיין לא קללה. גם סתם התקדמות מעונת 26 הנצחונות, שהגיעו למרות מכת פציעות קשה, תיחשב כהצלחה.
מייקל ג'ורדן (עם ברני ביקרסטאף). כבר לא בן 30 (צילום: איי פי)
מוריסון, אולי הרוקי הכי מסקרן ב-NBA, ימשוך את העיניים של כולם. לכל פורוורד לבן מייד מדביקים השוואות ללארי בירד, אבל במקרה שלו דווקא רג'י מילר יכול להיות המודל - צליפות מכל מקום, ווינריות למרות הגנה בעייתית. המאמן והמנכ"ל ברני ביקרסטאף יבנה על נקודות ממנו בהקדם, בהיעדר סקוררים אחרים, כדי לשפר את המקום האחרון באחוזי קליעה (43.3). כך יתפנה ג'ראלד וואלאס המגוון והנהדר למשימות ההגנה, שהובילה אשתקד את הליגה בחטיפות (10.2 למשחק, 2.5 של וואלאס).
גם לבובקאטס רכזים מבטיחים, בסגנון הישן (והנמוך). ריימונד פלטון המבטיח בשנתו השנייה יכול לעשות את הפריצה, מחליפו ברווין נייט היה פותח בלא מעט קבוצות אחרות. המפתח הגדול הוא אמאקה אוקאפור, הפַנים של הבובקאטס והאיש העיקרי בִפנים - עוד פציעה שלו תעלה לג'ורדן בבריאות. לפרימוז ברזץ' הסלובני הצטרף בכח הבינלאומי מתחת לסלים הרמן מארגנטינה, שבשני משחקי ההכנה הראשונים צלף 0 מ-9 מהשדה. יעבור לו.
על הכוונת: שון מיי. הקהל לא זכה לראות יותר מדי את כוכב האליפות של צפון קרוליינה מ-2005 (לצד פלטון), שגם הוא נפצע אשתקד והספיק לשחק רק 23 ערבים. עם אוקאפור, ברזץ', הרמן, הרינגטון ומלווין איליי, מצפה לו תחרות קשה על מקום ברוטציה. אבל האנטליגנציה של מיי וההתמצאות בצבע, לצד מעמד "שחקן בית", אמורים להקנות לו יתרון.
אטלנטה הוקס
הגיעו: ספידי קלקסטון (28, 1.80 מ'), לורנזן רייט (31, 2.11 מ'). רוקי'ס: שלדן וויליאמס (דיוק, 23, 2.06 מ'), סולומון ג'ונס (דרום פלורידה, 22, 2.08 מ'). עזבו: אל הרינגטון (לאינדיאנה), ג'ון אדוארדס (לאינדיאנה), אנתוני גרונדי (לטראמו האיטלקית).לפני 7 שנים ההוקס ניצחו סדרת פלייאוף, אבל זה נראה אפילו רחוק יותר. אשתקד הציג המועדון סימני התאוששות, עם עלייה של 100 אחוז בכמות הנצחונות (ל-26). למרות הכישרון הגולמי הבלתי מבוטל שיש למאמן מייק וודסון בידיים, קשה להאמין שהוא יצליח להוציא מזה יותר. גם המגרש הביתי (החצי ריק) והסכסוכים בהנהלה לא ממש יעזרו.
ג'ו ג'ונסון מול טיישון פרינס מדטרויט. לא עוד פוינט גארד (צילום: איי פי)
ג'ו ג'ונסון הצדיק את הכסף הגדול שהושקע בו, ועם קצת חוצפה יכול להפוך לאולסטאר. הניסיון להציבו בעמדת הפוינט גארד ככל הנראה הסתיים, עם הגעתו של קלקסטון, אחד מארבעה שחקנים בלבד מעל גיל 25 באטלנטה. הרכז התזזיתי פצוע בינתיים, כהרגלו, ואת החלל ימלאו טיירון לו, סאלים סטודמאייר ורויאל אייבי, שלושתם רחוקים מיכולת הובלת קבוצה. להוציא את ג'ונסון, הקו האחורי של ההוקס צועק יורוליג.
מקדימה העניינים משתפרים, למרות עזיבתו של הרינגטון, דווקא בעלייה (מזכיר אולי את מצב הקליפרס בימים הטובים, כלומר הגרועים). צמד הוויליאמסים, שלדן את מרווין (דיוק את צפון קרוליינה) אמורים להשלים את החסר, לורנזן רייט חוזר אחרי נסיגה הדרגתית בממפיס וג'וש צ'ילדרס יספק נקודות. ג'וש סמית' ירצה להוכיח שהוא יותר מקפיץ אנושי וחוסם גדול, ובכלל, עמדות הפורוורד של ההוקס אף פעם לא סבלו ממחסור בכישרון. עם זאזה פאצ'וליה כסנטר, יש פחות מקום לאופטימיות.
על הכוונת: מרווין וויליאמס. כל הניצים רוצים להמריא, אבל לפורוורד בן ה-20 יש כנראה את השמיים הפתוחים מכולם. כרוקי הוא לא ממש מצא תפקיד וסבל מהעומס בקו הקדמי, עם לכתו של הרינגטון הוא צפוי לפרוש כנפיים. תואר ה-MVP של ליגת הקיץ מוסיף לסימנים המעודדים.
לפנייה לכתב/ת 
ווייד. יש לו עוד לאן להשתפר
צילום: רויטרס
מומלצים
